|
||||
|
||||
ראיתי השבוע בטלוויזיה את אחת מארבע אימהות (שכינתה עצמה ''האם החמישית''). בהרבה מאוד נפנופי ידיים היא טענה שהפתרון האמיתי הוא ''גישור ופישור'' ושחבל שהמנהיגים חושבים בצורה גברית. לקח כמה זמן להאמין שזה לא פארודיה. לפעמים אני מתביישת שאני אישה. |
|
||||
|
||||
אפשר להגיד לך תודה? |
|
||||
|
||||
לא ראיתי את הראיון. מה היה בו כה מגוחך, ומדוע את מתביישת שאת אישה? |
|
||||
|
||||
כי כאשר אישה מתיימרת לייצג אותי (ארבע האימהות לעניין זה בהחלט מנפנפות באימהותן כגורם מכריע) הייתי שמחה אם א. היא היתה נושמת בין המשפטים, ב. היא לא היתה נראית כמי שהולכת כל שניה לחטוף התמוטטות עצבים, ג. היא היתה גם חושבת על מה שהיא אומרת ולא רק מנפנפת בסיסמאות ריקות (''צריך לדבר''). |
|
||||
|
||||
האם את מתביישת שאת ישראלית בכל פעם שאת רואה נציגי מדינה מדברים בעלגות/כוחנות/היסטריה/טמטום וכדו'? או שלא יצא לך לראות מחזות כאלה? ומדוע הטענה שצריך לדבר היא סיסמא ריקה? |
|
||||
|
||||
1. כן. 2. כי לא היתה שום הצעה פרקטית בדברים שלה, חוץ מנפנוף ידיים וטענה ש"צריך לדבר" וש"צריך לשנות את נקודת ההסתכלות". וההברקה הכי גדולה: צריך להזמין לאולפן מרואיינים אחרים, שיוכלו לדבר על לדבר. |
|
||||
|
||||
כשאני רואה גבר מתנהג בצורה אידיוטית, אני לא מרגיש בושה (אלא אם אני רואה אותו במראה). זו בטח בעיה של איילים אלמוניים. אני לא "גבר", אני "דורפל". להתבייש בגלל שאת גבר/אישה/ילידת-נהריה נשמע לי מגוחך. |
|
||||
|
||||
אם הגבר היה מדבר ''כגבר'' וטוען שהוא ''מדבר בשם הגברים במדינת ישראל'', הוא מנסה לייצג אותך. זה כבר יכול לבייש. זה דומה, אגב, להרגשת הבושה האישית שלי כשאני רואה דובר ישראלי עילג בטלויזיה זרה. |
|
||||
|
||||
מי יאמין לו שהוא מייצג אותי? האם יש סיכון שבן אדם, מהסוג שאני אעריך את דעתו, יקבל את הגבר הזה כנציגי, כשרוב הסיכויים שמעולם לא פגשתי אותו? טוב, האמת, אני מרגיש בושה בכל פעם שמישהו עלול לקבל דיעה שלילית עליי, מכל סיבה שלא תהיה. הבושה הזאת היא לא מקור לגאווה עבורי. אני מנופף אותה הצידה מהר ככל האפשר. |
|
||||
|
||||
ארגון ארבע האימהות טוען שהוא מדבר בשם האימהות. אני מעדיפה שלא ידברו בשמי, במקרה הזה. |
|
||||
|
||||
מתי את כן מעדיפה שידברו בשמך? |
|
||||
|
||||
אני די נזהרת, כי נורא בקלות קל להפוך את מה שאני אומרת לאיזו פרודיה פמיניסטית מפוקפקת, אבל אני אנסה בכל זאת. גברים-לבנים-ילדי הארץ/וותיקים הם "נקודת ההתייחסות" במידה מסויימת. כל מי שהוא לא "הם", הוא ה"חריג". לכן כשגבר נכשל, אז הוא נכשל, אבל אם אישה נכשלת זה כי "נו, נשים לא אמורות לעשות את התפקיד הזה". כנ"ל לגבי שחורים, עולים, נכים, כל קבוצה ש*מוגדרת כקבוצה*. אתה יכול להרשות לעצמך להיות "דורפל", כי כביכול אתה לא שייך לשום קבוצה. לנשים יש פחות את הפריבילגיה הזו, ובכלל - ככל שקבוצת ההתייחסות שלך קטנה יותר, ככה יש לך פחות את הפריבילגיה הזו. (לא יצא כמו שרציתי. כבר לא יכולה לתקן יותר) |
|
||||
|
||||
זה אולי היה נכון לפני שזה כבר היה ברור, לכל מי שרק טרח שלא לעצום את העיניים בחוזקה, שיש גם (ויהיו נדירים או שכיחים ככל שיהיו) נשים, שחורים, יהודים, ערבים וכו' שהם משכמם ומעלה, לפחות אחד/אחת בכל תחום. כשאני נכשל, אני נבוך, וזה לא עוזר לי שיש מסביבי הרבה חבר'ה דומים לי שלא נכשלו. דווקא להפך. להיות "דורפל" זו לא פריבילגיה שלי, זו הברירה היחידה. רק על ההישגים שלי אני יכול לקחת קרדיט, וגם אז הוא לא כולו שלי. --- (אני מנחש ש)את נבוכה כשאת רואה אישה מתנהגת בצורה מסויימת בגלל שחשוב לך שהעולם ידע שנשים לא נופלות מגברים. ייטב לך אם תזנחי את הרצון הזה לטובת הרצון להוכיח שאת עצמך מצטיינת. זה שנשים עם פוטנציאל להצטיינות נפוצות באותה המידה כמו גברים לגבי כל תכונה חיובית/שלילית, זה גם לא בטוח, וגם לא צריך להשליך על האגו שלך. --- דורפל, הכותב בדרך כלל בגוף ראשון, הוא לפעמים האחרון לקחת (באנגרית) את העצות שלו עצמו. |
|
||||
|
||||
אתה מתעלם מנושאים כמו אידיאולוגיה פמיניסטית, סולידריות (בכלל, וסולידיות נשית בפרט), פטריוטיות, תחושת שייכות לקהילה ושאר שטויות שכאלו. היות וכל זה מהווה מבחינתי חלק חשוב מהחיים שלי, לא ייטב לי (ובכל מקרה, אפשרי זה בטח לא) ''לזנוח את הרצון הזה''. בדיוק כמו שאני ארגיש לא בנוח אם בפורום בינלאומי ישראלים אחרים יעשו פדיחות, או שבמקום חדש הבנאדם היחיד שהגיע איתי יתנהג בטמטום. |
|
||||
|
||||
נניח למטרת הדיון שנשים פחות אינטיליגנטיות, בממוצע, ושהתנהגותה בטלוויזיה של האישה הממוצעת משקפת את זה. מה לזה ולאגו שלך? |
|
||||
|
||||
לפחות את לא מתביישת שאת אלמונית. |
|
||||
|
||||
... ועכשיו אותן ארבע אימהות טוענות שהמלחמה הנוכחית היא מחוינת המציאות, וכנראה גם את זה הן גילו מהרחם. ובכל זאת הן לא מביישות אותי כאישה, אם כי אולי זה מפני שאינני אמא... ולעומת זאת, גם דוברת צה"ל, ששמעתי אותה סוף סוף לפני יומיים שלושה, והיא מפגינה טמטום מרשים למדי - איננה מביישת אותי. מה, כל הנשים חייבות להיות מבריקות? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |