|
||||
|
||||
למה שהשמדת הכעבה תסמל "הפסד פרמננטי"? לדעתי היא תסמל "אישור יציאה למלחמה כוללת", אם כבר. מה, אם ישמידו מחר את הכותל המערבי, נקפל את המדינה ונלך הביתה? |
|
||||
|
||||
השמדת הכעבה "סתם ככה כי בא לנו" תסמל אישור יציאה למלחמה כוללת (כפי שהתנקשות בריטית בהיטלר, או הפצצה אמריקאית של הירושימה היו גורמות, לו קרו לפני המלחמה). לעומת זאת, השמדת הכעבה *כאקט סיום של מלחמה כוללת* תסמל תבוסה רבתי של האיסלאם. |
|
||||
|
||||
אתה הוזה בדמיונות. |
|
||||
|
||||
בטח היית אומר ככה גם למי שהיה מתנבא שיום אחד, במאה ה-21, מישהו ישמיד את מגדלי התאומים. |
|
||||
|
||||
החרבת מגדלי התאומים היתה פעולת טרור קשה אך לא יותר מכך. היא לא החלישה מהותית את ארה"ב. יש לאנשים נטיה לכל מיני תיאורים אפוקליפטיים או מופרזים - "יותר קשה מפירל הארבור". שטויות. לא יותר קשה מפירל הארבור; הרבה הרבה פחות מפירל הארבור. |
|
||||
|
||||
או שאתה לא מבין או שאתה מתעלם מן השאלה האמיתית שלי, אבל נעזוב את זה. הרי התייחסתי למנהג הרווח הזה, לפטור דברים מציאותיים שאינם מסתדרים עם האג'נדה שלך באמירת ''אתה הוזה'', לא ביקשתי ניתוח מחודש של אירוע התאומים, שכבר אין מה לחדש בו. |
|
||||
|
||||
לא ניתחתי את אירוע התאומים; התייחסתי לתפיסת אירוע התאומים. |
|
||||
|
||||
הנה משהו שמחזק את טענתך (עליה אני דווקא חולק) ומתוכו: "חמש שנים אחרי, מה מצבו של הקפיטליזם המערבי בכלל והאמריקני בפרט? מצוין, תודה. הפיגועים לא הותירו עליו רושם. כלכלת העולם המערבי נכנסת במלוא הקיטור לשנה חמישית של גאות ופריחה. אפילו שריטה לא נותרה עליה מהמתקפה ההיא. להיפך: מצעד הכיבושים של השיטה הקפיטליסטית-המערבית, נגדה כוונו הפיגועים, לא נעצר ולא הואט; שורה ארוכה של מדינות נוספות אימצו אותה." (מתוך http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3302129,00.h... ) _____ אפופידס - עט להשכיר |
|
||||
|
||||
האמת היא שזה תיאור של ניצחון די עלוב. מה שהיה יכול להיות ניצחון נצחון נסתר-וזהו הניצחון האמיתי-הפך להיות נצחון מאד חלקי שרק מחזק את רצון היריב למחוק אותו. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי למה אתה רומז. איזה ניצחון יכול היה להיות? במה הוא היה בא לידי ביטוי? |
|
||||
|
||||
אני מתכוון שברוב המיקרים צריכים להיוצ מאד צנועים בנצחונות ולהקפיד להשיג הישגים. ניצחון משפיל את האויב ומכניס אותו למוטיבציה למחוק את הבזיון. |
|
||||
|
||||
כמו המוטיבציה של גרמניה ויפן לאחר תבוסתן הניצחת במלה"ע II? הפסד "רגיל" מכניס למוטיבציית נקמה. לתבוסה ניצחת יש נטיה להעלים כל מחשבה לנקמה. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים לחלוטין עם החבר איציק, אבל יש לזכור את המאמצים שעשתה ארה"ב על מנת להפוך את הפסד מעצמות הציר לפחות משפיל *לאחר* המלחמה (תוכנית מרשל, השאר הקיסו הירוהיטו על כסאו, וכו'). ללא תמיכתה של ארה"ב בשתי המדינות האלו, אין ספק שהיו להן נטיות נוקמניות (השאלה כמובן כמה שנים היה לוקח עד שהיה לאל ידן לעשות עם זה משהו...). דוגמא נוספת היא מלחמת ששת הימים, שניצחונה המוחץ של ישראל היה הסיבה העיקרית לפתיחת מלחמת ההתשה על ידי המצרים, שנה מאוחר יותר, בעיקר מסיבות של כבוד. |
|
||||
|
||||
תראה לי תבוסה ניצחת חוץ ממלחמת העולם השניה. מה יכולה להיות למשל תבוסה ניצחת שננחיל לחזבללה? ומה לפלסטינאים? האם ארה"ב הנחילה תבוסה ניצחת לעיראק? לאפגניסטאן? אפאס לא רואים את זה. עדיף להשתחרר מתפיסות פשטניות על מלחמות ונצחונות ולהשאיר את הניצחונות לענפי הספורט. |
|
||||
|
||||
למה ללכת רחוק? בהיסטוריה שלנו אנחנו מכירים כמה תבוסות ניצחות - גלות בית I, מרד בר כוכבא כדוגמאות. מרד בר כוכבא היה תבוסה כה ניצחת, שהוא שינה את פניה של היהדות לאלפי שנים. גם באזורנו יש דוגמאות כאלה: כיבוש מצרים ע"י הערבים, כיבוש קונסטנטינופול ע"י התורכים. הקופטים עד היום מפחדים לצייץ, והיוונים (למרות הכמיהה להגיה סופיה, ולמרות העויינות הבסיסית לתורכים) לא מעיזים לצאת למלחמה כוללת ל"שחרור האדמות הכבושות" באסיה הקטנה. |
|
||||
|
||||
אם אתה מזכיר את מרד בר־כוכבא, כדאי רק לציין שהמרד הגדול וחורבן הבית הראשון לא צרבו את תודעת עמינו מספיק בכדי למנוע את מרד יהדות מצריים בסביבות 115 לספירה ואת מרד בר־כוכבא יותר מאוחר. לגבי גלות בבל: הבבלים עצמם עפו מהשלטון לאחר כשלושים שנים. כך שלא היתה הזדמנות לבדוק את צריבת התודעה. מה שאנחנו יכולים ללמוד מספר מלכים הוא שצריבת תודעה לא עבדה שם: גם במקרה של ממלכת ישראל וגם במקרה ל ממלכת יהודה (וכנראה גם עם ממלכות אחרות באזור) היו סדרות של מרדות, שאילצו את השליט לנקוד בסוף בפיתרון של הגליות מסיביות.. הפעם האחרונה שבה היוונים ניסו לכבוש את אסיה הקטנה היתה בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים. קצת אחרי שהשלטון העותומני סיים לצרוב את תודעתם. |
|
||||
|
||||
דיברתי על מרד בר כוכבא, לא על המרד הגדול. כשלון המרד (למרות שתוכנן ובוצע כדבעי) ''צרב'' את תודעת העם היהודי כל כך טוב, שאלפיים שנה לא העיזו ''לעלות בחומה''. |
|
||||
|
||||
כלומר אם ננסה ללמוד מההסטוריה, בערך אחת מתוך שלוש צריבות תודעה חמורות גם עובדת. ומשהו מסדר גודל של חורבן בית המקדש (''הריסת הכעבה'') לא בהכרח יעבוד. |
|
||||
|
||||
יש בדבריך מספר הנחות מובלעות: א. עם ישראל מרד ברומאים בראשותו של בר כוכבא. ב. המרד תוכנן ובוצע כדבעי. ג. עקב תוצאות המרד, נצרבה תודעתו של עם ישראל והמסקנה היתה שאסור ליהודי "לעלות בחומה". המקורות ההיסטוריים מעלים שאלות בקשר להנחות האלו: 1. מה תוכן המילים "עם ישראל"? מי הנהיג? מי תמך? מי התנגד? מה היו הזרמים הפוליטיים אצל היהודים בארץ ישראל? 2. מה היו השגיו הצבאיים של המרד (תוכנן ובוצע כדבעי)? 3. מדוע בכלל פרץ המרד? מה שאני רוצה לעשות כאן זה לא להרצות את דעותי בקשר למרד אלא להעלות מספר ספקות לגבי התפיסות המקובלות: א. יש כל מיני דעות לגבי היקף המרד . יש גם דעות -מבוססות לא רע על מקורות-שהמרד היה רק ביהודה-דרומית לירושלים. ב. יש ספקות האם ירושלים נכבשה. ג. יש חילוקי דעות רציניים לגבי הנהגת המרד; האם החכמים תמכו במרד או אף הנהיגו אותו. אני למשל חושב שהתשובות לשאלה הן שליליות. יש דעות שהמרד היה גם נגד המימסד של החכמים-(ממשיכי הפרושים)- שהיו משתפי פעולה עם השלטון הרומאי עוד מתקופת כניסתו של פומפיאוס לא"י, דרך החכמים בירושלים בזמן המצור (יש דעות שרשב"ג נהרג במרד ולאו דוקא בידי הרומאים), דרך ריב"ז, דרך תקופת מרד בר כוכבא, רבי יהודה הנשיא וכו'. המישפט-"לא לעלות בחומה"- ייצג את הדרך הפרושית עוד מתחילתה ולא היה רק "צריבה ממרד בר כוכבא". |
|
||||
|
||||
למה ללכת רחוק? ללכת לגלות בבל ומרד בר כוכבא זה לא נקרא ללכת רחוק? אינני יודע עד כמה לעומק למדת את התקופות הללו, אבל אם הייתי מוותר על משהו כשאני עוסק במרד בר כוכבא למשל, זה על הפסקנות. המקורות למרד בעייתיים מאד, מעטים מאד ונכנסים על עמוד אחד. אבל אני רואה שאתה אוהב להפיק לקחים מההיסטוריה אז תהנה. |
|
||||
|
||||
מרד בר כוכבא זה בכלל לא רחוק (גיאוגרפית) זה היה בדיוק פה. הבאתי גם דוגמא קרובה היסטורית (תבוסת יפן וגרמניה במלה"ע II), במיוחד לאחר שהדוגמה הנגדית היתה תבוסת גרמניה במלה"ע I. |
|
||||
|
||||
אתה איש מעניין. לא רחוק ממקום מגורי- כלומר קרוב- נמצאות מערות האדם הקדמון. אז זה קרוב? תפיק מהן לקחים היסטוריים? |
|
||||
|
||||
איזה מידע היסטורי חסר על מרד בר כוכבא? |
|
||||
|
||||
"המקורות למרד בעייתיים מאד, מעטים מאד ונכנסים על עמוד אחד" = "זה יותר מורכב" |
|
||||
|
||||
כפי שההתנקשות בשייח יאסין או בעבאס מוסאווי סימלו תבוסה רבתי של החמאס והחיזבאללה. |
|
||||
|
||||
אתה אירוני? כי מאז ההתנקשות בשייח יאסין פחת מספר הפיגועים בצורה דרסטית. |
|
||||
|
||||
אתה שופט מלחמה נגד גרילה במונחי זמן קצרים מדי. כמו שמומחינו קבעו בנחרצות שניצחנו בשתי האינטיפדות. גרילה מזה מאות שנים יודעת להרגע כשהיא נחלשת או כשהאויב מתחזק ומתמלא בנחישות, ולהתפרץ שוב כשהאוייב נחלש. |
|
||||
|
||||
הפתרון לבעית הטרור: להתחזק ולהיות מלאי נחישות. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שניצחנו בשום דבר. אמרתי שמאז החיסול של יאסין, מספר הפיגועים ירד בצורה דרסטית. אגב, בלי קשר לגרילה, נראה לי שבכל סכסוך אחד הצדדים נרגע כשהוא רואה שהצד השני חזק ותוקף כשהוא חושב שהשני חלש. |
|
||||
|
||||
טוב שאמרת *חושב* שהשני חלש. לא תמיד הוא חושב נכון. |
|
||||
|
||||
זה נכון גם לגבי מלחמות קונבנציונליות. גם אחרי מלחמת העולם הראשונה קבעו המומחים בנחרצות שמדינות ההסכמה ניצחו. זה לא מנע מגרמניה להרגע כשהאוייב התמלא בנחישות ולהתפרץ שוב כשהאוייב נחלש. |
|
||||
|
||||
אתה מפתח כאן תאוריה אורווליאנית של מלחמה פרמננטית. גרמניה לא נרגעה כדי להלחם כשצרפת ובריטניה ייחלשו. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה ומעצמות ההסכמה במקום "לנצח פחות" הן רצו "לנצח יותר". אפשר לומר במידה מסויימת של ודאות, שמלחמת העולם השניה לא היתה מלחמה בלתי נמנעת -ואינני מתכוון בשנת 1936 אלא 1918-1925 . |
|
||||
|
||||
וזה סימל את תבוסתו של החמאס? נראה לי שהוא דווקא ניצח בבחירות מאז והפך לגורם הרבה יותר משמעותי באיזור. זה לא אומר שהתנגדתי להתנקשות, אגב. אבל אין לצעדים סמליים שכאלו משמעות של ממש, יהיה ילדותי לחשוב אחרת (ואני לא בטוח שאפשר לקשור בין הירידה במספר בפיגועים לבין מותו של יאסין, אם כי זה כן אפשרי). |
|
||||
|
||||
הזרוע הפוליטית שלו התחזקה. לא ברור לי מה שלום הזרוע הצבאית. לכן אני לא חושב שהחיסול הזה הוא דוגמה לא לכאן ולא לכאן, ולא ברור לי למה עירבת אותו מלכתחילה (אף אחד לא טען שהוא דוגמה למהלומה הסופית בתבוסה מוחצת). אני גם לא קושר בהכרח בין הירידה בפיגועים לחיסול של יאסין - פשוט עד היום משעשע אותי לזכור את מלחמת גוג ומגוג שהבטיחו לנו פרשנים (השייכים לצד מאוד מסויים של המפה הפוליטית) לאחר החיסול. כזכור, זמן לא רב אחרי החיסול חוסל גם היורש, ואז בכלל אנשים התפלצו - ושום דבר לא קרה. אולי במובן מסויים הבינו בחמאס שישראל לא חוששת מ''גוג ומגוגים'' שכאלו. |
|
||||
|
||||
לא כל הפרשנים שייכים לאותו צד של המפה הפוליטית. וגם הרמטכ''ל בזמנו הזהיר מאוד מפני הפיגועים שאחרי חיסול יאסין. |
|
||||
|
||||
הכי טוב שהצלחתי למצוא ממה שהוא אמר הוא: "הוא הודה כי בטווח הקצר יגבירו החמאס וארגוני הטרור את ההתקפות על יעדים ישראלים - "פיגועים בכל מקרה יהיו, אולי עכשיו ביתר שאת. בכל מקרה, אנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים". אני יותר מכוון לדברים כמו מה שאמר ביילין: "הריגתו אינה שמה קץ לטרור, אלא עלולה להיות בבחינת פתיחתה של תיבת פנדורה נוספת, מעגל דמים נוסף שיהיה, חלילה, קשה מקודמיו." וכמובן שביילין עוד מתון ומסוייג. יש גם דברים כמו זה: שבהם כבר אפשר להרגיש את ההיסטריה הכבושה. |
|
||||
|
||||
ההיסטריה בלינק האחרון שלך לא נראית לי כבושה במיוחד. מאידך גיסא, אתה לא פחדת אז? הרי באמת כל חיסול לפניו הביא לפיגועים קשים. |
|
||||
|
||||
אני מאוד פחדתי אז, אבל לא בגלל החיסול. פחדתי בבוקר החיסול בערך כמו שפחדתי ביום שלפניו. באותה תקופה היו פיגועים קשים כל הזמן, חיסולים או לא חיסולים. מה שהרגיז אותי בפרשנים זה לא שהם אמרו "אוי, יהיו פיגועים, איזה חרא" אלא שבין השורות הם אמרו "מטורפים, מה עשיתם?! עד עכשיו החמאס רק ליטף אותנו, עכשיו הוא יקרע לנו את הצורה!" |
|
||||
|
||||
מעניין. מבחינתי, ה''מטורפים, מה עשיתם...וגו''' בהקשר זה הייתה אחת ההתנבאויות המוטעות היחידות של הפרשנים שלא הכעיסו אותי. בעיקר משום שזו הייתה טעות די טבעית לדעתי, וגם אני חטאתי בה. (לעומת רוב הניבויים המוטעים שלהם שלרגע לא התפתיתי כלל לקחת אותם בחשבון). |
|
||||
|
||||
הבעיה אינה בהתנבאות בלבד; למי שהיה אומר "ייתכן מאוד שעכשיו החמאס יגביר פי כמה את מאמציו ויהיו פיגועים קשים רבים" לא הייתי בא בטענות, ואם היה מוסיף "אסור שניתן לפחד הזה להשפיע על השיקולים שלנו" בכלל הייתי מתמוגג. |
|
||||
|
||||
הבנתי. גם אני לא חושבת שהפחד הוא זה שצריך להשפיע על השיקולים שלנו. |
|
||||
|
||||
עובדתית, הוא משפיע. |
|
||||
|
||||
לא טענתי אחרת. |
|
||||
|
||||
בודאי שהחמאס לא נחלש. הוא זכה בבחירות. לגבי הפרשנים- אני מציע לקחת את העיתונים מ-12 ליולי ועד 15 באוגוסט ולקרוא את דברי הפרשנים. נדמה לי שבזה ייגמר הכבוד לפרשנים. לדעתי מאד ברור שחיסולו של יאסין היה אוילות מהדרגה הראשונה, אלא אם היתה המטרה למנוע בכל מחיר תהליך של התמתנות הדרגתית של הארגון . כל זמן שיאסין היה חי- לא שלטו בארגון מדמשק. |
|
||||
|
||||
למה מאוד ברור שחיסולו של יאסין היה אוילות מהדרגה הראשונה? לא ראיתי שזה הביא את גל הפיגועים המובטח. האם לדעתך לא היה מוסרי לחסל אותו? או שחיסלנו ככה פרטנר מתון? או שהיה צריך להכניס אותו שוב לכלא? |
|
||||
|
||||
העברנו את הפיקוד לחאלד משעל בדמשק. מאד חכם. כמה שנפורר יותר את ההנהגה הפלסטינאית כך ייטב- כך יפחת הסיכוי להדברות כלשהי. |
|
||||
|
||||
אחד ההבדלים בינינו הוא שאני מאמין שיש אנשים שאי אפשר להידבר איתם, אלא רק להרוג אותם. אולי אני טועה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שעם כולם אפשר לדבר. לא בטוח ש"להידבר". הבעיה שלנו שאנחנו מדברים רק כשאין לנו ברירה ואז מדברים מתוך חולשה. אחרי שלא הצליחו לשבור אותנו באינטיפדה היה צריך לדבר. אני חושב שיש פוליטיקאים בישראל-רבים מדי- שמציגים את התזה הזאת שאין עם מי לדבר ואי אפשר להידבר איתם. מה שעומד מאחורי התזה הוא שהם אינם רוצים להגיע לפשרה. הם פוחדים מהמחיר הפוליטי -אישי שזה יכול לגבות מהם. אריק שרון ידע כבר שנים שצריך לסגת מרוב השטחים; כוחו הפוליטי נבנה על ההפך מכך ולכן הוא טירפד כל מהלך אפשרי של מו"מ. לכן הוא בנה את הדמות הדמונית של יאסר ערפאת, חימם כל רגיעה וכד'. רק כשהבין שאין לו ברירה הוא עשה חצי תפנית. גם עם החמאס אפשר וצריך לדבר גם אם הם אינם מכירים במדינת ישראל . כמו כל גוף פוליטי בעולם, גם אצלם יש מתונים וקיצוניים- הדיבור מחזק את המתונים, יוצר תהליכים וכו'. |
|
||||
|
||||
חוץ מהשאלה מה כל זה קשור לדיון אני חייב לשאול עוד שאלה: למה הדיבר מחזק את המתונים דווקא? |
|
||||
|
||||
אינו קשור לדיון אלא למה שכתבת. ראשית, לאנשים שמדברים איתם קצת קשה לעשות דמוניזציה. תהליך הדה דמוניזציה הוא השלב הראשון להתמתנות הצדדים. התהליך יכול וודאי יהיה הדרגתי, אך יהיה. מי שרואה את החמאס כרגל של תמנון מוסלמי עולמי- שיהיה בריא- אנחו מזה לא נהיה בריאים. |
|
||||
|
||||
האם על פי דברייך ניתן לפרש את הצעתו של אחמדינג'אד לעימות פומבי עם ג'ורג' בוש בתור הצעד הראשון של איראן בדרך לדה דמוניזציה של השטן הגדול? |
|
||||
|
||||
אולי |
|
||||
|
||||
עכשיו אני רגוע. |
|
||||
|
||||
לעולם אל תהיה ממש רגוע. ודאי לא אם כל מה שאפשר לומר זה ''אולי''. |
|
||||
|
||||
צודק. שכחתי ש''אולי'' אפשר לומר על הכל, מופרך ככל שיהיה. |
|
||||
|
||||
כשאני נתקל באנשים שמאמינים הפוך ממך, מתעורר בי הדחף להיות עבורם להוכחה חייה לטעותם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |