|
||||
|
||||
באמת שיר יפה, מזכיר את אום כולתום. אבל למה שגיאות הכתיב הנוראיות? כל נער גבעות יודע ש'שמאלנים' כותבים עם מאה ס'. |
|
||||
|
||||
תֶּחְזַקְנָה\ אילן שיינפלד תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחוֹנְנִים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם. בַּמְּטוֹסִים, בְּסוֹלְלוֹת הַיֶּרִי, בְּעֶמְדוֹת הַפִּקּוּד, בַּתַּצְפִּיּוֹת, וְאִשַּׁם בּוֹעֶרֶת בְּחוּצוֹת עָזָה וּבְעָרֵי לְבָנוֹן, בָּרְצוּעָה וּבְבֵּירוּת, עַד תִּשַּׁם. בַּל תִּפֹּל רוּחֲכֶם וּבַל יִשָּׁמֵט בָּכֶם לִבְּכֶם. הַמְשִׁיכוּ לְהַרְעִישׁ שָׁם. וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם מוּג לֵב. וְלֹא יָקוּם בָּכֶם סַרְבָן. וְלֹא יֵעוֹר בָּכֶם אָשָׁם. תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחוֹנָנִים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם. הֵן סוֹפְרִים אָנוּ אֶת חוֹבְכֶם, וְחָבִים אָנוּ לָכֶם אֶת נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְזֵעַת הָאַף, אֶת לֶכְתְּכֶם מֵעִמָּנוּ וּמֵעִם חֵיק הוֹרֵיכֶם אֶל צוּרִים וּנְקָרוֹת, לְהָטִיל אֶת חַיֵּיכֶם בַּכַּף, אֶת זְחִילַתְכֶם בֶּעָפָר, אֶת לְחִיכַתְכֶם אֶרֶץ דָּמִים, אֶת נִשְׁקְכֶם הַחַף, בְּחַפֶּשְׂכֶם מְאוּרוֹת אוֹיֵב, מִצְבּוֹרֵי טִילִים וּמַשְׁגְּרֵי טִילִים בַּנּוֹף אֲשֶׁר נָאַף עִם קַנָּאֵי דָּת וְעִם רַהֲבַּם שֶׁל שַׁלִּיטִים, אֲשֶׁר עָרְצוּ גְּבָרִים, נָשִׁים וָטַף לִהְיוֹת מַסְוֵה לִמְשַׂנְּאֵינוּ, וְהֵם בָּנוּ תַּחְתֵּיהֶם מַחֲנוֹת, אֲגַף אַחַר אֲגַף. הֵן סוֹפְרִים אָנוּ אֶת חוֹבְכֶם, וְחָבִים אָנוּ לָכֶם אֶת נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְאֶת זֵעַת הָאַף. אִם לֹא אֶת הַטְּפָחוֹת, אֶת הַמַּסָּד הַחֲרִיבוּ. רַב לָכֶם אָחַי, עֲמַלְכֶם לֹא שָׁוְא. עָלוּ עַל לְבָנוֹן וְגַם עַל עַזָּה בְּמַחְרֵשׁוֹת וָמֶלַח. הַחֲרִיבוּן עַד אֵין תּוֹשָׁב. הִפְכוּ אוֹתָן מִדְבָּר צָחִיחַ. עִיִּים שֶׁל חֳרָבוֹת. עֵמֶק עָכוּר, לֹא מְיֻשָּׁב. כִּי כָּמַהְנוּ לַשָּׁלוֹם וּבוֹ רָצִינוּ, וְאֶת בָּתֵּינוּ הֶחְרַבְנוּ קֹדֶם, וְהָיוּ לְמַתָּת לֹא נֶחֱשָׁב בְּעֵינֵי הַמְּרַצְחִים הָאֵלֶּה, עֲטוּרֵי זָקָן וְסֶרֶט גִ'יהָאד, הַקּוֹרְאִים "טֶבַח עַכְשָׁו!" וְאֵין בָּהֶם לֹא אַהֲבָה וְלֹא שָׁלוֹם, וְאֵין לָהֶם לֹא אֵל, לֹא אָב. אִם לֹא אֶת הַטְּפָחוֹת, אֶת הַמַּסָּד הַחֲרִיבוּ. רַב לָכֶם אָחַי, עֲמַלְכֶם לֹא שָׁוְא. עַם קַו לְקַו אֲנַחְנוּ. מִקַּו לְקַו קוֹמַמְנוּ אֶת שִׁמְמַת עַמֵּנוּ וּבָנִינוּ בִּנְיַן־עַד. קַו ת"ח ות"ט, קַו קִישִׁינֵב, קַו לֵיל הַבְּדוֹלַח, קַו אוֹשְׁוִיץ, כֻּלָּם קַו אֶחָד. כֹּחֵנוּ הוּא בְּזִכְרוֹנֵנוּ. בִּידִיעַת הִשְׁתַלְשְׁלוּת הַדָּם. לֹא לַשָּׁוְא נוֹסַד לָנוּ כָּאן בַּיִת, וְעַתָּה לֹא נְוַתֵּר עָלָיו, גַּם אִם יַעֲלֶה בִּמְחִיר דָּמִים. אִם חֲשָׁד עוֹלֶה בָּכֶם, אָחַי, צוֹדְדוּ אֶת קְנֵיכֶם וִירוּ. שֶׁלֹּא נֵלֵךְ אֲנַחְנוּ לְפִי חֶרֶב. וְאִם רָצַד בָּכֶם אוֹר הַתְּבוּנָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל כָּל אָדָם, כַּבּוּהוּ. זֶה זְמַנָּם שֶׁל הַנִּצּוֹד אוֹ שֶׁל הַצָּד. עַם קַו לְקַו אֲנַחְנוּ. מִקַּו לְקַו קוֹמַמְנוּ אֶת שִׁמְמַת עַמֵּנוּ וּבָנִינוּ בִּנְיַן־עַד. אַל תֹּאמְרוּ קָטֹנּוּ. הִתְבּוֹנְנוּ בִּפְנֵי רֵעֵיכֶם הַהוֹלְכִים לַקְּרָב. אִחֲזוּ בִּידֵיהֶם וּלְכוּ, לְכוּ עִמָם אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁאָרַב. אַל תֶּחְרְדוּ. הֵן כֹּל אִישׁ וָאִישׁ אֶת מוֹתוֹ עַל פָּנָיו גָרַב. הַכְּאֵב עֲלֵיכֶם מְיָרֵא כֹּל לֵב, בְּנֵי עַם נֶחְרָב. בַּל יִהְיֶה זֶה דַּמְכֶם. יִהְיֶה זֶה דָּמַם הַזָּב. אַךְ אִם יָסוּף בָּכֶם אִישׁ, הוּא לֹא יִפֹּל לַשְּׁוָא. אַל תֹּאמְרוּ קָטֹנּוּ. אָחֲזוּ אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ, הַהוֹלְכִים לַקְּרָב. מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּפְּצָצוֹת עֲשׂוּ, וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ. הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ. מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּמִלְחָמָה עֲשׂוּ. |
|
||||
|
||||
קשה להבין נפש משורר המסוגלת להכיל רגשות מסוג זה. |
|
||||
|
||||
מה שנקרא רומנטיקן חסר תקנה |
|
||||
|
||||
בהחלט שיר מפחיד. תמיד מדהים אותי איך מיד אחרי הבוז למרצחים האכזריים שאין להם אלוהים ואין בהם טיפת רחמים, מגיע משפט כמו ''החריבון עד אין תושב'' (וזה קורה המון). ולאור הדמיון הזה בינם לבין כותב ה''שיר'', שרק אחוז זעם עיוור יוכל שלא להבחין בו, עולה בי בוז אדיר כלפי המשורר. אילן, אולי זה הזמן להדליק מחדש את אור התבונה. |
|
||||
|
||||
המחבר היה מראשי "שלום עכשיו" במבצע של"ג, משורר ואיש רוח ידוע. במשאל "המשוררים הישראלים האהובים" זכה במקום ה44. בשנת 2005 הוא קיבל את "אות יקיר הקהילה" מטעם הקהילה ההומו-לסבית. כנראה שבמלחמה הנוכחית, הוא התפכח וראה את אור התבונה. |
|
||||
|
||||
או שהוא פשוט הדרדר עם הזמן, כפי שנראה מספר ההדרכה המאוד מחופף שלו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
או שהוא התחיל להשתטות |
|
||||
|
||||
ארי שביט, בשר מבשרו של השמאל, על התקינות הפוליטית כמסרסת הגדולה של מדינת ישראל: לפעמים זה נראה שהוא מגיב ישירות לכמה מהכותבים ההזויים יותר כאן באייל: "סוממנו בתקינות פוליטית. התקינות הפוליטית ... היתה מנותקת לחלוטין מהמצב הישראלי. לא היו לה כלים להתמודד עם המציאות ... היא הניחה את ההנחה חסרת השחר שהכיבוש הוא מקור הרע. היא הניחה שהכיבוש הוא המונע שלום ומחולל אי שקט ומנציח את האי יציבות" "מכיוון שצה"ל זוהה כצבא כיבוש - ולא כצבא המגן גם על פמיניסטיות, הומו-לסבים וכל קבוצת מיעוט אחרת, שיש לה קיום אך ורק בחברה חופשית - הסתייגו ממנו" "הן התקינות הפוליטית והן האשליה-של-נורמליות פשו בראש ובראשונה באליטות הישראליות. הציבור הישראלי הרחב נותר על פי רוב מפוכח ואיתן. הוא לא שגה באשליות של מזרח תיכון חדש" "כתום המלחמה הזאת, טענת האיוולת תופנה כלפי קאדר שלם של מעצבי דעה ומנהיגי חברה ישראלים, שחיו בבועה וגרמו לישראל לחיות בבועה" |
|
||||
|
||||
מעניין, אבל לא רלוונטי. דווקא בקרב הלוחמים היו גילויים של מעשי גבורה תחת אש, והעורף מחזיק מעמד בצורה יוצאת דופן (לפחות עד עכשיו). האם המרצים בחוג ללימודי מגדר או אנשי השת המזרחית הם שניהלו את המבצעים הצבאיים הכושלים עד עתה? יש פה הסטה של האשמה והאשמים - כביכול ה"הפתעה" שנקלענו אליה היא הבעיה, רק ההפתעה המנטלית, ולא העובדה שאנחנו חיים תסריט שהיה ידוע לאנשי הצבא כבר שנים, ושהם לא מצליחים למצוא לו סיום הולם. גם על חוסר הניסיון והרשלנות של הדרג המדיני אין פה מילה אחת. |
|
||||
|
||||
ואגב, שימו לב לתגובות 91, 93 ו-96, שמצטטות את ארי שביט עצמו, כותב דברים הפוכים לגמרי. |
|
||||
|
||||
ארי שביט תמיד העריץ גנרלים. הוא משנה את דעותיו לפי הגנרל הנערץ עליו באותו רגע. |
|
||||
|
||||
זהו בדיוק, התגובות הנ''ל מצטטות כתבות שלו לפני שהתפכח. |
|
||||
|
||||
אין כאן שום בתפכחות. רק החלפת אליל. |
|
||||
|
||||
"אנשי השת המזרחית" - זה טוב! |
|
||||
|
||||
בספר שלך, איך מקבלים את התואר "בשר מבשרו של השמאל"? |
|
||||
|
||||
בשר לבן. |
|
||||
|
||||
סבא שלו היה ממקימי "ברית שלום" הוא עצמו היה יצא כנגד מבצע של"ג בהיותו בסדיר, ומאוחר יותר הצטרף ל"שלום עכשיו". מספיק בשר? |
|
||||
|
||||
יולי תמיר היתה ממייסדי שלום עכשיו. אז? |
|
||||
|
||||
אז יולי תמיר היא בשר מבשרו של השמאל |
|
||||
|
||||
לא. אז משלום עכשיו יצאו כל מיני טיפוסים. גם השרה הלוחמנית הזאת, שאמרה שפרץ במשרד הבטחון הוא האדם הנכון במקום הנכון. |
|
||||
|
||||
כל מה שמדבר שביט אינו רלוונטי, וזה מוזר שהוא מצליח לקרוא את המציאות בצורה כל כך הפוכה. הרי ההפתעה כאן היא של הציבור ה"מפוכח" שצעק במשך שנים: "תנו לצה"ל לנצח!". |
|
||||
|
||||
שש שנים לא נתנו לצה''ל אפילו לנסות ורק קיצצו לו את המשאבים. |
|
||||
|
||||
אני אוהב את ריח הנפל''מ על הבוקר. |
|
||||
|
||||
משפטנים: שירו של אילן שיינפלד מסית. הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/747213.html |
|
||||
|
||||
יוזמת המשפטנים מיותרת, ומציגה אותם באור מגוחך קמעה. עם זאת, התגוננות המשורר מיותרת ומביכה עוד יותר: "הכוונה בשורות האלה היא לא להחריב את הערים עד מוות, כל בר דעת שקורא את השיר מבין שיש הבחנה בין אזרחים ללוחמים". לא אתיימר להיות בר דעת אבל לי זה לא ברור, ולא מסתדר עם: "וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ. הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ." בכל מקרה השיר מגעיל נורא, ולהבדיל מתכונותיו הטכניות המעולות, תוכנו עלוב וחסרות בו התכונות שחשובות לא פחות לדעתי באומנות: דמיון ומקוריות ואמפטיה. את האמפטיה קשה לי לייחס באופן ישיר לאומנות דווקא, אבל חסרון מובהק בה הוא פגם גדול. |
|
||||
|
||||
הכותרת שקרית הכותרת הנכונה היתה צריכה להיות: "חברים בקהילה ההומו לסבית: יש לבטל את זכייתו בפרס הקהילה" העובדה שלכמה מהם יש תואר במשפטים לא נותנת אקרדיטציה לטענה שלהם. לא מדובר על משפטנים בעלי שם. (אבל מה אפשר לצפות מ"אל ארד") |
|
||||
|
||||
במקרה, כמה מן המוזכרים הם עורכי דין ידועים למדי ובייחוד מוערכים מקצועית. ד"ר גרוס הוא איש אקדמיה מוערך. אבל לא בזה העניין. לו היתה הכותרת אומרת - "משפטנים בעלי שם...", כי אז יכולת לטעון כי היא שקרית. לא כך היא. "משפטנים" - זה נכון ומדוייק, ואתה יכול לעמוד על הראש - זו עובדה: משפטנים. המשפטנים האלה קיבלו את פרס יקירי הקהילה ההומו-לסבית כהוקרה על פעילותם המשפטית בנושאים הקשורים בצרכיה המיוחדים של קהילה מופלית זו. דבר היותם זוכי הפרס מופיע בכתבה ואינו מוסתר כלל. כותרת, מטבע הדברים, מוגבלת בגודלה ובמספר המילים שבה, וכדרכן ותפקידן של כותרות, היא מביאה בקצרה את הנושא בו עוסקת הכתבה - מכתב המשפטנים לגבי שירו של שיינפלד. מי שקורא רק את הכותרות ולא את הכתבות ולכן אינו מבין במה מדובר - זוהי בעיה אישית שלו ולא של העיתונות. וגם מי שכותב "אל ארד" - זו בעיה אישית שלו, וע"מ לשמור על נקיון הלשון והסגנון - לא אזכיר כאן מאיזו זוית יש לבחון את הבעיה האישית הזאת ולנתחה. |
|
||||
|
||||
מה שמייחד את עדת החנפים שיצאה נגד שיינפלד אינו שהם משפטנים (ושוב, לא מדובר על משפטנים בעלי שם - ודאי לא בתחום הפלילי, האתי או בחוק הבינלאומי, ואפילו לא כולם משפטנים), אלא אנשים שהיתה להם תרומה כלשהי (משפטית או אחרת - כמו במקרה של שיינפלד עצמו) לקהילה ההומו לסבית. זה לא נותן לטענתם בדבר "הסתה" שום תוקף - לא משפטי ולא מוסרי. ----- ויצויין, שהסתה מוגדרת כקריאה להפעלת אלימות כלפי חלק כלשהו בציבור, ולכן הקריאה לפגוע במי שאינם אזרחי המדינה, ועל אחת כמה וכמה הקריאה לפגוע באוייב, אינה יכולה להיחשב הסתה בשום פנים ואופן. |
|
||||
|
||||
לו היתה הכותרת אומרת - "משפטן בעל שם...", כי אז יכולת לטעון כי היא שקרית. לא כך היא. "משפטן" - זה נכון ומדוייק, ואתה יכול לעמוד על הראש - זו עובדה: משפטן. המשפטן הזה קיבל מאסר עולם כעונש על פעילותו בנושאים הקשורים בהתנקשות בראש הממשלה, ובזמן לימודיו כמשפטן. דבר היותו מורשע במעשה מופיע בכתבה ואינו מוסתר כלל. כותרת, מטבע הדברים, מוגבלת בגודלה ובמספר המילים שבה, וכדרכן ותפקידן של כותרות, היא מביאה בקצרה את הנושא בו עוסקת הכתבה - מעשיו של המשפטן בקשר לראש הממשלה. מי שקורא רק את הכותרות ולא את הכתבות ולכן אינו מבין במה מדובר - זוהי בעיה אישית שלו ולא של העיתונות. |
|
||||
|
||||
למען הדיוק, סטודנט למשפטים אינו משפטן. |
|
||||
|
||||
"משפטן הוא אדם בעל השכלה משפטית" http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%9... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
צודק, תודה, באמת חבל לטרוח. |
|
||||
|
||||
היצירה הכי טובה של אילן שיינפלד היתה ''מעשה בטבעת'', רומאן הזונות היהודיות הגדול. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |