בתשובה לברקת, 21/07/06 9:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. שתי תהיות שעולות בדעתי מזמן לזמן, ודברייך החזירו לי אותן: ראשית, ההנקה. בתקופה מסוימת חשבו דווקא שאין כל רע בהנקה בת חודשים ספורים. ואין כל סיבה שאם טרייה לא תחזור לעבודתה אחרי חופשה של שלושה חודשים. וטוב אפילו לתינוק שיינק בשעות קבועות וכו'. טוב, אמרו לי, היה אז אינטרס שנשים ייצאו לעבודה וישוו את תנאיהן לאלה של הגברים. עכשיו חוזרים לרעיונות הקודמים, הנכונים - הנקה מוארכת וכדו'. אז מה, לגברים אין אינטרס להחזיר את הנשים הבייתה? ושנית - האם האצילים לא התביישו להקיז את דמם במלחמות? שכולם יראו שהוא אדום דווקא, לא כחול? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים התרגלו לזה שהנשים עובדות, ובנוסף רמת החיים עלתה ואיתה גם ההוצאות, ומשפחה לא ממש מסוגלת להתקיים ממשכורת יחידה. האינטרס הכללי, של כלל האוכלוסיה ושל כלל המשק, הוא חופשת לידה יותר ארוכה, או לחילופין ומוטב - בנוסף, הקמת פעוטונים במקומות העבודה. לפחות בגדולים שבהם. אגב, בניגוד למה שסוברים, רוב ההיסטוריה רוב הנשים עבדו. ולאחר המהפכה התעשייתית, רוב הנשים עבדו, בבתי חרושת ובמכרות, באותם תנאים של גברים, רק קיבלו פחות כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקמת פעוטונים במקומות העבודה הם פתרון מצוין. אבל חופשת לידה ארוכה יותר? איך יכול להיות אינטרס כזה לכלל המשק? לי זה נראה כמו אינטרס גברי מובהק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מכניסה לעניין את הפרדיגמה הכלכלית, שדרכה דברים נראים אחרת. אני דיברתי על ההיבט התרבותי, שלעתים מתחבר ולעתים מנותק מהאינטרסים המשתנים בשוק העבודה. אכן ישנה הנטייה הפטריארכלית למדוד, לכמת ולפקח, ועל בסיסה היתה נטייה להגביל הנקה מתוך רצון לשלוט ב"כמה התינוק אכל" ו/או לקבוע "כמה הוא צריך". אותו היגיון שולט גם בעקומת הלידה, אותו גרף מספרים שקובע התנהלות "תקינה" של לידה, קו שכל חריגה ממנו מצריכה התערבות. המקרה החד-פעמי, ההבנה האינטואיטיבית, ההסכמה ההדדית שבשתיקה, זרים לצורת החשיבה הפטריארכלית, הזקוקה לכללים, ללוגיקה ולהוראות מדויקות. זה תקף כמובן גם לדוגמאות של כללים ברורים שמקבעים את הבלתי ניתן למדידה ולשליטה, כמו ספירת שבעה נקיים (דווקא ספירה, פעולת חישוב לוגית, דווקא שבעה, מספר עם משמעות תרבותית. לא אומרים "טוב, תראי כבר לבד כשלא ייצא יותר דם כמה ימים, ואז את מותרת לבעלך"). דבר נוסף - הגבלת ההנקה במשך שלה, בתדירות שלה וכולי, באה מתוך המגמה (הפטריארכלית, כמובן!) להתכחש למה שהוא טבעי 1 ולהבנות דברים מחדש אל תוך התרבות. אותה מגמה למשל הפרידה בין יילודים ואמותיהם ושמה אותם בבית הילדים בקיבוץ. האבחנה טבע-תרבות באה כאן כמובן ברוחו של קלוד לוי-סטרוס (או שטראוס, כמו שלימדו אותי בתעתיק שגוי). לגבי העניין הכלכלי - על פניו, לגברים יש אינטרס כלכלי להחזיר את הנשים הביתה. אבל אני לא חושבת שזו שאיפה ריאלית היום, גם בגלל הצורך בשתי משכורות בד"כ וגם בגלל שהמשק לא יכול להרשות לעצמו להצטמצם במחצית. ומכל מקום, בשוק העבודה יש בהחלט מקום לכל אותן פקידות זוטרות, עובדות מפעלים וכולי, העובדות במשרת אם עם "שעת הנקה" וללא אפשרויות קידום. המשק זקוק גם למשרות כאלה. לגבי נשים בכירות בתפקידיהן השונים - צריך להפריד בין ההנקה לבין מגמת החזרה הביתה. לעתים אפשר לשלב בין המשימה הסיזיפית של שאיבת חלב לבין השתתפות בישיבות. אבל נכון להיום, אי אפשר לשלב את הטיפול בילד עם השתתפות בישיבות. כך שלאו דווקא ההנקה מרחיקה משוק העבודה (ממילא לאחר גיל כלשהו ההנקה חלקית בלבד), אלא הדחיפה לכיוון ה"טבעי" (שוב באותה משמעות) של הצורך בשהות משותפת של ילדים ואמותיהם/הוריהם. אם את שואלת לדעתי האישית, המשק צריך ללכת לכיוון הזה - משפחתיזציה של מקומות העבודה - אבל לא לצמצם אותו לנשים אלא לפתוח ולהרחיב אותו גם לגברים. גם להם צריכה להישמר הזכות לצאת מוקדם יותר לקחת את הילד מהגן, לעבוד רק 4 ימים בשבוע למשל, לעבוד מהבית, או לעבוד במתכונת "חופש גדול" עם חודשיים של עבודה דלילה בשנה. אני חושבת שבגדול, הכיוון הוא לשם, אבל זה תלוי בגברים, אם הם יחליטו שזה סדר העדיפויות שלהם. אם לא, כל צד ימשיך "לאכול אותה" מהכיוון שלו (הגברים בעבודה תובענית ואף מנצלת ללא שעות משפחה, הנשים בתמרון מתיש בין הילדים לבין קריירה שנעצרה). לגבי דם האצילים, אין לי מושג לגבי הצבע :-) אבל בושה לא היתה שם. הבושה - לפחדנים. 1 שוב הרהור פרטי שלי: הדבר ה"טבעי" (במשמעות הידועה) היחיד כמעט שהפטריארכליה מקדשת הוא קשר הדם. שוב דם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאת צריכה לכתוב ''הפטריארכלית-האשכנזית'' כדי להשלים את התמונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, הפטריארכלית הלבנה. לא מדובר בעניין ישראלי מקומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לא בעניין אירופאי דווקא. אם כי, זה לא שאצל הצהובים והשחורים המצב יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחוסלים זה סיפור קצת אחר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלי דם כחול- "כינוי שנוצר בספרד (sangre azul) כדי להבחין בין ספרדים שגוון עורם בהיר ועל כן כלי הדם שלהם נראים במבט מבחוץ כחולים, לבין המוּרים, שגוון עורם היה כהה יותר" מתוך ויקיפדיה. המורים הם הברברים מצפון אפריקה. (אולי משמעות המילה משורש יווני -כהה) מאוחר יותר כל המוסלמים בספרד ובצפון אפריקה נתכנו מורים ע"י הספרדים. לאחר כיבוש גרנדה ע"י פרנאנדו ואיזבל נקראו המוסלמים שם מוריסקוס ככינוי גנאי. לאחר גירושם עבר השם לשפות אחרות והשתמשו בו ככינוי לתושבי מרוקו, מדבר סהרה, שבטים כושים מעורבים בערבים וברברים בסנגאל, למוסלמים בפילפינים ולמוסלמים בציילון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ולמאורים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |