|
||||
|
||||
איזו נאיביות. אחד מעמיתי למחלקה בגולני הצליח לאבד בזמן מסע בנדולרה שהכילה 12 רימוני רובה M203. מבלי להתבלבל הוא העלים את הבנדולרה של המטוליסט השני ושם את הרימונים בפקל שלו. למחרת, במסדר הבוקר למחרת הודיע המטוליסט השני שכל הרימונים שלו נעלמו וציין שהפעם האחרונה שהוא ראה אותם זה כשהוא בדק את הפק"ל שלו אחרי המסע בליל אמש. הוא הוסיף שהוא כתב בטוש עמיד נגד מים את שמו על התרמיל של הרימונים, מה שאפשר למ"כ שערך את מסדר הבוקר להציץ אל הפק"ל של המטוליסט הראשון ולגלות את הפאדיחה. לרוע המזל, הרס"פ יצא לסיור ומצא את הבנדולרה עם הרימונים האבודים, מה שחסך למטוליסט הרשלן משפט וכלא צבאי. |
|
||||
|
||||
בקיצור, הוא איבד אמל"ח, גנב מחבריו, שיקר למפקדיו, נתפס על חם, ובסוף אפילו לא עמד למשפט? אני מניח שבהמשך הקריירה הצבאית שלו הוא היה אחראי ימ"ח. |
|
||||
|
||||
לפני שאני אספר על המשך הקריירה הצבאית שלו אני אספר על תחילתה: בטירונות שלנו, בבסיס בזק, נשארה הפלוגה שלי לשמור על הבסיס בראש השנה התשנ"ב. בבוקר החג, גילו תורני המטבח שאין מים. עובד רס"ר זריז קפץ למגדל המים, גילה שהשיבר הראשי סגור, פתח אותו וכולם חזרו לשגרת החג. לקראת הצהריים יצאה התראה בהולה מהמרפאת הבסיס: דגימות המים שנלקחו בבוקר מזוהמות בחיידקים מסוכנים ואסור להשתמש בהם.החשד היה לזיהום מכוון, אולי אפילו פיגוע מצד השכנים הפלסטינים. בדיקה מהירה של מגדל המים גילתה את האמת המסריחה: מישהו פתח את מכסה הביקורת שבראש המגדל והשתמש בפתח הקטן כבשרותים מאולתרים לריקון מעיו. מאחר והמחלקה שלי איישה לאורך כל שעות הלילה את העמדה הנ"ל והיה מדובר בסה"כ בארבעה זוגות של שומרים, מספר האשמים היה קטן והיה ברור שחוץ מהמבצע, יש גם בהכרח עד ראיה למעשה. זה לקח כ24 שעות ואיומים בחקירת מצ"ח, בי"ד צבאי ותיק פלילי עד שהאשם הודה, נשפט ונשלח לשבועיים רענון בכלא 6. יש לציין, שכמעט כולם היו בטוחים בזהות האשם ועיקר הלחץ הופעל על בן זוגו לשמירה שיעיד נגדו, וברגע שבן הזוג הסכים, האשם הודה. כחודשיים מאוחר יותר ארע הסיפור עם רימוני הרובה. סוף הקריירה הצבאית שלו היה עגום. הוא ועוד שישה חיילים מרובאית 12 נהרגו כשעלו על זירת מטענים בדרום לבנון. |
|
||||
|
||||
לי זכור מהטירונות שבפעם הראשונה שבה עליתי לשמור במגדל, גיליתי שמישהו השאיר מתנת צואה לא קטנה באחת הפינות. בשעתו סברתי שזו הנורמה, אבל במגדל האחר שהזדמן לי לשמור בו בצבא הדבר הגרוע ביותר שעשו היה לשפוך את הסולר להסקה על הרצפה, כך שבמשך שנה (לפחות, אחר כך כבר לא ביקרתי שם) המגדל הוסיף להסריח. עוד קורבן של ונדליזם בשמירה הייתה מנורת הפלורסנט בש''ג שבבסיס שלי שנופצה יום אחד במהלך השמירה של אמצע הלילה בלי סיבה שאני מצליח להעלות על הדעת חוץ מטירוף רגעי של השומר, או טימטום מוחלט שלו (האופציה השניה תקפה למקרה שבו הוא רצה לכבות את האור ולא ידע איך, למרות שהמתג היה במקום בולט על הקיר). |
|
||||
|
||||
אולי כבר סיפרתי - פעם אחת בטירונות שמרתי במגדל שהיה מכוסה כולו בכתובות בטוש, רק שבמקום "מכבי תל-אביב אימפריה", אלו היו ציטוטים של מילטון. זה היה... חדש. (הטירון ששמר שם לפני הסתובב עם Paradise Lost בכיס/בתיק.) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נראה לי שכבר היה דיון מעמיק על הפלורסנט שלך באייל. המסקנה היתה שטוב שהנורה פוצצה, כי כך יקשה על האיוב לצלוף בשומר בלילה. |
|
||||
|
||||
אכן. אני חושב שאמרתי שם שזה לא משנה כי הגדר נגמרת שני מטרים *מאחורי* הש"ג. |
|
||||
|
||||
מצמרר. ישראל על רגל אחת. |
|
||||
|
||||
רגל אחת זה כל מה שיש לה. |
|
||||
|
||||
בפלוגה שלי היה מישהו שפלט כדור בעת פריקת נשקים, פגע בכתף של חבר לצוות ופצע אותו. לא רק שהוא לא עמד למשפט, הוא גם יצא לקורס מפקדים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |