בתשובה להיא, 25/08/06 17:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אי אפשר אפילו להתחיל לנסות לסתור "טענות" כאלה. א. אין הבדל בין לטעון פסאודו טענות נחרצות ללא נימוק וללא התיחסות אל הטקסט אליו מתיחסים ואל טענותיו (1. "הוא כתב את הדברים הרגילים" 2. ידה ידה סלט ידה ידה פשטנית בלה בלה מוטעה ומטעה) לבין ויכוח "כן נכון/לא נכון". לשניהם יש אותה מידה של תוכן, פחות או יותר. ב. זה כבר ממש חוסר בושה מינימלי להשתמש בטיעון "אנשי הקש" כאילו מדובר בג'וקר ששולפים מתי שרוצים (בלי להסביר מהם אנשי הקש. ובלי להסביר מהן הטענות האמיתיות) ובאותה נשימה, כאילו כלום, להזכיר מילים (כמו עניין ה"בוגדים") שאין להם שום איזכור במאמר, לא במפורש ולא בין השורות. אם זו תגובה שאפשר לספור בה "שני טיעונים", אני מעדיף כבר תגובה שכתוב בה "אני צודקת והוא טועה כי ככה. ננה בננה!". לתגובה כזאת יש לפחות איזה ערך סגנוני מסוים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. 1. הטאובון טוען: יש לנו שמאלנים קיצוניים (מילה מפלילה אהובה שמופיעה במאמר) שאשמים ב(עוד מילים מפלילות) מנוונות, אוטומטיות, נרקיסיסטיות, שחצנות וטיפשות ולא מבינים שאנו בסכנה קיומית. אני יודעת מר י., שאתה מסכים עם כל מילה, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון שהעלה את הטענות הלעוסות הללו. לכן אני מכנה זאת "הדברים הרגילים". 2. סלט מידי השף הטאובי: האשמותיו הפילוסופיות הספציפיות: פסיכואנאליטיות, פוסט קולוניאליזם, ומבין טענותיו מבצבצות טענות כנגד סוג מסויים של דה קונסטרוקציה (התרכזות בדימוי, שלילת קיום האוייב מעבר להוויתו כדימוי). שלושה זרמים שונים, מספר כיוונים וצורות ניתוח, הכל נכנס לקדירה אחת מבחינתו של טאוב טאובי. סלט. ב. אז השמאלנים שהוא מצייר את דמותם קשורים באופן מקרי בלבד לשמאלנים המצויים בסביבתו הארצית, הפילוסופיות שהוא מבקר קשורות באופן מקרי בלבד לכתבים הקיימים בספריה הקרובה למקום מגוריו. יש לנו כאן מבצר מקש מלא חיילי קש שאותם הוא מבעיר בלהב לשונו. אני לא ממש מתרשמת מגידופיך מר י. אבל אני מעוצבנת עליך שגרמת לי לקרוא את המאמר הזה שנית. המשך בגידופיך, אני עוברת הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיסטר טאוב הוא מה שנקרא "שמאל מחמד". הוא הרפרנס שבו משתמשים אנשים שונים כדי להוכיח ש: "אפילו בשמאל השפוי חושבים כך", כלומר, שאיננו יותר החזקים ושיש כוחות גדולים הקמים עלינו לכלותנו. יש איראן שמחפשת נשק גרעיני ברוב חוצפתה, יש איסלאם עולמי וכו'. הכל מתחיל כאן ועכשיו. ההיסטוריה האיראנית מתחילה עם אחמדינג'אד. טוב, נתפשר על חומייני; לפני כן היה שם כתם שחור. בלבנון? מקדמת דנא מסתובב שם חיזבללה וזומם לכלותנו ולא ישקוט ולא ינוח עד שיצליח אפילו בעוד 1000 שנה. הסורים תומכים בהם כבר מראשית הציונות. ואנחנו הדמוקרטיה הקטנה והיחידה במזרח התיכון רק רוצים לחיות. ברמאללה ובעזה מסתובבים השונאים שברוב טיפשותנו האמנו להם וניסינו לתת להם קצת אוטונומיה ב-93. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחת לציין שההיסטוריה של החוכמה התחילה עם טאוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק קשור, אבל לפני מספר ימים דיבר מישהו (כתב לענייני מחשבים של ה"ארץ"?) על השפעת הטכנולוגיה על הפוליטיקה (מין שם קוד סקסי לכלל ההתנהגות האנושית, כך נראה, אבל ייתכן שאיני מדייק). בכל מקרה, אחת הדוגמאות שהובאו הייתה רידוד הדיונים (הפוליטיים/צבאיים/עסקיים) עקב שימוש במצגות (פאוורפוינט). זה כשלעצמו איננו מרתק במיוחד, אבל לי הדבר הזכיר את מה שקורה באייל לאחרונה עם השימוש הגובר בטענות בדבר כשלים לוגיים (וקישורים לערכים רלוונטיים בויקי – עזות רוח כשלעצמה) כתחליף להשמעת טענות (שלא לדבר על טיעונים) קונקרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו, ברוב המקרים שבהם זועקים כשל לוגי ומקשרים לויקיפדיה בתעוזה, אני חש שהדבר חוסך דיון מיותר בן 100 תגובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הגדרות חדשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כמובן רק דעתי האישית, אבל דיוני "הקישורים העליונים בחיפושי גוגל" וקרבות ה"תראו מה יש בויקיפדיה", בד"כ חוסכים (משהו שהיה יכול להיות) דיון מעניין ומיותר בן 100 תגובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בטוח שכבר הזכרתי את זה באייל, אבל נראה שלא. John S. Rigden, "The Lost Art of Oratory: Damn the Overhead Projector", Physics Today, March 1990 - ומאז כולם חוזרים על הרעיון.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |