|
||||
|
||||
כתבת: "דרישות האדם הרציונאלי מן השפה: זיהוי, דיוק ותקשורת." תסכים איתי שזיהוי המילה אינו צריך להיעשות באמצעות המילים השכנות, אלא המילה עצמה צריכה לשאת את כל המידע עליה. אבל אם תכתוב kishurim לא תוכל לזהות את המילה. האם זה קישורים או כישורים? אם בשלט הדרכים יהיה כתוב kadim, האם תדע לזהות אם מדובר בהר קדים או שיש בסביבה חנות למכירת עציצים וכדים? ניכר גם שאין כאן דיוק, כי אם לא זיהית – לא דייקת. אשר לתקשורת. אכן לרוב בנויה התקשורת על צירוף של מילים. אבל במשפט כגון "אתה זקוק ל- ksharim מתאימים כדי לקבל משרה" הולכת התקשורת לאיבוד בגלל חוסר זיהוי וחוסר דיוק. אין שפה בעולם שהכתב שלה הוא פונטי. אפילו האנגלית, שהכותב מציין אותה (משום מה) שומרת בכתב שלה על כתיב לא פונטי לשם השגת מטרות אחרות. למשל שתי המילים editor ו- edition נכתבות שתיהם באות t, אבל אילו היה לאנגלית כתב פונטי היו כותבים edishn. נסה לכתוב כך ותראה איך זה יתקבל... הסיבה שהאות t נשמרת היא הצורך לראות קבוצה של הגיים כישות תיאורטית אחת (לזה קוראים פונמה). כתיבה פונמית מקילה על דוברי השפה, לומדיה וכותביה לקשר מילה למילה אחרת, כגון לקשר את מושג העריכה (edit) עם שני המושגים: עורך editor ומהדורה או הוצאת דבר מודפס edition. כתיבה פונטית תעלים את הקשר. האומנם הרווחת משהו? אם תכתוב תעתיק של שם היישוב אכזיב כך: axziv, תפסיד את הקשר לעובדה שיישוב זה נמצא במוצא נחל כזיב – kziv . ומוטב שהתעתיק שלהם יהיה akzib – kzib , שאם לא כן יקשר אותם מישהו אל עין זיוָן, שהרי התעתיק של יישוב זה הוא zivan. לא יהיה כאן לא זיהוי, לא דיוק ולא תקשורת. כדאי שיידע זאת אפילו תייר זר. ואל תדאג להגייה: התיירים יודעים שבארץ לא להם ההגייה אינה לפי הרגלי ההגייה של שפתם. ההגייה נעשית על יסוד חוקי קריאה שהם שונים משפה לשפה. |
|
||||
|
||||
עוזי, יש לי שאלה בקשר למשפט הראשון שלך "זיהוי המילה אינו צריך להיעשות באמצעות המילים השכנות, אלא המילה עצמה צריכה לשאת את כל המידע עליה." ידועים משפטים כמו: (1) יש לי בקבוק יין מצרפת. (2) לא הצלחתי לתרגם לעברית את I was afraif of Ali's powerful punch, especially since it had already laid out many tougher men who had bragged they could handle that much alcohol. את משפט (1) אפשר להבין בשני מובנים, אם נתעלם ממובנים נוספים שנובעים מחוסר ניקוד של המילה "צרפת". או שיש לי בקבוקי יין שנעשה בצרפת או שיש לי יין שניקנה בצרפת. המשמעות לא נמצאת במילה "צרפת" עצמה אלא במבנה וההקשר הכללי של המשפט.המובן של המילה "punch" ב (2) מתקבל רק אחרי שגומרים לקרא את כל המשפט, והמידע שהמילה הזו נושאת נקבעת למעשה על ידי המילה האחרונה "אלכוהול." אני מבין שתרגום של שלטים אמור להיות מדויק וברור יותר, אבל עדיין לא ברורה לי הדוגמה שלך "קישורים/כישורים" שלא לקוחה מעולם השילוט. |
|
||||
|
||||
''מטלון חזקה מאוד בספרות, אבל אני מעדיפה את חיים בענייני צביעה''. כמובן לא באותה רמה, אבל גם זה משהו. |
|
||||
|
||||
בשני המקרים אתה מזהה מייד את המלה, אבל לא ברור לך לאיזה ממשמעויותיה השונות התכוון הכותב. לא כך בדוגמא של עוזי. (ברור שבמקרה של punch, שתי המשמעויות השונות רחוקות מאוד זו מזו; אבל זה נכון גם לגבי כמה מילים עבריות, כגון "ציר". למה הכוונה במשפט כמו "הציר הצרפתי מעולה" כשהוא נאמר בשיחה בין נגרים, במהלך אכילת בקר ברוטב, בארוחה שמרבית הנוכחים בה הם דיפלומטים?) מקרה מעניין יותר הוא garden-path sentences, שם עצם המבנה הדקדוקי של המשפט מתברר רק בשלב מאוחר יחסית. |
|
||||
|
||||
או, למשל, המשפט ''אין כאן אפילו טיפת דמיון'' - כשמדובר על השוואה שבלונית ושגויה כאחת. |
|
||||
|
||||
אכן, הדוגמה השניה שהבאתי (punch) היא מסוג "הירידה בשבילי הגן." המנגנון הפסיכולוגי של ההבנה צריך לשנות כיוון כשהגעת למילה האחרונה (שלא לדבר על שאלה מעניינת של זיכרון). אך עדיין נראה לי שצריך ליישב את זה עם מה שעוזי כתב "המילה עצמה צריכה לשאת את כל המידע עליה." כמובן שמטרת השימוש במילה - שלטי דרך ותרגומם במקרה זה - מכתיבים צרכים שונים ושימושים שונים, והשאלה היא באם שפה יכולה לספק או רק להיתקרב לשאיפה כזו. |
|
||||
|
||||
אגב, מאיפה לקחת את ה-punch line הזה? |
|
||||
|
||||
על איזה line את שואלת? |
|
||||
|
||||
זה עם ה-punch, כמובן. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי משפט ה-punch אינו garden-path משום שבשני הפירושים, אין הבדל בתפקיד הדקדוקי של כל אחת מהמילים (כולל המלה punch עצמה). |
|
||||
|
||||
יכול להיות שזה רק עניין טכני (ואני לא מבין בו מי יודע מה), אבל מי שכתב את הדוגמה הנ"ל הביא אותה בפרק על הירידה בשבילי הגן. התאוריה מדברת על משפט שסותר את הצפיות של הקוראת/שומעת, ושמה האלטרנטיבי - תאורית המשמעות היחידה - מתאים אולי יותר למקרה הזה. כשהקוראת ניתקלת במילה רבת משמעויות (אפילו אם היא לא מודעת לעובדה הזו), היא "מחשבת" משמעות אחת בלבד, והיא מוליכה אותה בשביל הגן עד שהיא ניתקלת במילה שגורמת לה לחשב משמעות שונה. זאת גם כנראה הסיבה מדוע הן "קופצות" כשהן מגלות שבעצם הן הלכו בשביל שגוי. |
|
||||
|
||||
אתה קצת תופס את עוזי במילה, לא? ברור (למי אם לא לעוזי) שאי אפשר, בעזרת תיקונים ושכלולים קלים, להפוך כל מילה לחד-משמעית; ועדיין סביר לשאוף בשלטים (ואולי בשיטת הכתיב בכלל) שהמלה תכיל זיהוי *כמה שיותר* מדויק. אני מאוד נהנה ממשפט (1) שלך - למרות שאני לא בטוח שהוא הדוגמה הכי טובה עבורך. יש דו-משמעויות מאוד ברורות (כמו ה"ציר" הרב-משמעי של טל), וזו מסובכת. מה שמעניין כאן הוא להרהר מהי בדיוק הדו-משמעות. לכאורה ברור שיש שתי כוונות שונות, כפי שהראית בעזרת שני הניסוחים הארוכים יותר. איזו מילה בדיוק היא דו-משמעית כאן? כנראה שה"מ-" (ב"מצרפת"). אבל מהן שתי המשמעויות של "מ-" שמתבטאות כאן? המשמעות הבסיסית ביותר של "מ-", לפחות כשאחריה ציון של מקום, היא שמשהו היה קודם באותו מקום ואחר כך במקום אחר. כל מה שמעבר לכך כבר מתפצל לבערך אינסוף משמעויות. ושתי הכוונות שציינת של הביטוי "יין מצרפת" - שהיין יוצר בצרפת ושהוא נקנה בצרפת - מתאימות למשמעות הזו: בשתיהן היין היה קודם בצרפת ועכשיו הוא כאן. הייתכן, אם כך, שיש עוד כוונות אפשריות לביטוי? נראה לי נכון וסביר לומר את המשפט הזה גם במקרה שהיין יוצר באיטליה, נקנה באנגליה - על ידי ידידתי הפריזאית מישל - ונשלח אלי מצרפת. מה באשר למקרה שהיין יוצר בספרד, והובא לישראל במשאית שעברה דרך צרפת? אם הניתוח שלי למשמעות של "מ-" מדויק, זה צריך להיות נכון. אבל זה נשמע לא טוב. אולי הניתוח שלי לא מדויק מספיק, ואולי מה שקורה כאן הוא תהליכים גרייסיים (דיון 2477) - זה נכון סמנטית, אבל לא סביר במקרה הזה שמישהו ירצה לציין את הנקודה הצרפתית. בכל מקרה, אני חושב של"יין מצרפת" יש רק משמעות אחת, ובערך שתיים (ואולי קצת יותר) סיבות סבירות שונות לומר "מצרפת". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |