|
||||
|
||||
אפרופו חברת המנודים, אתה כבר הודעת לכליל שיש מעט דברים שנראים לך גרועים יותר מלחיות חודש בחברה שהוא מתאר, ואני רוצה להצטרף אליך במערה שעל ההר המושלג (אני אוותר על מיטת המסמרים, הרצפה זה בסדר מבחינתי). אני לא יכול לשים על זה את האצבע בשניה הזאת, ואני לא יכול להתגאות בכך, אבל משהו בתיאור של כליל גורם לי בחילה. אני כבר לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי שהוא דיבר על טיפול בלתי-אלים בפושעים אלימים. אני מסוגל להבין אדם שרוצח בהתקף של זעם. אני לא מסוגל להבין את השכן של הנרצח, שממשיך לספק מים ואוכל לרוצח, ולא מפסיק גם אחרי שזה אונס את ביתו, אישתו ואותו עצמו. זה לא הגיוני במיוחד, אני מודה, אבל דווקא לשכן הזה יותר בוער לי להכניס אגרוף. |
|
||||
|
||||
זה שכליל רוצה להיות ישו נובע מחוסר ההתחככות שלו בעבריינים. הכל אצלו כנראה תאוריה או שאני טועה. |
|
||||
|
||||
א. הגעתי אל המערה ההיא על מנת לברוח מחברת האדם ואתה רודף אחרי עד הקצה השני של העולם? אתה לא מוזמן :) ב. ההערה שלי לגבי חוסר ההתאמה שלי לחיים בחברת הקומונה, דווקא לא נבעה מהביקורת שלי על האפשרות לממש חברה מתפקדת כזאת. לא ארצה לחיות גם בחברות דומות *קיימות* כאלה (ישובים קיהליתיים, קיבוץ סוציאליסטי וכו' בהם כולם מכירים את כולם) גם אם הן שקטות, ללא פשע(יחסית) וללא אלימות. אם אני כבר חייב לחיות במקום בו יש לי שכנים, אני מעדיף שההכרות ביננו תתחיל ותגמר באמירת "בוקר טוב". |
|
||||
|
||||
אתה לא קיצוני קצת? גם אני ויתרתי על "גן העדן" הקיבוצי, בין השאר בגלל התחושה שכל אחד גר בתחת של השני וכולם יודעים הכל על כולם. יצא לי גם לגור בסקוטלנד, בקיצוניות ההפוכה שמעבר ל "G'Morning" או "Ha'D'Do" או ביום סוער במיוחד "Nice weather, Isn't it" לא היתה שום אינטראקציה עם השכנים. (אבא שלי ביקש פעם מאחת השכנות רשות לצלם אותה ואת חמשת כלבי ה"קורג'י" שלה. היא הסתכלה עליו כאילו הוא ביקש ממנה להתפשט באמצע הרחוב, אבל היתה מנומסת מכדי לסרב.) אני מעדיף שכנים שלא תקועים לי בתחת, אבל שאפשר לקפוץ אליהם ולבקש כוס חלב או ביצה כשחסר, שהילדים שלהם משחקים עם הילדים שלי ושאפשר ביום שבת אחה"צ לשבת איתם תחת הפרגולה בחצר, לפצח גרעינים ולקלל את הממשלה. |
|
||||
|
||||
אני עם הסקוטים. ביחס לסביבה המקומית(''האנשים החמים''), אני אכן קצת קיצוני. אין דבר שפחות טבעי לי מאשר לשבת עם השכנים, לפצח ביחד גרעינים, לבקש מהם סוכר כשחסר או להשתתף איתם בגידוף קולקטיבי של מחדלי הממשלה. |
|
||||
|
||||
טוב, כל אחד וההעדפות שלו. לדעתי ההפסד הוא כולו שלך. |
|
||||
|
||||
אני מסכים לחלוטין עם המשפט הראשון. חבל שאתה קצת פחות. |
|
||||
|
||||
אני קצת פחות מה? מסכים עם המשפט הראשון? למה? אני מאוד מסכים איתו. אני חושב שזכותו של כל אחד להעדיף מה שבא לו ולפעול בהתאם, אפילו אם לדעתי הוא מפסיד מזה. |
|
||||
|
||||
כמובן, לא חשבתי אחרת. היה פה פעם דיון (לא השתתפתי בו, אבל קראתי בהנאה) על דרגות שונות של ליברליזם. ''כל אחד יעשה מה שהוא רוצה'' ו''זכותו של כל אחד להעדיף מה שבא לו'' הם משפטים מאוד שונים זה מזה, המיצגים רמות שונות של פתיחות לבחירות של אנשים אחרים. |
|
||||
|
||||
נזכרתי הערב בתגובה הזאת שלך. ב-22:30 צלצלה בדלת שכנה שלי. לילד שלה (בן 6 בערך) יש חום גבוה וכל נסיון לתת לו אקמול בכדור או בסירופ נגמר בהקאה. היא רצתה לדעת אם יש לנו נרות אקמול (כמובן שיש לנו). אני מניח שאתה היית מעדיף לצאת למסע לילי של בין חצי שעה לשעה כדי למצוא בית מרקחת פתוח. |
|
||||
|
||||
עד שאביב יספר מה הוא עושה: אני דואגת ששכניי ידעו שאפשר לחפש אצלי נרות אקמול או כל דבר אחר, והם שמחים באינפורמציה הזאת ונעזרים בה כשצריך. אבל מעבר לזה הם יודעים שהפרטיות שלי היא מקודשת, והם למדו לכבד את זה. |
|
||||
|
||||
כדי שאני אבין מה ניסית להגיד תצטרכי לפרט קצת יותר (אם זה לא פוגע בקדושת הפרטיות שלך כמובן). לא ברור לי איפה נפגעת הפרטיות שלי (שהיא לא מקודשת אלא סתם רצויה) מכך שאני מקיים יחסי שכנות טובה עם שכני. השכנים שלי לא נוהגים לעשות מנגל בחצר שלי, לרבוץ מול הטלויזיה בסלון שלי (בין השאר כי אין בסלון שלי טלויזיה) או סתם לקפוץ לקפה כשמשעמם להם. הם כן נוהגים להזמין אותי להצטרף אליהם כשהם יושבים בחוץ על כוס קפה ופיצוחים והם דופקים על הדלת שלי כשהם באמת צריכים משהו או כשהם רוצים להגיד מזל טוב להולדת התינוקת ולהביא מתנה. אני באמת לא חושב שיחסי חברות עם השכנים מהווים פגיעה בפרטיות שלי או בשלהם ונראה לי שקיום מגע איתם מעבר ל''שלום שלום'' ובקשת עזרה במקרי חירום יכולה רק לתרום לי. |
|
||||
|
||||
הכל בסדר. אני לא אוהבת קפה ולא פיצוחים ורוב המתנות שאנשים מביאים (כריות סתם, כריות בצורת לב, כל מיני מוצרים שכתובים עליהם כל מיני דברים, למשל - "ברבי" - עניין שהיה נלעג בעיני אפילו כשהייתי בגיל הרלוונטי [6?], פיירקס, אלפי סטים של כוסות, בגדים שהתינוק שלי ייראה בהם כמו גנרל, "בובות הבעה" מכוערות להפליא שמפחידות קצת את הילדים, מתקן ששמים בו נר, לשמירה על חום הסיר שאותו מניחים ברוב אלגנטיות על שולחן ה"אירוח" - דבר הראוי לאנשים הרבה יותר "איכותיים" ו"יוקרתיים" ממני, וכל כיוצא באלה) הן מתנות שאין לי שום עניין בהן, אבל אני באמת לא רואה שום בעיה בתיאור שלך ונראה שהבעיה היא במיזנטרופיה שלי. |
|
||||
|
||||
אם אלו המתנות שאת מקבלת, אני יכול רק להסיק מכך על מכריך ולהבין למה את מיזנטרופית. המתנות שאנחנו קיבלנו מחברינו, מקרובינו ומשכנינו היו בד''כ שימושיות והמיעוט שלא, כללו פתק החלפה. גם אני לא אוהב קפה ולא מת על פיצוחים, אבל אני נהנה לשבת בחברת בני אדם ולשוחח איתם על הא ועל דא. אבל שוב, כל אחד וההעדפות שלו. זה לגיטימי לחלוטין להמנע מקשרים חברתיים מחוץ לאינטרנט. |
|
||||
|
||||
המון סובלנות נוזלת מהשימוש שלך בצמד המילים "זה לגיטימי"... א: אני אוהב גלידה גם עם קצפת. ב: אני דווקא לא אוהב גלידה עם קצפת. א: כל אחד וההעדפות שלו. זה לגיטימי לחלוטין לאכול רק דברים מלוחים. |
|
||||
|
||||
כל אחד והפרשנות שלו: א. "נראה שהבעיה היא במיזנטרופיה שלי" ב. "זה לגיטימי לחלוטין להמנע מקשרים חברתיים מחוץ לאינטרנט" ג. "המון סובלנות נוזלת מהשימוש שלך בצמד המילים "זה לגיטימי"" |
|
||||
|
||||
פרשנות שודאי תשפוך אור על העניין: א. "אני לא אוהבת קפה ולא פיצוחים" ב. "גם אני לא אוהב קפה ולא מת על פיצוחים" ג. "אני דווקא לא אוהב גלידה עם קצפת" |
|
||||
|
||||
ד. כל התשובות נכונות.'' |
|
||||
|
||||
מה את כן אוהבת לקבל? |
|
||||
|
||||
צ'קים, כמו בחתונה. למה אי אפשר להמשיך עם המנהג היפה והפשוט הזה גם באירועים שאחר כך? למה להסתבך עם קשקושים? פעם היה פרק בסדרה, אולי ב"משפחת קוסבי", ובו האבא הבהיר מדוע אינו רוצה שיתנו לו מתנות יומולדת (או יום הנישואין, או משהו כזה) - בכך שלבש/ענד/הרכיב בבת אחת את כל מה שילדיו קנו לו במשך הזמן: משקפי שמש צעקניים, כובעי ליצנים אידיוטיים, חולצות עם כתוביות מגוחכות וכו'. |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שהיום הפסיקו עם המתנות ונותנים רק צ'קים. חשבתי לעצמי: למה אי אפשר לחזור למתנות? |
|
||||
|
||||
מתנה לא כספית מעידה גם על נסיון לחשוב על הבן אדם עצמו והצרכים/רצונות שלו, מתנה כספית מעבירה את ה"נטל" לאדם עצמו. אני מצפה לקבל תלושים מהבוס שלי, לא מהאנשים שאני רוצה לחשוב שאוהבים אותי. המנהג של חתונות בהם אתה "משלם" את המנה שלך, למרות שלא אתה בחרת אותה, והיית יכול להשיג מנה טובה בהרבה בכל מסעדה ברבע מחיר, בלי די ג'יי שיצעק לך באוזן, הוא מנהג שעדיף היה שיעלם. בסופו של דבר, מרבית הזוגות לא מקבלים כלום מה"מתנות" של האורחים, והכל הולך למארגני האירוע המוגזם הזה. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה מישהו חייב יהיה לשלם. אני חושב שבמקרה של חתונה עדיף להתקע עם כסף מלהתקע עם סיפולוקסים וערכות פונדו (ראובן חושף אינפורמציה על גילו). היתרון של מתנות על פני כסף הוא אחר- כשנותנים כסף, יש את האי נעימות של הידיעה שהמקבל יודע מייד *בדיוק* כמה נתת לו. אם נתת 300 שח בחתונה והממוצע הוא 350 , הרי שאתה קמצן מגעיל. לעומת זאת, אם תתן לבעל השמחה קערת קרמיקה נאה, עבודת יד, שמחירה בשוק *בערך* 300 ש"ח, מקבל המתנה יכול לחשוב לעצמו ( אם הוא אדם אופטימי) שבעצם קנית אותה ב350 ש"ח. |
|
||||
|
||||
במקרה של חתונה עדיף לקחת את הצ'ק שאתה הולך לשלם, להוציא 50% על מסעדה טובה, עוד 25% לתת לזוג המאושר ביד יחד עם ברכה יפה, בצורה של מתנה מתאימה לזוג (עדיף עם פתק החלפה), ועוד 25% לחסוך לימים גשומים. גם אתה תהנה ותוויח יותר וגם הזוג יהנה וירוויח יותר, וגם החברה הישראלית תרוויח מעוד לוחם כנגד מסחטת הכספים המוזרה שנקראת "חתונה". |
|
||||
|
||||
אבל כבר הוזמנת לחתונה באולם, מה תעשה? תסרב ללכת? |
|
||||
|
||||
תמצא תירוץ טוב, תודיע מראש שאתה לא בא, תתנצל יפה ותתן מתנה. (כמובן שיש חתונות, כמו זו שלך, שזה לא אפשרי) |
|
||||
|
||||
בקיצור- אני לא קמצן, זה הכל העקרונות שלי. |
|
||||
|
||||
אני דווקא כן קמצן. אבל, בלי קשר, אני מעדיף לתת את המעט כסף שאני כן נותן למי שאני בוחר לתת. |
|
||||
|
||||
והפיתרון הוא לדאוג לכך שיפסיקו להזמין אותך לאירועים? |
|
||||
|
||||
הפתרון הוא להתחמק מארועים שאפשר בלי לפגוע באף אחד. |
|
||||
|
||||
לו רק הייתי מבין את זה לפני הארוע המוחי שלי, הייתי יכול להקליד ביותר מאצבע אחת. |
|
||||
|
||||
<אני מקווה ששאתה צוחק> במקרה של אירוע כזה, כאב הראש מתחיל לפני פתק ההחלפה. |
|
||||
|
||||
<לא צוחק, אבל מקדים את זמני> אתה מתכוון לפתק הזה שתלוי על בוהן הרגל? |
|
||||
|
||||
הייתי לפני חודש בבוסטון בחתונה של המישפחה; ארבעים אורחים. מארבעים אורחים אפשר גם לקבל מתנות, אבל ממאתים? כמו במערכון ישן של גדי יגיל על מאה סיפולוקסים שמישהו קיבל. |
|
||||
|
||||
ובגלל זה אני משתדל לא ללכת לארועים של מאתים אורחים. המנהג הזה של להזמין את כל מי שאתה מכיר לחתונה שלך הוא, ובסוף לגמור עם חובות, הוא, לדעתי, מנהג לא מבורך. |
|
||||
|
||||
אתה מניח נכון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |