|
ביאזיד היה די מטורף כך שקשה לתארו כ"סובלני". הנקודה היא שבפרספקטיבה של זמנו קשה גם לכנותו "קנאי דתי". היו למעשיו מספיק סיבות "חילוניות" לחלוטין. אחיו וקרוביו של ביאזיד ש"נהנו" מנחת זרועו בודאי לא היו נוצרים או יהודים. יש ספר עלילתי של קאזאנצאקיס (חירות או מוות) שמתאר את הסכסוכים ומעשי הטבח בין היוונים של כרתים לשליטיהם הטורקים. העלילה שם מאוד מזכירה את המצב בצפון אירלנד - סכסוך פוליטי בפרה-טקסט דתי. הנקודה היא שהיסטוריה אינה ספר האגדה לטף החרדי, כלומר מעין אוסף של אניקטודות שכל סיבת קיומו היא לספק חיזוקים לאידיאולוגיה של המספר. ההיסטוריה כמו בני האדם היא יותר מסובכת ומצליחה לספק דוגמאות ו"הוכחות" לכל הצדדים. ולראיה, כאשר פרץ מרד בבולגריה נגד ביאזיד, אכן נדרשו כל יתר הואסאלים הנוצרים של הסולטן להצטרף אליו בדיכוי המרד (אם כי אפשר להניח שיותר משנזקק ביאזיד לחייליהם, הוא רצה להבטיח שלא יצטרפו למרד). בכל אופן התאור "הואסאל של הסולטן הטורקי" ניתן ע"י מחבר הספר שציטטתי (זהו שמו של אחד הפרקים בספר), כך שזאת לא המצאה שלי. לסיכום, הייתי טוען שיהיה מאוד קשה לך לבסס את האמירה שהטורקים המוסלמים רדפו את הנוצרים הביזאנטיים יותר מאשר הנוצרים הביזאנטיים רדפו את המוסלמים/יהודים/קתולים. בקשר לעאישה המדובר בפירושים אולי אפולוגטיים אבל לאו דוקא מאוחרים. מדובר בכתבי היסטוריונים המסתמכים על ארועים מתוארכים בחיי אחות בוגרת של עאישה (אפשר לראות בויקיפדיה). המקורות ההיסטוריים הללו סותרים ישירות את הנאמר במקורות דתיים של האיסלאם ולכן הם אינם מציאה גדולה לפונדמנטליסטים איסלאמיים. אני מניח שגילה של עאישה צריך לעניין יהודים בערך כמו לידת הבתולין של ישו. טענתי היא שהפדופיליות של מוחמד והפסיכופטיות של ביאזיד אינם בבחינת הוכחה של ממש (או סתירה) לפדופיליות והפסיכופטיות של עראפת, נסראללה או בן-לאדן.
|
|