בתשובה לשי משולם, 31/10/01 2:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנתון שמסרת הוא שמתוך 200 תרופות שאושרו לשימוש בבני אדם, נמשכו 100 בשל תופעות לוואי. מה שהראיתי הוא שלנתון זה אין כל משמעות בדיון בשאלה באם הניסויים בבעלי חיים הביאו לנזק או לתועלת. כל מה שהוא אומר הוא שגם לאחר השלבים האלה חלק מהתרופות נפסלות. כמו כן ציינתי איזה נתונים דרושים בכדי להתקרב לפתרון השאלה. אני מסיק מדבריך שהנתונים הדרושים אינם זמינים. מהו המקור לנתונים שהבאת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסקר מדגים, שניסויים בבעלי חיים, שאמורים להיות מסננים אפקטיביים לתרופות לא טובות, לא מצליחים לספק את הסחורה, אפילו לא במקרה המצומצם בו הוכחה לכאורה התאמה כלשהי בין בעלי החיים ובני האדם. עתה אני מבקש מהקורא לערוך אקסטרפולציה, ולהעלות השערה בינו לבין עצמו, על יעילות הסקת המסקנות מניסויים בבעלי חיים במקרים כלליים יותר, בהם לא נתון מראש שום מתאם מוכח לכאורה בין בני אדם לבעלי חיים. אתה טוען שהניסויים בבעלי חיים עזרו לסינון של תרופות לא מתאימות. אני, מצידי, לאחר שהסברתי מדוע מסקנות מניסויים בבעלי חיים אינן יכולות להיות כלי אמין, משתמש בהסבר הזה בטענתי, שצמצום האפשרויות שסיפקו הניסויים בבעלי חיים, מ100 ל-10, נגיד, הוא יעיל כמו בחירה שרירותית של 10 תרופות ובחינתן בבני אדם. אכן, התהליך לא הצליח לסנן תרופות רעות. זה לא יכול להעשות, אלא במחקר על בני אדם, ועל אוכלוסיה גדולה מספיק של חולים. ההנחה ממנה יוצאים הנסיינים, שבעל חיים מהוה מודל טוב ל"מערכת השלמה" אינה נכונה, וסקר זה, והאקסטרפולציה המתבקשת, מדגימים זאת היטב! אני טוען ששום הוכחה וטיעון שאביא לא יתקבל על ידך. בתור מי שהסביר לי לפני כשבועיים מדוע מדע הרפואה מבוסס על תקפויות סטטיסטיות, קשה לי להבין למה דוקא לך קשה להבחין במצוק הסטטיסטי הזה, ממנו נופל מי שבוחר בניסויים בבעלי חיים כדרך עבודה. אני עדיין מנסה למצוא דרכי חזרה למקור בו ראיתי את הסקר. ראיתי אותו לפני מספר שבועות ואת הקישור למקור אני לא מצליח לאתר. אשמח אם למישהו תהיה יותר הצלחה בנידון, שכן יש כאן שמוכרחים לראות את המספרים במו עיניהם. תשובתי הקודמת הסבירה, מדוע לוא דוקא הוכחה שיותר מ50% מהתרופות שמנוסות על בעלי חיים מצליחות בהם נדרשת כדי להפריך את אי תקפות ניסויים בבעלי חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הסקר מדגים, שניסויים בבעלי חיים, שאמורים להיות מסננים אפקטיביים לתרופות לא טובות, לא מצליחים לספק את הסחורה... אכן, התהליך לא הצליח לסנן תרופות רעות." לא הבנתי איך הגעת למסקנה הזו. מתוך מספר לא ידוע של תרופות שנוסו, הגיעו 200 לשלב שבו ניתנו לבני אדם. אין לנו שום נתון שאומר כמה תרופות היו בתחילה, כמה נפסלו ומדוע. יתכן ש-99% מהתרופות נפסלו, מהן 1% שנפסלו שלא בצדק, ושאר ה-98% הורגות בני אדם. יתכן שהמספרים הפוכים. בסופו של דבר נמשכו 50% מאלה שעברו את המשוכה הלפני אחרונה, בשל תופעות לוואי, דבר שיכול להיות לא כל כך נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר'ה, חבר'ה, שיגעתם אותי עם המספרים, חלאס. שי בוא נדבר על ההצעה שלך, היית מוכן להשתתף בניסוי בו יוזרק לך חומר אלמוני, עם השפעה בלתי ידועה ? יד על הלב בבקשה. אולי, אם היית גוסס ונואש, אולי. אז איך אתה מתכוון לגייס מדגם אנושי גדול? כמו כן, ובאותו עניין, בחיפוש המבורך אחר אלטרנטיבות, בוא ונחלק את השגיאות האפשריות משימוש במודל בע"ח לשירות האדם: 1. "פיספוס תרופה":התרופה לא עברה את מבחן הבע"ח (הזיקה או לא השפיעה), בעוד שתגובתה באדם חיובית. 2. "False positive":התרופה הוכחה כיעילה בבע"ח בעוד שתגובתה באדם מזיקה או לא יעילה. לגבי השגיאה הראשונה, אפשר לחלק חלוקת משנה לתרופות מזיקות וללא-מועילות. את הלא-מועילות אפשר אולי לנסות בניסויים קליניים, את המזיקות, בשום פנים ואופן! לגבי השגיאה השניה, צריך לחזור לשולחן השרטוט, ולנסות להבין את השוני בין החיה לאדם אשר גרם לחיה להנות מהחומר. יכול להיות שזה בסך הכל להוסיף עוד איזה אצטיל למולקולה או משהו בסיסי כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מסתבר שיש היום לא מעט אנשים שהם באמת גוססים ונואשים, ואח"כ הם גוססים עוד קצת ומתים, כל זאת בזמן שבמעבדה ממול מנסים להדביק כל מיני חיות בריאות במחלה שלהם באופן מלאכותי. אין מיליונים כאלה, זה ברור, אבל המדיניות הנוכחית לא מאפשרת גם לאלה שמתחננים שינסו עליהם תרופות חדשות לזכות בכך. מישהו מרוויח מזה, חוץ מאלה שמגדלים בע"ח למעבדות? שנית, מה זה משנה אם הוא (שי) היה מתנדב שיעשו עליו ניסוי קליני? אתה מטוב ליבך היית מנדב את החתול או את הכלב שלך לבית החיות של איזו אוניברסיטה? מה זה מוכיח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר חלקי גם חלש - נניח שאתה גוסס ונואש. יודע מה, למען הטעם הטוב נניח שמישהו אחר גוסס ונואש. לאחר תחינות רבות מסכימים לתת לו תרופה שלא עברה ניסויים בבע"ח. כעבור זמן מה מצבו מדרדר והוא מת בייסורים. האם התרופה הרגה אותו? האם התרופה סתם לא הועילה לו והוא מת ממחלתו? האם התרופה ניתנה במינון נמוך מדי או מאוחר מדי מכדי להושיעו? ואולי התרופה אמנם יעילה על 50% מהמטופלים, אך הוא במזלו הביש משתייך לחצי השני? אלה שאלות שניתן לענות עליהן כשמקפדים את חייהם של מאות ואלפי עכברים או חולדות, אך קשה לקבל תשובה מהימנה מהיעתרות לתחינותיהם של עשרות גוססים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שמשוכנע בכל מה שאמר, התשובה היא בהחלט כן! גזרת בצדק בין התרופות הנכשלות בין "מזיקות" ל"לא מועילות". אך בהצהרתך ש"את המזיקות אסור לנסות בניסויים קליניים" בתוך הקונטקסט הספציפי של השאלה האם יש להשתמש בניסויים בבעלי חיים בניסויים הקדם קליניים, אתה מחביא את ההנחה (שאני מנסה לשכנע שאינה נכונה) שהניסויים האלה מסננים תרופות מזיקות. שהניסויים בבעלי חיים רומזים במשהו על רמת הבטיחות של התרופות. וזה לא כך! כמוך, אני רוצה שתרופה, לפני שינסו אותה על אדם, יהה זה אני, או כל אדם אחר, תבדק באמצעים קדם-קליניים הולמים מדעית כדי להוריד סיכונים. אבל ניסויים בבעלי חיים לא מסוגלים לעשות את זה, הם אינם "אמצעים קדם קליניים הולמים מדעית", לכן אני לא רואה שום סיבה להשתמש בהם. אז עם יד על הלב, כן, הייתי מוכן! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |