בתשובה לרן, 23/04/00 11:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שלא מדובר ב''אמת אחת'', והמלה אמת לא הופיעה כלל בתגובה שלי. הבקשה לדוגמאות קונקרטיות מ''הארון'' האמור אינה קנטרנית. לא רמזתי שיש לחפש רק או דווקא רעיונות ''טובים'' או ''נעימים'', שכביכול מתאימים לתקופה העכשווית. לצערי, תשובתך בדבר ''מארג של קשרים וסוגות'' רק מפריחה עוד מאותו ערפל שעליו דיברתי. ואגב, דוגמה לאינטרנט היא למשל האייל הקורא הזה, צ'אט של חובבי בישול שוודי עתיק או כל דבר אחר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בקשתך שטחית לטעמי, אבל בכל זאת. הדוגמאות שהבאת מהאינטרנט יכולות לתת מושג על העושר שיש בתלמוד (שאיני מכיר את כולו, תמיד אני מגלה חידושים) יש שם מטחים מוסרניים בסגנון "פרקי אבות", אגדות יפות (למשל על ר' יוחנן וריש לקיש), חישובים מתמטיים (אפילו אינדוקציה מתמטית!) התפלפלויות משפטיות שלא היו מביישות אף עורך-דין ישראלי. בנוסף לתלמוד יש בהייפר-טקסט הזה שנקרא ארון הספרים ספרי מיסטיקה (ספר יצירה עם הגוון ה"מדעי", ספרות ההיכלות והמרכבה המיסתורית וספרי הקבלה המשעממים) יש סיפורי חסידים (בעש"ט, ר' נחמן). אבל בעיקר יש פורמטים לכתיבה. כמו שיש צ'אט ויש פורום ויש מאמר בעיתון ישנן סוגות שונות של כתיבה: מדרש, פיוט, ספרות מוסר, ספרות פילוסופית. לכל אחת אוצר מילים ייחודי ודרך כתיבה (לפי אותיות הא'-ב', לפי סדר פרשות השבוע, מן הקל אל הכבד,וכ') ההיכרות עם היצירות היא לא רק התוכן אלא גם ה*צורה* הייחודית ו*אוצר המילים* הייחודי שמתגלים אחר-כך ביצירות מודרניות של עגנון,שלום עליכם, יהודה עמיחי, אפילו מאיר אריאל שהוזכר כאן ואפילו קפקא (כן או לא להכניס אותו לארון - החלטה שלכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מת לדעת - איזה חישובים מתמטיים (ואפילו אינדוקציה!) יש בתנ"ך או במקורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי חישובים - יש הרבה בקשר לחישוב לוח השנה המתוסבך שלנו. בקשר לאינדוקציה - אני לא זוכר בע''פ ואני אביא את הדוגמה מאוחר יותר. כמובן שהבאתי את זה בתור דוגמה למה שניתן למצוא בתלמוד. אין זה עיקר ואין זה חורג מיכולות מתמטיות של עמים אחרים באותה תקופה (יוונים, בבלים, מצרים וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אחת שמעתי על הטענות כי "כל הפיזיקה הקוואנטית כבר היתה ידועה לחז"ל " ובכלל שידיעותיהם המדעיות של רבנים אז ועכשיו הן מופלגות - אפילו סיפורים על פיזיקאים ומתמטיקאים שהתיעצו ברבנים. בינתיים אף אחד לא הביא לי דוגמא אמיתית לכך. הדוגמאות שכן ראיתי היו פרשנויות כל-כך מאולצות לדברים, ששקולות לאמירה על תורת היחסות של הסמל שלי בטירונות - "זמן טס כשנהנים" אני נוטה יותר ללכת בדרכיו של הרמב"ם (וגם של ישעיהו ליבוביץ') שהבהיר שהתנ"ך אינו ספר מדע אלא ספר מוסר ולכן הנסיונות לחפש הוכחות מדעיות בתנ"ך הם בזבוז זמן. גמרא/משנה/תלמוד - די לעיין מעט בקונטרסי "דעת אמת" ולראות שכרגיל היוונים מנצחים אותנו (יכול להיות שסוקרטס שיחק בפנאתיקוס? אני מחכה למי שיטען שהיה ליוונים שחקן חיזוק יהודי...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב. חד-משמעית. הבאתי רק אנקדוטה. המטרה היתה להבהיר שהמקורות כוללים את הידע שהיה בידי המשכילים באותו זמן ולא רק ידע דתי. כל טענה שיהודים ידעו יותר ושכל הידע המודרני נמצא במקורות היא שרלטנית ומופרכת. ובכל-זאת, המקורות אינם כוללים רק סוגיות דת אלה גם נושאים אחרים. ולבקשת דובי - ההוכחה באינדוקציה. ההוכחה היא בפירוש רש"י לכך שיום מסויים חל 3 ימים לפני חג. השאלה היא האם החג כלול או לא כלול במניין, כיוון שלפעמים נהגו למנות כך או אחרת. המתודה האינדוקטיבית היא לבדוק מה אומר "יום אחד לפני החג" זה כמובן יום החג עצמו ולכן יום החג אינו כלול במניין 3 הימים. טוב, לא היו מקבלים על זה ציון גבוה באינפי' היום, אבל זה מדגים שימוש בשיטות מחשבה רציונליות יווניות ככלי לגיטימי בפרשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון, אני מתנצל על השטחיות שמאפיינת את דברי, ומאלצת אותך להוריד את רמת הדיון שאתה כנראה רגיל אליה. אין ולא היה לי ספק שיש בארון המדובר שפע של אגדות, סיפורים בסגנונות שונים, ואינני מזלזל גם בהתפלפלות לשמה שקיימת בחלק מהטקסטים המסורתיים. אלא שלאור האמירות החוזרות - כאילו לטקסטים יהודיים מסורתיים של רלוונטיות מלאה גם לתקופה הנוכחית - הייתי מעוניין לדעת, על קצה המזלג, על אי אילו גישות או רעיונות (מהארון) בעניינים פשוטים ושטחיים, כמו מעמדה של האשה בחברה, יחס כלפי לא-יהודים שחיים בקרב יהודים, שוויון זכויות. מה למשל אומרים ה"מקורות" על הימנעות משליחת סיוע מזון לאפריקה בגלל בעיות כשרות. אולי חלק מהבעיה היא שאתה מניח שיש נימה ביקורתית או עוינת בתגובות הקודמות שלי. לא כך. ברור לי שאין דעה אחת מסוימת ב"מקורות" בעניינים שהבאתי כאן לדוגמה, אבל נראה שהקול העיקרי שיוצא מ"הארון", זה המוכר בציבור, לא ממש נשען על אי-אילו קודים של סובלנות. נראה לי שבפני אנשים כמוך עומדת בעיה קבועה: להסביר לבני-שיח חילוניים שמה שנראה כבדלנות והתנשאות של יהודים דתיים על פני חילוניים ולא-יהודים אינו כזה. זה משהו אחר. זה רק נראה ונשמע כתפישות בדלניות, לא הומניות (במובן המוכר) אבל למעשה זה משהו אחר לגמרי. נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוציא מה"ארון" שני אלמנטים: תוכן וצורה. מבחינת הצורה פירטתי בתשובה הקודמת. הכוונה לדרך כתיבה ואוצר מילים ומושגים שמשפיעים על היצירה העברית עד היום. מבחינת התוכן, אחד המסרים העיקריים הוא מסר הפלורליזם והוויכוח, במיוחד בתלמוד. מנסים "לחנך" אותנו שהיהדות היא מונוליט אחד. ויכוחים עקרוניים בתלמוד מראים שהיו קיימים הבדלים בין בית הלל ובית שמאי בהם בית הלל היה בד"כ פתוח ורפורמיסטי. בשום ויכוח לא הוטלה בספק הלגיטימיות של היריב ("אלו ואלו דברי אלוהים חיים"). נראה שיש הרבה ללמוד מדרכי הויכוח של יהדות בוטחת בעצמה ואמיצה זו. ניקח למשל את "עין תחת עין ושן תחת שן" נשמע נורא נכון? ובכן היה על כך ויכוח למה התכוון הכתוב. אחת הסברות היפות היא שזהו למעשה חוק מתקדם (ביחס לעולם העתיק, כמובן) שמצביע על שיווין חטא ועונש. כלומר, לא מוציאים להורג בעבור עין אלא משלמים לחוטא כגמולו, באופן פרופורציוני לנזק. המשפט בארץ אימץ רבים מהקווים המנחים שיסודם הונח בתלמוד (חקירת העדים, למשל, חובת ההוכחה על התובע וחפותו העקרונית של הנאשם כל עוד לא הוכחה אשמתו, שחרור הנאשם אם קיים ספק באשמה וההקפדה היתרה בדיני נפשות). יש גם הרבה קולות לא סימפטיים, יש גם הרבה גזענות יהודית. יש פרשות מאד לא נעימות כמו פרשת פנחס למשל. זה נמצא שם, זה חלק מהשלדים שיש לכל עם בארון הספרים שלו. הדברים אולי היו נכונים למקומם ולשעתם ויש להזהר משימוש בלקחים מלפני אלף שנים בשימוש ישיר היום. כמו שחז"ל ידעו להתעלם מדינים נוקשים, לדעתם (כמו בן סורר ומורה שיש לסקול, שחז"ל אמרו שלא היה ולא עתיד להיות) כך צריך בכל דור לחדש . לא בכדי נוצרו "משנה תורה" של הרמב"ם ו"שולחן ערוך" שמכניסים סדר במצוות ומתאימים את קיום המצוות לשעתם. הבעיה היא שהתהליך נעצר. הויכוח התייבש ואיתו היהדות. ודרך אגב, ליבוביץ' בהסתמך על קירקגור טען שהדת היא לא הומאנית. היות הומאני הוא לשים את האדם כערך עליון והיות אדם דתי הוא לשים את האל כערך עליון. בשעה ששני הערכים מתנגשים (דוגמה קלאסית: עקדת יצחק) אזי ההכרעה הדתית אינה הומאנית. אפשר (וראוי) להיות יהודי והומאני אבל צריך להבין שאין לחפש הומאניות לשמה, כערך, בכתבים דתיים. זה פשוט לא לעניין, כמו לחפש הוראות לתיקון מכונית בספר בישול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מפתיע לשמוע אותך מזכיר את לייבוביץ' כאשר אתה בא מנקודת מבט רפורמית/קונסרבטיבית - די לעיין בפרק על אמונה בספר "רציתי לשאול אותך..." כדי לראות את יחסו של פרופ' לייבוביץ' ז"ל לרפורמיים בפרט ולאמונה בכלל, שדי סותרת את הדעות שהבעת בדיון עד כה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ' היה אדם חכם. האבחנות שלו היו חדות ומקוריות (בחלקן). מישנתו של ליבוביץ' אינה משנה סדורה. היו לו דעות מובהקות על נושאים מסויימים שסתרו התבטאויות בנושאים שכנים. ליבוביץ' מעולם לא יישב סתירות בתורתו בחייו וחסידיו מנסים היום להציג את ''משנתו''. הצגתי דעה של ליבוביץ' (ושל קירקגור) שאני חושב שהיא נכונה. עם התבטאויות אחרות שלו אינני שלם. אני לא מכיר אדם שמקבל באמת את השקפת העולם של ליבוביץ' כפי שהיא מוכרת מדבריו. האדם, דרך-אגב, היה חבר של יותר רפורמים וקונסרבטיביים מיהודים אורתודוכסים. ותן לי להיות קטנוני. אתה בעצמך כתבת ''אני הולך בדרכו של ליבוביץ' והרמב''ם. אני לא בטוח שהתכוונת לזה באמת... אהבתי אותו מאד. יהא זכרו ברוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |