בתשובה לג. שמעון, 24/10/01 0:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערפאת איננו "הערבי המצוי", הוא אדם ומנהיג שנוי במחלוקת לכל הדיעות. מה היו התוצאות לו הייתה השאלה "האם יש צורך לתמוך ברשות הפלשתינית\\הקמת מדינה פלשתינית"? אני בטוחה שאחוזים זהים פחות או יותר לתומכים בישראל. מה היו האחוזים לגבי אהדה לערבים בישראל? גבוהים ביותר, בטוחני. או במילים אחרות- זה באמת לא אישי, אבל סקרים זה דבר די אינפנטילי. זה שיש שם מספרים לא אומר בהכרח שזה אמפירי ומדויק וחייבים להפיק מזה מסקנות ולקחים. אנשים הם מורכבים יותר משאלות סקריות, ומצבים הם מורכבים יותר מאנשים. כידוע לך, תוצאות אותו סקר עשויות להשתנות, בקרב אותם אנשים, בהתחשב בשעת היום, במצב הבורסה, באקלים ועוד. "הלך הרוח האמריקני" הוא חיובי אך רדוד, ומשמעו - "אני תומך במקופח והצודק". אין בזה עומק, הבנה או אפילו התייחסות יותר מאינטואטיבית לשאלה. לכן לפי אופי הסקר תהיה ה"נטיה האמריקנית". גם עיתונים, כידוע לך, לא חפים משאיפות לגבי- מה -יהיו- תוצאות- הסקר. בהתחשב בכל אלו, הרי שהמאמר שלך (שבאמת כתוב טוב וכולי, ובאמת בלי רצון לפגוע) פשוט מיותר. זה שיש אפשרות לערוך סקר לא אומר שזה כלי אמפירי טוב (בבחינת "המצוי הוא הרצוי") ולמעשה אין חיה כזו "נטיה אמריקנית" אלא ברמה הרדודה ביותר, שלא מצריכה כלל התייחסות. יש ממשל, יש אנשים שונים עם דיעות שונות, ויש עיתונים שעורכים סקרים. הנסיון לאגד אותם לחיה אחת הוא מדעי וחקרני ומלומד אבל בעיני פשוט לא נכון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גילית, א. היכן דובר על כך שערפאת הוא ערבי מצוי? ב. אני לחלוטין מסכים שאופי הסקר - הרכב השאלות - קובע במידה רבה את התשובות. זה בדיוק מה שהדגים במאמר "עקרון הקרעפלאך". כשהנשאלים מתבקשים להתייחס להיבט זה או אחר של סוגיה סבוכה הם עונים אחרת מאשר הם מתבקשים לענות על תשובה שמתייחסת אליה בצורה כוללת. כך מכיוון שהאמריקנים מאמינים ב"חירות" כערך עליון, יתמכו רבים בהקמת מדינה פלסטינית כל עוד הדבר אינו מתנגש עם דעה אחרת שהם מחזיקים בה או אינטרס שלהם. סקרים הם אכן דבר בעייתי אך הם מספקים מידע מסוים אם מבינים את התמהיל שלהם ויודעים לקרוא אותם. מכל מקום, לסקרים התייחסתי רק בתגובתי לאייל האלמוני. הטיעונים שהועלו במאמר כדי לאשש את הטענה שיש איבה בסיסית לערבים בקרב חלק ניכר מן הציבור האמריקני אינם מבוססים על סקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון - ברור שגם הערבי המצוי שונא ערבים, לפי הטענה שלך לא ניתן להסיק שום דבר על כלום. המאמר לוקח נתונים ומעבד אותם להבנתו, והוא מוצלח ומעניין. למרות שקטנתי מלאמר אם הניתוח נכון או מוטעה, הוא לגיטימי כמו כל ניתוח אחר (ואמן שגם צודק...). בטח שאפשר לדבר על דעת קהל ועל נטיית לב של עם, אחרת אי אפשר לדבר בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לדבר על דעת קהל, ברור. פשוט, לדעתי הקביעות שבמאמר לא ממריאות מעבר לאינטואיציה ראשונית ולכן לא מחדשות שום דבר ולא מוכיחות שום דבר. הניתוח הוא לגיטימי- אבל איזה ניתוח נעשה כאן? שבשביל האמריקאים הערבים הם הרעים מהסרט? זה לא מצדיק מאמר בעיני. אבל האמת היא שיכולתי פשוט לסיים לקרוא ולעזוב את זה, זו הייתה תגובה די מיותרת מצידי. נסכם זאת כך: המאמר הוא לגיטימי כמו כל מאמר. בי אישית הוא עורר מרמור קל, על כך שבמסווה של מידע יש שם רק השערות המובילות להכללות. נכון שמדעי החברה ניזונים מהשערות (גם אני משם) אבל יש דרך לעשות זאת- לא כל אמירה כוללת היא גם מדעית. יש דרכים לבדוק נטיות של חברה ותרבות פוליטית, והן לא ננקטו. עם זאת, זו היא דעתי האישית. הכותב חיזק אי שם למטה את תחושת הבטן שלי, לפיה הוא לא כותב עבורי בלבד, וכיוון שמצאת את המאמר מעניין ומפרה- דיינו. זו היתה דעתי, במבט לאחור היה זה אינסטינקט מוטעה למהר ולהביע אותה. בתור כוהנת הגבלת חופש הביטוי אני מצטערת, ולוקחת בחזרה. תמשיכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם ''כוהנת הגבלת חופש הביטוי'' במקרה זה, המאמר הזה באמת לא ממריא מעל לאינטואיציה ראשונית והוא ספוג בהכללות גסות, ובוודאי שאיננו מבוסס בנתונים אמפיריים מספיקים היכולים להאיר את הנקודה (הבנאלית למדי, לטעמי) שהוא מציג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני בנאלי מאוד שחובה להפריד דת ממדינה. אבל מסתבר שלא בעיני כולם, ולכן כדאי להגיד (ולנמק) את זה שוב. ושוב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |