|
||||
|
||||
מעבר לניגודים האפשריים בין חרות לשוויון, יכולים גם להיות ניגודים בין סוגים שונים של חרות. למשל, כאן דובר בעיקר על חרות כלכלית; אבל אם מישהו, נאמר, כמו אחד האלמונים כאן, דורש את החרות הכלכלית המקסימלית - אפס מסים (אם הבנתי נכון) - כדי לגדל את ילדיו בנוחות המקסימלית, ייתכן שמצב כזה יגרום לפערים כלכליים גדולים כל כך שהחברה שבתוכה יגדל הילד תהיה מאוד לא נוחה, בלשון המעטה. למשל, שרמת הפשיעה תהיה כזאת שהוא לא יוכל להסתובב ברחוב בלי שומרים... |
|
||||
|
||||
אני מסכים. אני חושב שחירות שלילית היא פיקציה. |
|
||||
|
||||
לא רק "חירות שלילית" היא פיקציה - כל מושג מוחלט ומוקצן הוא פיקציה. אותו הגיון תקף גם לגבי "חירות חיובית" - גם זו פיקציה, במובן שהמוסדות החברתיים ייכפו על כולם להתנהג בצורה "ראויה" מוגדרת אחת. לא נראה לי שאפשר לבסס דיון שמתבסס על שלילה או חיוב מוחלטים של מושגים. מעבר לכך, אני מסכים עם יניב לחלוטין באשר לטרמינולוגיה המתחכמת: מעולם לא חשבתי על חירות כ"חירות חיובית" כמו שהיא מתוארת פה. המושג שלי לגבי חירות הוא "חירות שלילית" ולטעמי גם של כל מי שלא נתקל במונחים הללו קודם, והדיון הרלוונטי צריך להיות עד כמה מגבילים המוסדות את החירות הזו ולאיזה צורך. הייתי גם מציין שהתוספות "חיובי" ו"שלילי" נושאות גם הטיה לכיוון מסויים - נראה לי ש"מחייבת" ו"שוללת", אם כבר, הם התארים הנכונים. אבל אולי צריך לפנות למתרגם שכבר הסתלק מהסביבה... |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שיונתן טוען כי ''חירות שלילית'' היא פיקציה בשל סיבות פילוסופיות, אלא בשל סיבות פרקטיות. הגדרת ה''חירות השלילית'' מתבססת על קיום של ''מושכל ראשון'', אדם פרטי המתקיים ללא תלות בחברת בני אדם (ולמעשה אף קודם לה). מעין רובינזון קרוזו. לאחר שכמו בפיזיקה הגדרנו את החלקיק היסודי הזה, את החברה האנושית מגדירים כאוסף של חלקיקים, ולגבי האוסף הזה שואלים איזה חלק מהחירות השלילית נשאר לכל חלקיק. אני חושב יונתן טוען (ואני מסכים) שהמציאות היא שונה, ואין שום חברה אנושית שהורכבה אי פעם מאוסף של רובינזונים כאלו. אין אדם ללא מוסדות חברתיים. אין קיום לאותו מושכל ראשון שלגביו המושג של ''חירות שלילית'' בכלל רלוונטי. זה נראה כאילו הגישה הזו (כמו גם גישת ה''סוכן הכלכלי הרציונלי'' בכלכלה) עלתה אצל אנשים שמאוד מאוד העריכו את מדעי הטבע ואת ההישגים שלהם לפני זמן רב, וניסו בכוח להמציא מודל פשוט ואלגנטי גם לחברה האנושית. |
|
||||
|
||||
למה אתה זקוק ל"מושכל ראשון" כדי להגדיר חירות שלילית? גם בתוך חברה ברור שיש רמות שונות של חירות - למשל, החירות של אדם מאנשים שמרביצים לו ולוקחים לו את הארנק. אני יכול לחשוב על הדבר הזה גם אם לא שמעתי על רובינזון קרוזו מימי וגיליתי למרבה ההפתעה שגם אצלו אין אף אחד שמרביץ לו ולוקח לו את הארנק. |
|
||||
|
||||
כסף, גניבה, אלו מושגים שאין להם קיום שלא בתוך חברה. המושגים הללו התפתחו לאורך מאות שנים, ועוצבו מתוך החברה הקיימת ברגע מסויים. ''הגניבה'' של היום איננה זהה למושג ''הגניבה'' של אנגליה תחת שלטונו של הנרי החמישי למשל.לאנשים אשר חיו אז היתה מערכת מושגים שונה לגבי הרבה דברים, וביניהם גם המושג של לגנוב. מה שיהונתן (וצר לי על האיות הכושל מקודם, זה מה שקורה כשכותבים באמצע הלילה במקום לישון) הסביר הוא שמערכת המושגים הזו היא תמיד תלויית חברה ותמיד מתפתחת מתוך המוסדות החברתיים הקיימים. מוסד האבירות למשל, או ה''מלחמה הצודקת'', הכנסיה, מוסד ה''אחים לדם'', נישואים, הקורפורציה, גאולת הקרקע ו''עוד דונם ועוד עז'', ועוד הסדרים ומוסדות חברתיים שקמים ונופלים ומתפתחים במהלך הזמן. מדינה לפי גישה זו היא לא אוסף של פרטים רציונליים שקראו את איין ראנד והחליטו להתאחד לטובתם המשותפת, ואין הרבה תועלת בבחינת מצבו של רובינזון קרוזו ואז ''להסיק באינדוקציה''. אדם תמיד חי בחברה, ואת הגדרת החירות שלו יש להבין מתוך הקונטקסט החברתי שבו הוא חי, לא מתוך אידיאל פסאודו-פיזיקלי של חלקיקים באינטראקציה. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה מה ההודעה הזו מוסיפה על מה שכתבתם קודם (אולי עוד עוקצנות). |
|
||||
|
||||
ואולי כדאי להבהיר: מה שאני לא מבין הוא *למה* מה שאתם אומרים גורר שאין משמעות למושג של חירות שלילית. אולי כדאי להתחיל מחדש בכך שתסבירו מה זו לדעתכם "חירות שלילית". |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. גם אני בקריאה מחודשת לא ממש מבין, אז אני אנסה עוד פעם: הטענה (אם לא של יהונתן אז שלי לפחות) היא ש"חירות שלילית" מניחה קיומו של אדם אינדיבידואלי קודם לחברה ובלתי תלוי בה. נראה לי שרק בקונטקסט הזה יש משמעות לאותה חירות ספציפית, החירות "שלא להיות מוטרד", של להעזב לנפשך ולעזוב אחרים לנפשם. תאר לעצמך למשל צעיר בחברת הלוחמים של ספרטה. האם מישהו יגלה סובלנות לדרישה שלו לקבל "חירות שלילית"? בוודאי שלא. הוא נולד ספרטני, והוא לוחם מעצם הגדרתו. אם האוייב עומד בשער, מבחינת החברה בה הוא חי אין הוא יכול להפוך לפתע לרובינזון קרוזו ולהכריז שזה לא עניינו, הוא לא מטריד אף אחד, ובבקשה לא להטריד אותו. או אדמה למשל. הזכרת קודם את העובדה שרוב האדמה בעולם כולו כבר נמצאת בידיים פרטיות (או בידי מדינות). תאורטית, אני יכול לטעון שזה לא מעניין אותי, אני לא חתמתי אף פעם על שום דבר, לא מטריד אף אחד, ולא איכפת לי מה רשום בטאבו באיזה משרד שאני לא מכיר. אדמה זו אדמה, וחלק מה"חירות השלילית" שלי הוא ללכת לאן שאני רוצה מתי שאני רוצה. רובינזון קרוזו הוא לא אדון של שום דבר באי שלו, אבל הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה. זו המשמעות של חירות ממגבלות. אלא שאני חי בחברה אנושית שבה מוסד הבעלות על הקרקע הוא מוסד מקובל ועתיק מאוד, וה"חירות השלילית" שלי איננה יותר מתרגיל פילוסופי. בחברות אחרות, אשר אולי לא התפתחו ממשטר פאודלי, ייתכן מאוד שה"חירות השלילית" המאפשרת לכל אדם לדרוך על כל שעל אדמה שיחפוץ בו הינה שרירה וקיימת ומקובלת. או מיסים. האם הדרישה שלא לשלם מס היא חלק מה"חירות השלילית" של אדם? בוודאי שהיא לא היתה כזו בימיו של הנרי החמישי. אמנם על הפרלמנט היה להשתכנע בנחיצות המיסים, אולם כל אדם אשר היה מבקש פתור מהם בשל החירות השלילית שלו היה נחשב כמטורף. הרי האדמות שלו, במידה ויש, הן שלו מכוח סמכותו של המלך, אשר מקורה בסמכות האלוהית העליונה. המיסים שהוא משלם אינם אלא עוד חלק ממערכת חברתית מורכבת ונתונה, אשר התפתחה לאורך זמן רב. לסיכום, הטענה כי ה"מצב היסודי" של האדם הוא מצב שבו הוא איננו מטריד אף אחד וזכותו לדרוש כי במטוטא לא יטרידו אותו, היא היא אותו "מושכל ראשון" עליו דיברתי. אני טוען כי זו היא פיקציה פילוסופית (אם כי ראויה מבחינה תאורטית נטו) שלא התקיימה ולא מתקיימת לעולם במציאות. במציאות, אדם הוא קודם כל חלק מחברה, חלק ממוסדות קיימים ומתפתחים. ובתור שכזה, גם אם לא חתם על שום חוזה אף פעם, אין לו שום "מצב יסודי" אליו הוא יכול לחזור. חייל בפלוגת לוחמים בעומק שטח האויב לא יכול לדרוש שיניחו אותו לנפשו. אין לו "חרות שלילית" שלא לעלות לשמירה. אזרח במדינה מודרנית לא יכול לסרב לשלם מיסים בשל איזה מצב יסודי היפותטי שלכאורה ראוי היה להימצא בו. המצב הזה לא קיים. כמעט כל הישג אנושי נוצר משיתוף פעולה מתמשך של קבוצה גדולה של בני אדם. אין רובינזונים בעולם שלנו, ואם יש אז הם חיים כמו חיות. ומי שמהווה חלק מחברה, ירצה או לא, איננו יכול לצפות ש"יניחו אותו לנפשו" כשזה נוח לו. לא ככה חיים בני אדם. ולגבי המקרה של גניבת כסף באלימות, בוודאי שלא צריך את המושג התאורטי של "חירות שלילית" על מנת להבין אותו. בכל קונטקסט חברתי יש יחס מסויים לגניבה ולאלימות, גם אם לא תמיד יחס דומה לזה המודרני. |
|
||||
|
||||
גיל התייחס לחרות השלילית, ואני אתייחס לדבריך על הפיקציה שאתה רואה בחירות החיובית. חירות חיובית אין משמעה "שהמוסדות החברתיים ייכפו על כולם להתנהג בצורה 'ראויה' מוגדרת אחת", אלא שחירות מושגת כאשר אדם בוחר באופן חופשי מאילוצים כמו תודעה כוזבת או חולשת הרצון. זאת בהחלט צורה מקובלת וסבירה של תפיסת החירות, והיא משתקפת אפילו בשפה שלנו. למשל, האמירה "לא יכולתי לעמוד בפיתוי" מניחה שהחירות של האני נשללה ע"י הפיתוי (בד"כ זאת אמירה מטאפורית, אבל זה לא משנה את הנקודה). הביקורת של ברלין היא על ההעברה של סוג החירות החיובית לשדה הפוליטי: הניסיון להסדיר באמצעים פוליטיים את תודעתם של בני-אדם ואת תנאי חייהם כדי לאפשר להם חירות, תוך הסתמכות על אידיאולוגיות גדולות שאוחזות במפתח לאמת (ולכן אם אנשים לא מכירים באמת אזי הם לא חופשיים לחיות באופן אמיתי). זה שונה מאוד מסוציאל-דמוקרטיות. בסוציאל-דמוקרטיות אף אחד לא מנסה לשנות אותך בשם "האמת" שנגזרת מאידיאולוגיה כוללנית. אנחנו חיים בחברה שמתקיים בה שיח פתוח, מאבק דמוקרטי על קולות בבחירות וניסיונות שכנוע הדדיים בנוגע לתפיסת האמת והטוב. |
|
||||
|
||||
אז מה בעצם אתה מנסה להגיד? לפי איך שאתה מציג את החירות החיובית, לא נראה לי שהיא תהיה אי פעם דבר שמעבר למטאפורה (אלא אם כן אתה מאמין שיש "אני" אחד שהוא האני האמיתי, וכל שאר הדברים שמתרוצצים לך בראש הם לא ה"אני" האמיתי שלך אלא חיות שמנסות לגזול מהאני האמיתי את חירותו - ואז אתה חייב להגדיר מי אלה החיות הרעות האלה). בנוסף להצגה שלך, היו כאן עוד התייחסויות ל"חירות החיובית": שאומרות שכדי ליישם את החירות החיובית הפנימית שאתה מדבר עליה, נשתמש בכלי שנקרא לו "חירות חיובית חיצונית" שהוא החירות שהחברה רוצה להעניק ל"אני האמיתי של החירות החיובית הפנימית" כדי להתגבר על החיות הרעות שמנסות להפריע לו. זה כנראה מה שתקרא לו "ההעברה של החירות החיובית לשדה הפוליטי". עכשיו, מה שאמרתי קודם על הפיקציה של החירות החיובית התייחס לסוג החיצוני, או לכובע הפוליטי, שלה. חירות חיובית פוליטית כזו היא פיקציה במובן של לעולם היא לא תהיה קיימת בעולמנו במימושה המלא, כמו שהגדרתי אותו פה, משום ששום רעיון פוליטי אינו זוכה ליישום מלא לעולם - תמיד יהיו רעיונות אחרים שייתנגשו איתו ומטרות אחרות שהחברה מעוניינת לקדם שאינם מתיישבים איתו בצורה מוחלטת. לכן גם "חירות שלילית" לעולם לא תתממש, כי תמיד יהיו מגבלות חוקיות שיאסרו עליך לקפד את ראשו של בעל הבית שלך (לצערי). וזה כמובן קורה לא רק בסוציאל-דמוקרטיות, אלא בכל משטר (למשל הגלסנוסט, ה"חמלה" של ג'ורג' בוש, או הוויתור על יהודים מדור שלישי ברייך השלישי). |
|
||||
|
||||
המאמר כתוב יפה. נדמה לי שדיון תיאורטי בשיווי המישקל בין החרות והשיוויון אינו יורד לעומק הדברים. תיאורטי מהבחינה של התייחסות אל החברה כאוסף של פרטים והמדינה שמבטאת את מאוויהם-מה שרוסו כינה כ''הרצון הכללי'' (אגב, רוסו הבדיל בין הרצון הכללי ורצון האזרחים). החברה בימינו כבר איננה אוסף של פרטים שחיים על פי החרויות השונות. בין החרויות השונות ישנה חירות הקניין שמכילה בתוכה עוצמה פוליטית רבה ובכך למעשה מחלישה את החרויות האחרות ואת השיוויון הפוליטי הפורמאלי. יש תחומים שלמים שמאפשרים לבעל הקניין עוצמה פוליטית שאינה כלולה במשחק הפוליטי ופטורה מהכורח להשתתף בו. אצלנו עדיין התהליך די בתחילתו אך בארה''ב יש תחומים שבהם בעל הקניין הוא בעל עוצמה מדינית. יש לו צבא פרטי, כוח שיחוד והוא מדינה בתוך מדינה לכל דבר ועניין. |
|
||||
|
||||
הכל נשמע לי נכון, אבל למה בדיוק את מתכוון ב"צבא פרטי"? יש דוגמא? |
|
||||
|
||||
כן.יש לא מעט מקומות בארה"ב שאם תנסה להכנס לתחומם תיתקל בשומרים חמושים; גם אנחנו בדרך. המדינה בדרך החוצה והיוזמה הפרטית החמושה והמוגנת-פנימה. |
|
||||
|
||||
גם לקניון השכונתי יש צבא פרטי. בגלל זה אני קונה שם ולא במדרחוב. בעלי הקניון הם אנשים עשירים ולא מגיע להם שהמדינה תממן להם את השמירה. |
|
||||
|
||||
בהחלט. ושכניהן של חלק ממשפחות הפשע בארץ נאלצים לעבור בדיקות מדוקדקות של מאבטחים כשהם בדרך הבייתה. גם זה חביב ביותר. |
|
||||
|
||||
חירות הקניין אינה שונה מחיריות אחרות, מבחינה זו. גם חופש הדיבור נותן עצמה וכוח פוליטי למי שמחזיק ביכולת לדבר: עיתונאים למשל. |
|
||||
|
||||
אין כזה דבר חירות "מינימלית" או "מקסימלית" במובן הרציף, אלא אם נגדיר מינימום = 0, מקסימום = 1, וברור שזו אינה כוונתך. "חירות" היא איסור בחוק, על כל אדם, ליזום שימוש בכוח כנגד אדם. מדינה אשר מציעה לאזרחיה "חירות חלקית" ("מינימלית" או "מקסימלית" או "2.333") - למעשה אינה מציעה חירות כלשהי. *רשות* איננה חירות. מדינה אשר גובה "רק" 1% מס שוללת את חירותך, מדינה זו אינה מכירה בזכותך להחזיק ברכוש שהרווחת, אך *מרשה* לך להחזיק 99% ממנו. אני מניח שאתה מוקיר תודה על כך, אך על לך להודות על ש"ניתן" לך מה שהיה שלך מלכתחילה - מה שהרווחת במו ידיך. מבחינת חירות - אין הבדל בין מדינה הגובה 1% מס או 100% מס. ההבדל הניכר במציאות בין מדינות אלו נובע ממדיניות ממשלתית נוכחית, ולא מהכרה עקרונית של המדינה בחירות. מדינה שהיום "99% חופשית" יכולה להפוך לדיקטטורה רצחנית מחר - ללא תלות בפרוצדורה או הסמכות הרשמית אשר מאפשרת זאת (בחירות, הפיכה, נשיא, בית משפט וכו'). סה"כ הדבר משקף שינוי במידת ה*רשות* שניתנת לך להחזיק ברכושך או בחייך. |
|
||||
|
||||
ואיך אתה מיישב חירות של מאה אחוז (מסוג זה - חירות כלכלית) עם אכיפת החוק שדיברת עליו? |
|
||||
|
||||
איני רואה מה יש ליישב, בבקשה לכתוב יותר משורה אחת. |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון, חירות כלכלית של מאה אחוז פירושה אפס אחוז מס. ממה תממן המדינה את אכיפת החוק? |
|
||||
|
||||
מגביית תשלום עבור שירותיה. מערכת משפט אזרחי: כנגד הכרת המדינה בחוזה תצטרך לשלם דמי "ביטוח חוזים" במעמד חתימת החוזה, שכן איש אינו חייב לספק לך שירותים משפטיים. (ולא, אין לך "חירות חיובית" למנות אותי לעו"ד שלך בכפייה כאשר אני בכלל אינסטלטור) מערכת פלילית: דמי הביטוח ייקבעו בגובה שיממן גם את המערכת הפלילית ובכך יבצעו "הפנמה" (במובן כלכלי) של הבעיה, זאת בנוסף להטלת התשלום על הפושעים עצמם, במידה האפשרית. לבסוף - מימון הצבא (גם הוא אמצעי לאכיפת חוק, החוק המכריז על קיומה של המדינה): באופן דומה למימון המערכת הפלילית - ייקור דמי ביטוח החוזים, ביזה חסרת מעצורים של מדינות האויב (מדינת אויב היא כזו שיזמה שימוש בכוח פיסי כנגד המדינה שלנו). במדינה חופשית יכול אזרח לא לשלם למדינה מאומה במהלך כל חייו, ועדיין לזכות בהגנה על חירותו, פרט לאפשרות שיפול קורבן להפרת חוזה - על הגנה זו יש לשלם. ראית ייתכנות: עד שנת 1862 לא היה מס-הכנסה בארה"ב, אלא רק מיסים על כרכרות, אלכוהול, סיגריות ו...עבדים. ההכנסה מביטוח חוזים תעלה על זו שבשיטת מיסוי מוצרים פרימיטיבית, ללא שימוש בכוח פיסי. |
|
||||
|
||||
דמי הביטוח יממנו גם את מערכת המשפט? כלומר, בן אדם עני, שאין לו ביטוח, לא יהיה זכאי למשפט הוגן אם מישהו, נניח, יורה בו לשם השעשוע? |
|
||||
|
||||
תתבייש לך, לא קראת את הדיונים התש"חיסטיים? לא למדת כלום? בן אדם עני לא זכאי לשום דבר, שייחנק ושיגיד תודה שמישהו ירה בו וקיצר את יסוריו. |
|
||||
|
||||
נכון מצטערת. עני חשוב כמת. מצד שני, מר יניב לא אמר כמה יהיה לו נחמד לגור במדינה שבה הרבה אזורים יהיו מאוד לא נעימים לשטוט, כי יהיו בהם יותר מדי חולים מדבקים שאינם יכולים לשלם ביטוח בריאות ויותר מדי פושעים אלימים שהעוני נמאס להם באופן סופי. ובעצם, גם לא בטוח שיהיה צבא די מוצלח, כי השכבה שממנה יבואו המתגייסים תהיה אנלפביתית, סביר להניח. |
|
||||
|
||||
לא אמכור לכם את זכויותיי תמורת ''נעימות'' וגם לא תמורת בריאות או תמורה כלשהי. הן אינן למכירה. |
|
||||
|
||||
אז תיאלץ לוותר על הזכות לנעימות. |
|
||||
|
||||
יש זכות לנעימות? פעם ראשונה שאני שומעת על זה. |
|
||||
|
||||
תלוי איפה את קונה את זכויותייך. אצלנו בסופר בד''כ יש. |
|
||||
|
||||
אצלכם בסופר לא הכל ורוד - קניתי שם זכות לנחמדות (כן, זה נטען ברצינות כמה הודעות למעלה) וכשהגעתי הביתה ראיתי שפג התוקף - ולא החליפו לי. ובכלל רציתי לקנות זכות לנעימות ולאי-הידבקות במחלות אלא שלא היה להם. |
|
||||
|
||||
טוב, מבחינתך הידבקות במחלות ואי נעימות כבדה אינן מפגעים בעייתיים, כל עוד הכסף אצלך, לא? |
|
||||
|
||||
אל תשכח בבקשה שהדומאות הנ''ל ניתנו מלכתחילה כדי לסחוט ממני את כספי, שכן אחרת היה הכותב עסוק בלרפא מחלות ולא בלהפיץ סוציאליזם. |
|
||||
|
||||
אל תשכח שבלי קשר לאינטרס העומד מאחורי מתן הדוגמאות, הן עדיין אפשריות בעולם. |
|
||||
|
||||
כל אדם זכאי להגנה פלילית, גם אם לא שילם מאומה, והגנה זו ממומנת מביטוח החוזים. תשובה לשאלה שלא נשאלה: לא, אין כאן אלטרואיזם. כאשר העשיר מממן מערכת משפט לקורבן פשע עני - הוא מגן על עצמו, שכן הפושע מהווה מטרד וסכנה עבורו, ויש להרחיקו. קיומו של פושע בחברה מסכן את כל חבריה ולא רק את הקורבנות עד-כה. |
|
||||
|
||||
אבל רצח, למשל, הוא פשע של חובבים - למעט רוצחים שכירים או סדרתיים, רוב הרוצחים אינם מסכנים את הציבור בכללו, אלא רק את האנשים הספציפיים בסביבתם המפריעים להם (המאהב של בת זוגם, הבן זוג המתעלל, האמא שלפתע נראית להם כמו נחש ארסי וכיו''ב). |
|
||||
|
||||
''אבל רצח, למשל, הוא פשע של חובבים'' - והמנוסים ביותר הם האחרונים שתרצה לשמוע בעצתם אם אתה מתעניין בתאבדות ורוצה להשתלב בתחום. |
|
||||
|
||||
כן, כמובן, ה''חובבים'' הזה הוא מושג לא נכון (שאול מספרות בלשים). הכוונה היא ל''לא מקצועיים בתחום'' למעט הסוגים שציינתי. |
|
||||
|
||||
איזה ביטוח חוזים? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |