|
גם אני לא שמעתי אף פעם בדיחה טובה על מפגרים או על שכול אבל זה כי בדיחות על חלשים לא יכולות להצחיק אותי. הן יותר מדי מזכירות לי את המתיחות של סרטי יהודה ברקן ושיסל בשנות השמונים או של יגאל שילון בפיספוסים. בסרטים האלה תמיד היה איזה תואם יצפאן מחופש לשוטר שהיה עוצר אנשים מסכנים ברחוב ומבלבל להם את המוח בדרישות משונות, והם נעבעך היו מבצעים בצייתנות כל מה שהוא ציווה עליהם לשמחת הקהל המתגלגל מצחוק. אפשר לחשוב שמישהו מהבבונים בקהל או מעושי הסרטים האלה בעצמם היה מעיז סתם ככה להתעלם משוטר במדים רק בגלל שהשוטר מתנהג מוזר.
מי שרוצה לספר בדיחה מצחיקה על נושאים רגישים, שיחפש אותה בסבל הפרטי שלו. אם הוא יצליח לספר בדיחה על אבא שלו שנפל במלחמה או על אחותו המפגרת, זה בטח גם יצא לו מאד מצחיק, אבל לעשות צחוק מסבלם של אנשים אחרים לא יביא בחיים לאותה תוצאה.
|
|