|
||||
|
||||
אני מסכימה עם מה שכתב גדי על חוסר האפשרות לפתח דיון על שירה שגם קשור לשירה וגם לא פוגע בשירה עצמה. איך זה שדווקא על שירת לאה גולדברג או ריה"ל או אבידן לא חסרות לי מילים? וכשיש לי אפשרות להתבטא ולהגיב באופן חי, בזמן אמת ממש, כאשר המשוררת יושבת בתורה מול אותו המסך המאיר אותו אור כחלכל בדיוק, המילים שלי מתחבאות? בגלל שהדמויות ההן הן מיתולוגיות, אני עונה לי. אפשר לדבר עליהן, אבל לא עליהן ממש, אלא על הדמות הספרותית שלהן, מה שנקרא "פרסונה". וכאן, באיזו דרך הפוכה, דווקא בגלל הנגישות של המחבר הוא הופך פגיע, ולפירסום השירים נוסף מימד של מי שמראה לחברו הקרוב שירים מהמיגרה. וגם אם הם טובים, כמו במקרה הזה (במיוחד מצאה חן בעיני השפה הפשוטה), אין מה לומר חוץ מ"יפה". יפה. |
|
||||
|
||||
שהמשוררת ישבה בתורה מול אותו המסך... אין אף תגובה שלה. השפה הפשוטה היא בחירה משותפת לשני השירים, אבל לא ליצירת המשוררת באופן כללי. יש לה גם הרבה שירים ''כבדים'' ועשירים בטעם של פעם. יש משהו לא הוגן, לכן, בהוצאת שני שירים מתוך מכלול. ישר יקפוץ הגאון התורן ויגיד ''איזו שפה פשוטה, מה זה זה, אחותי מהגן מציירת יותר יפה''. אנשים התרגלו כאן לסוג מסוים של שירה ונורא קשה להם להכיל דברים אחרים, הם מתרשמים עמוקות מסירבול. מצד שני, מי אמר שצריך להתייחס לגאון התורן. לדעתי יש דווקא בצורה הזו המון עומק. חד ונוקב ישר לנקודה, יש בזה משהו כנה ולא מתחנף. יפה. גם בעיני. |
|
||||
|
||||
נכון. מסכימה עם התגובה. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |