|
יש חשיבות מיוחדת לעובדה שדוקא אדם העוסק בהוראה כתב את המאמר. נדמה לי שזה אולי השרות הטוב ביותר שיכול מורה הוראה לעשות לתלמידיו. רציתי רק לציין עניין אחד שקצת הפריע לי, עניין הקסם האישי. מצד אחד ציינת את ההתמכרות לקסם האישי של היטלר/סטאלין. מצד שני ברור שההערצה העיוורת ל-2 החולירות הנ"ל שעליה דובר באה בעיקר מבני אדם שכלל לא הכירו את מושאי הערצתם באופן אישי ולמעשה לא ידעו בודאות שום דבר אישי על מנהיגיהם. נדמה לי שהקסם האישי של היטלר היה מוגבל למדי. עושה רושם שאת רוב האנשים שהיו בסביבתו האישית הוא הצליח להתיש ולשעמם עד מוות (מטאפורי להבדיל). לגבי סטאלין נראה שה"קסם האישי" היחיד שניתן ליחס לו קשור, אולי להילה של מהפכן מקצועי או איש העולם התחתון. נראה שצריך לקשור את ההיקסמות האישית מהם יותר לעניין "מסתורי השררה" מאשר לאיזשהו קסם אישי ממשי של הפיגורות הללו. אסוציאציה אישית שלי לעניין זה אומרת שיתכן בהחלט שלאנשי האמנות, גיבורי המדיה הנערצים כל כך על בני נוער, אין שום יתרון של איכות או כישורים ע"פ אלפי אומנים אחרים שאיש לא שמע עליהם.
|
|