בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 30/08/06 19:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי במקום ''אחווה'' אפשר לומר ''אמון'' - בבני אדם אחרים ובמוסדות חברתיים. ככלל, חשוב לשמר מידה מסוימת של חשדנות, מפני שתמיד יהיו בסביבה אנשים שינסו לנצל אחרים לתועלתם. אבל אולי כדאי לנסות לשפר את החברה, כך שיהיו לנו פחות סיבות לחשוד בכוונותיהם של אנשים אחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה אותו הדבר. אתה צריך אחווה כדי לרצות לתת את הכסף שלך לאלכוהוליסט שעכשיו צריך לעבור טיפול גמילה ארוך (גם אם אתה מאמין שהוא יצליח להיגמל ולהפוך לאדם מועיל). לחילופין אתה צריך פחד, או אולטרה-תועלתנות, אבל לא על זה מדברים עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דווקא נראית לי שאלה של אמון. הדילמה נובעת, עכש''מ, מכך שאתה רוצה לעזור לאלכוהוליסט אבל חושש שהוא יבזבז את הכסף שתיתן לו. יש מצבים שבהם הרגש פחות אמביוולנטי. למשל, כשאנחנו רואים ברחוב חיה פצועה קל לנו לחוש חמלה כלפיה, מפני שברור שהיא סובלת ושהיא עושה ככל יכולתה כדי לעזור לעצמה. באותו אופן, לו יכולת לתת אמון בכנות כוונותיו של האלכוהוליסט, סביר להניח שהיית חש כלפיו חמלה ולא חשדנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו לא שאלה של אמון. לכן כתבתי את ההערה שבסוגריים. גם אם אני בטוח שהוא לא יבזבז את הכסף, לא ברור בכלל שבא לי לעזור ולו ולשכמותו אם אני לא רואה את הרווח שצומח לי מזה (האלכוהוליסט לא ידרוס אותי/האלכוהוליסט יהפוך לשיפוצניק מועיל שיתקן לי את הברז). נראה לי שהחמלה שאני חש כלפי החיה נובעת מכך שאני לא מייחס לה שום שליטה בגורלה. במקרה של האלכוהוליסט, כאמור, זה פחות בטוח, אבל לא קשור לכוונות, אלא יותר בדרך שאותה הוא עשה כדי להגיע למצבו הנוכחי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |