|
עיקוב אחר "יציאותיו" של אולמרט בתקופה האחרונה יכול לספק עניין לאנשי מקצוע ממגוון תחומים.
"לעולם לא נשחרר אסירים פלשתינים תמורת שליט" הוא הכריז לאחר החטיפה ההיא שפתחה את אחת התקופות הגרועות בתולדותיה של מדינת ישראל. היום, כידוע, כבר מדווחים לנו על מספר האסירים ש"לא ישוחררו" שהוא משהו בסביבות אלף. ואותה "התכנסות" מטומטמת באה והלכה בתקופה הזאת, בדבריו. זה התחיל עם "חיזוקה" בעקבות ה"ניצחון" הצפוי בלבנון, דברים שפלט האיש בחוסר טעם מעל ומעבר לצפוי מספר שעות אחרי שסיפר על מותו ההירואי של אחד המומעמדים להתכנסות, הוא ובני ביתו, נמשך בדבריו אחרי מימוש ה"ניצחון", כשאמר ששוב אינה בראש סדר העדיפויות, כשבערך באותה עת מסביר עמיתו הבכיר לממשלה, פרס, שאי אפשר לעשות התכנסות אחרי שרואים שקסאמים נופלים עלינו יום יום לאחר ה"התנתקות", ומסתיים בימים אלה בדבריו ש"ההתכנסו לא מתה". וממש בשיאם של הדיונים הציבוריים על מחדלי המלחמה בלבנון, כאילו כל העניין הזה לא נוגע לו, הוא יוצא בהכרזה שתופסת כותרת ראשית בידיעות אחרונות, שהוא עומד לשנות את שיטת הממשל. . . ועל האפשרות לחקור את המחדלים האלה, תגובתו המיתממת היא שאין הוא תומך בהלקאה עצמית, כי לא ייתכן שיעמידו את כל החיילים בשורה ויסטרו על פניהם, כאילו אין הוא מבין שמה שהציבור מצפה לו הוא שהוא יעמוד בשורה והחיילים יסטרו לו ולא להפך. היום הוא יוצא בראיון למקור ראשון בהכרזה: "לעולם לא נשלים עם נשק גרעיני בידי איראן." הכרזה זו מזכירה מיד את הצהרתו הראשונה על שחרור האסירים הפלשתינים שמצוטטת בראשית התגובה, וסוגרת מעגל. לא נעים.
|
|