בתשובה לצחי ברזיק, 16/04/00 19:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אני לא דרשתי לבטל כלום. רק טענתי שכמו שיש אנשים שיושבים בבית ורואים טלוויזיה במימונך יש אנשים שבאים לעבודה ועושים דברים שהתרומה שלהם לך היא זהה לצפייה בטלוויזיה אבל העלות שלהם עבורך כמשלם מסים היא גבוהה בהרבה ומשום מה לך הם לא מפריעים. אתה יוצר הקבלה בין כמות המאמץ שמושקע בעבודה לערך שלה כאשר ההקבלה צריכה להיות בין התרומה שלה לערך שלה. אדם ששונא את עבודתו והיא אינה תורמת דבר לאיש (במהלך חיי פגשתי כמה עשרות אנשים כאילו במיוחד בצבא) עדיף שלא יעבוד. ב. הסיבה שצה''ל לא מבצע שחרורים גורפים (לפחות לא של גברים) היא שאי שירות בצה''ל נחשב בחברה הישראלית ככתם (אישי ובמקומות רבים גם מקצועי) והמגויסים מתנגדים. בצבא יש המון אבטלה סמויה של סדירים, אנשי קבע וחילי מילואים (לפחות ביחידות הלא לוחמות שאותן אני מכיר). ג. אני שמח שאתה מסכים איתי לכך שעבודה אינה ערך אני לא טענתי שיש לתת פטור מעבודה על בסיס עצלות עובדה, אני עצלן גמור ואני עובד. הטענה שלי היא שלא צריך לקדש את העבודה. אנחנו לא חיים מהזיעה של הפועלים אלא מהתוצרת שלהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו לא מדברים כאן על צה''ל, אלא על תעסוקה נורמלית. במקום עבודה נורמלי, אם מעסיקים אותך, זה סימן לאחד משני דברים - או שאתה עושה עבודה חשובה מספיק כדי שישלמו לך, או שיש לך ועד חזק שדאג שלא יפטרו אותך למרות שהיה צריך. ההנחה שלי היא כזו - כל עוד יש מי שמוכן לשלם לך עבור העבודה שאתה מבצע - הרי שהעבודה שלך אינה מיותרת. זה הכל. אף אחד לא משלם מרצונו לפקידה השלישית משמאל במשרדו של אלוף משנה לענייני מחראות באגף הימני של מפקדת חילות הטמטום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |