 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני כמה אלפי שנים שלח משה רבנו את שנים עשר המרגלים לתור את הארץ. בתשעה באב הם שבו עם פירותיה היפים, אבל אמרו שאנשי הארץ חזקים מידי ואי אפשר יהיה להלחם בהם. בכך הם המסו את לב העם. יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שהיו במיעוט, ניסו לערער על הקביעה הזאת וטענו בלהט "עלה נעלה כי יכול נוכל לה". אבל הם לא שכנעו את העם, ואלו בכו בכייה גדולה בלילה ההוא. המדרש מספר שהקב"ה, בתגובה, הבטיח- אתם בכיתם בכייה של חינם, ואני קובע לכם בכייה לדורות. התחושה שלי, בתקופה הזאת של המלחמה בצפון, היא הדהוד של המשפט הזה: אתם הרסתם את בתי אחיכם לחינם- תקבלו עכשיו הרס בתים אמיתי על ידי האוייב, אתם הפכתם את אחיכם לפליטים לחינם- עכשיו הפליטים האמיתיים בורחים מאימת האוייב. צבאנו שעשה "מבצע צבאי מזהיר" מול בכי וקינות של בני עמנו, צריך עכשיו להיות מזהיר לא פחות, ובמחיר כבד, מול טילי הנ"ט של החזבאללה. ערי האוהלים בהם משוכנים הפליטים מהצפון, שברחו מאימת הפצצות, מקבילות לערי האוהלים בגוש קטיף של הכתומים, שהיו מוכנים להכנס אל סכנת הפצצות כדי להגן על הארץ. אז המגוייסות התקשורתית היתה לגיבוי דורסנות השלטון כלפי אזרחיו, ועכשיו התקשורת מתגייסת להרמת המורל ותחושת הפטריוטיות מול אוייב מרושע ואמיתי. בשני המקרים בכיית החינם היא עקב ה"מאיסה בארץ חמדה"- כלומר ההתנכרות לארץ ישראל, וחשש מפני היושבים בה. והכל מתרחש שוב, כמו לפני אלפי שנים, בתקופה של תשעה באב. אין בתחושה הזאת כדי להוציא אותי מהכלל- אחי והרבה מקרובי מגוייסים, והלב שלי חרד מכל ידיעה, אבל אני חשה שהזדמנות התקופות הללו דווקא בתאריך הזה מהווה מעין מסר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והשואה, למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. למה אתה שואל? (זה בסדר, הבנתי את השאלה. אני חושבת שהבהרתי שמה שאמרתי קודם הוא אסוציאטיבי ותחושתי. כשארצה להראות את הקשר הסיבתי בין שני האירועים (ויש קשר כזה), אשתמש בטיעונים אחרים לגמרי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחוסר זמן לא אסרוק עכשיו ביסודיות את תגובותייך, אך לפי זכרוני טענת כאן לא פעם כי לדעתך הפלסתינים ישמחו להגר לכל מיני ארצות תמורת הצעות כספיות מתאימות. מדוע פלסתינים שהוריהם, סביהם ולעיתים קרובות גם הורי סביהם ועוד דורות אחורה - נולדו כאן, והם עצמם, כמובן, נולדו כאן וחיו כאן את כל חייהם - מדוע הם ישמחו להגר בהמוניהם לארצות זרות שלא היו בהן מעולם, ואילו מפוני גוש קטיף שהוחזרו הביתה, אל המדינה אותה עזבו לטובת רצועת עזה רק לפני עשר-עשרים שנה - הם פליטים, עקורים, מגורשים, הרוסים ונדרסים? מה ההגיון כאן? האם המתנחלים הם אנשים נעלים בעלי רגשות עמוקים, והקשר שלהם אל הבית בן העשר-עשרים שנה יצר אצלם פגיעות שלמעלה מהשגת אנוש, ואילו אצל הפלסתינים הכל רק עניין של כסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להבין את העמדה הנפשית ממנה אתה שואל את השאלה שלך (בהנחה שאתה יהודי). אבל לא משנה. ההבדל בין הפלשתינים ליהודים הוא שהקשר של היהודים אל הארץ הוא ראשוני. היהודים התפללו וקיוו להגיע לארץ אלפיים שנה מידי יום ביומו. ארץ ישראל מהווה חלק מהותי מאוד מהיהדות ומהתפיסה העצמית של היהודים. כמו שאמר הרב נחמן מברסלב "לכל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל". היהודים חשו זרים בכל מקום אחר (וגם הגויים חשו כך..). היהודים גם אם לא חיו כאן כלל, חשים שזהו ביתם כאשר הם מגיעים הנה. הקשר הזה אינו תלוי במי נמצא כאן ומה מצבה של הארץ. הפלשתינים, לעומת זאת, פיתחו את הקשר שלהם לארץ באופן שיניוני- כתגובת נגד לנוכחות היהודית כאן. התנועה הלאומית הערבית התחילה בד בבד עם התנועה הלאומית היהודית, וכתגובה לה. עד אז האוכלוסיה הערבית היתה ברובה ניידת וההשתקעות שלהם כאן היתה בהתאם למצב הכלכלי. הדוגמא הכי טובה לדעתי לשניוניות של היחס של הערבים לארץ ישראל היא היחס להר הבית. עד מלחמת ששת הימים לא נראו עשרות אלפים שמגיעים להתפלל שם, ירושלים היתה מוזנחת ועלובה, ואף אחד לא חשב לעשות אותה בירה של מישהו. מאז שהר הבית נכבש, הוא הפך ל"אל אקצה המקודש" מגיעים אליו עשרות אלפים לתפילות, וירושלים היא משאת הנפש של הפלשתינים. אני לא חושבת שאני אשכנע בטיעון הזה ערבי, שחושב היום שהוא קשור לארץ בצומוד ענק. אבל הנקודה היא לא השכנוע שלו, אלא המציאות. כיוון שה"צומוד" אינו ראשוני, אלא מופיע במטרה להוציא אותנו מכאן, אני חושבת שכאשר הערבים יבינו שאין שום סיכוי לנצחון במלחמה שלהם נגדנו, ותהיה להם אפשרות מכובדת לעזוב, הרי רבים יעשו זאת. (בינינו, אם היית מציע הצעה כזאת ליהודים שארץ ישראל אינה בראש מעיניהם, האם אתה חושב שלא היתה היענות? אז למה אתה חושב ש*כל* הערבים קשורים לארץ הזאת בקשר חזק? מבחינתי, גם אם רק הערבים שלא כל כך קשורים לארץ ילכו מכאן, זה יהיה טוב ושווה להשקיע בזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מדובר לא ברטוריקה "היסטורית", "עמוקה", "ראשונית", ברסלבית או מה שלא יהיה, לא בתפילות ולא בטיח. מדובר באנשים שמשפחותיהם היו כאן ב*פועל* כאשר משפחתך היתה בצפון אפריקה ומשפחתי היתה במרכז אירופה. את מרבה במילים, ובסך הכל אינך אלא מנפחת את מה שאני אמרתי בקיצור ומאשרת באריכות רבה את מה ששיערתי לגבי אורח מחשבתך - אלה יצירי אנוש נשגבים ועמוקים ולעומתם אלה, אצלם זה רק עניין כלכלי. ב. מדוע הקשר בן עשר-עשרים השנים אל רצועת עזה הוא עמוק מן הקשר אל שטחי ארץ ישראל שבתחומי מדינת ישראל? אשמח לתשובה עניינית, אם אפשר. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "אלה יצירי אנוש נשגבים ועמוקים ולעומתם אלה, אצלם זה רק עניין כלכלי" לאורך שנים רבות, המגורים בארצות גלותם היו ליהודים רק עניין כלכלי. ברגע שהיתה להם אופציה להשיג יותר במקום אחר (או היה איום על חייהם..) הם עברו ממקומם. לפי הפרשנות שלך את דברי, מסתבר שאני חושבת שהיהודים הללו הם יצורים נחותים לעומת נשגבותם ועומקם של הפולנים/רוסים/צרפתים שהיו קשורים לאדמתם באופן ראשוני ולא עזבו אותה. זו כמובן שטות מוחלטת. אנשים קשורים באופן ראשוני למולדתם, ובאופן תועלתני למקומות אחרים- לא משנה כמה דורות הם חיים שם. היהודים חיו בפולניה ובתוניסיה יותר מאלף שנים וגרו בבתים שאבות אבות אבותיהם בנו, ובכל זאת הרגישו זרים במקומות אלו, ועזבו את הבתים הללו כדי להגיע לארץ ישראל (לפחות כך היה בתוניסיה. בפולין לא ממש נתנו להם הזדמנות). ארץ ישראל אינה מולדתם של הערבים מבחינה לאומית, גם אם הם גרים כאן עשרה דורות, כמו שתוניסיה לא היתה מולדתם של הורי, ומרכז אירופה לא היתה מולדתם של הוריך. הרגש הלאומי העז כלפי האדמה הזאת אצל הערבים התעורר רק כתגובת נגד להתקבצות היהודים כאן. זמן המגורים כאן (שאצל רבים הוא לא ארוך יותר מאצל היהודים, בגלל ההגירה המאסיבית לארץ של הערבים במאה העשרים, מסיבות כלכליות וכדו') לא הופך אדמה למולדת. א. הקשר לרצועת עזה לא עמוק יותר, או פחות, מהקשר לכל מקום אחר בארץ ישראל. אם תנסה לעקור יהודים מתל אביב כדי למסור אותה לערביי יפו, קול הזעקה שישמע יהיה באותם דציבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לחלוטין טועה לגבי המניעים של יהודים בארצות השונות לאורך הגלות. רוב ההגירה היהודית נעשתה לא כדי לשפר את המצב הכלכלי אלא כדי לצאת ממצוקה קשה. כך היה עם האיטלקים, האירים וכד'. במקום בו לא היתה מצוקה נטו היהודים לפתח רגשות פטריוטיים למקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח ההיסטורי שלך אינו נכון, וה"לאומי" אינו שייך לכאן ולא עליו שאלתי. גם היהודים לא נחשבו ללאום. שאלת מה לאומי, מהו רגש לאומי, מהו לאום ואיך הוא נוצר - נדונה רבות ולחוקרים המעמיקים בה עדיין אין תשובה מוחלטת (אבל לך יש, כמובן. כמה טוב לאדם שעולמו הוא ברור כל כך). מעבר לתגובה זו אין בכוונתי להמשיך את הפתילון הזה ואסיים ואומר: ערפול הנושא באמצעות רוב מלל, המאפיין את תגובותייך, אינו מחפה על הבעיה המרכזית: לשיטתך, בפשטות, אלה החיים כאן - ה*חיים* כאן, בלי שום בלבולי ביצים - המקום הזה אינו שייך להם, ואילו אלה שחלמו על המקום הזה מרחוק - המקום הוא שלהם. צר לי, גם לו יכולתי להתעלם מן האטימות המופלאה מהבין, מחוסר האנושיות ומזדון הלב שבגישה זו - ה*הגיון* שבה אינו מתקבל על דעתי. אנחנו כאן שניים, זו עובדה, אלו שחיו כאן ואלו שחלמו לחיות כאן, וככל הנראה נצטרך להמשיך כך, אלה ואלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שניים? אנחנו כמה מיליונים. (אי אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו באותה תגובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפחתת מה בצדקנות ובזעם הקדוש היו אולי עוזרים לפזר את הערפל מהמלל שלי:) לפי הגישה שלך אני מבינה שהתנגדת חריפות להתנתקות. כי אם עצם החיים במקום כלשהו מקנים זכות עליו, זה וודאי נכון גם לגבי אנשים שחיים שלושים שנה במקום שהם לא גזלו מאיש, וכבר מגדלים שם את נכדיהם- בטוח שחשבת שגם שם אפשר לחיות ביחד, וצריכים להמשיך כך, אלה ואלה..... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בצאצאי פולשים, כובשים, ומשמידי עמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם ישראל פלש, כבש והשמיד הרבה לפניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהתנ''ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתבסס על התנ''ך כראיה לטענתך לגבי יציאת מצרים, אני יכול להתבסס עליו כראיה להבטחה האלוהית על הארץ לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא היה עונה "מספרי הברית" (כולל החדשה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משוה בין עם עבדים שברח מאדוניו וחיפש נחלה בטוחה לשבת בה, לבין עם של רוצחים ובוזזים אשר פלש ממולדתו לרחבי המזרח התיכון, והשמיד בפרץ של אימפריאליזם איסלמו-פשיסטי, עשרות תרבויות שחיו כאן ולא עשו לו שום רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרות תרבויות? איזה עשרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לדעת, ובהרחבה, על מה אתה מדבר. ברשותך, אבקש גם תיאור סיפורי-כרונולוגי של הנראטיב ההיסטורי שאתה מתאר, וגם, במידת האפשר, את המקורות עליהם אתה מסתמך. אני נרגש ומשתוקק ללמוד מדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואינו ראוי לתשובה. אך בכל זאת, ניתן לך ליהנות מהספק. תשאל את וואפה סולטן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף. נותנים לי להינות מהספק. קראתי את הקישור שנתת. הוא לא ממש קשור למה ששאלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערי האהלים של הכתומים מגוש קטיף הם מגורים מפגינים; הם יכלו לגור בבתי מלון או בדירות שכורות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |