בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 13/07/06 8:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נקמה נעשית עניין רציונלי אך ורק מהרגע בו יש לה ערך מוסף, מעבר לתחושת הסיפוק, טבעית ככל שתהיה. לנקום זו פעולה שדורשת משאבים - היא מסכנת חיי אדם, מבזבזת דלק למטוסים, מעסיקה כוחות שיכלו בזמן הזה לעשות דברים אחרים, חיוניים יותר, וכו'. לכן, אם הנקמה נעשית אך ורק בשם הנקמה, זוהי דרך פעולה אי-רציונלית, אמוציונלית ולא תואמת ממשלה של מדינה דמוקרטית שאמורה להיות מורכבת מאנשים חושבים. אם מטרת ה''נקמה'' היא גביית מחיר מהאויב, על מנת ליצור הרתעה, זה כבר עניין שונה לחלוטין, גם אם דומה שמדובר אך ורק בסמנטיקה. אני מסכים, מכל מקום, שהרציונליות של ממשלות דמוקרטיות עלולות להיות להן לרועץ במאבק כנגד משטרים כמעט בלתי צפויים לחלוטין (האיראני, הצפון-קוריאני וכו'). בהקשר הזה מתאים להזכיר את כל משחקי ה''מי נשבר ראשון'' שמתוארים ב-''דילמת האסיר''. לא סתם הכריז בזמנו אריק שרון שהוא רוצה שכולם יכירו את ''ישראל המשוגעת''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין. למרות שנקמה נתפסת כמשהו אמוציונלי והדחף המתעורר דוחף לפעולה מיידית (החוכמה עם הארוחה שמוטב להגיש כשהיא קרה מתייחסת בדיוק לזה), הרגש הזה מייצג דווקא את החישוב לטווח רחוק. בדומה לנבדקים שסרבו לקבל כסף כאשר לדעתם העיסקה לא היתה הוגנת <דמיין קישור לפתיל כלשהו באייל>, הנוקם מוכן לספוג פגיעה בזמן הקרוב כדי להפחית סיכוי לפגיעה גדולה יותר בעתיד. ברור שמהיותנו אנשים חושבים אנחנו צריכים לקחת בחשבון עוד שיקולים. דה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מסכים איתי לחלוטין, אבל אני לא לגמרי מסכים עימך. כתבת ש''אתה פועל מתוך רגש נקמני'' אינו טיעון טוב כנגד דרך פעולה כלשהי, בעוד אני חושב שאני מדובר בטיעון מצוין, היות ופעולה שהתועלת היחידה שלה היא נקמה ומן הסתם יש לה עלות כלשהי, היא פעולה שמזיקה יותר משמוסיפה. לכן, כל פעולה חייבת צידוק נוסף ליצר הנקמה, מה שהופך בעצם את עניין הנקמה כולו ללא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בוא נעזוב לרגע את הנקמה ואז נחזור אליה. הבעיה עם שחקן בעל איסטרטגיה רציונלית לחלוטין היא שהשחקן השני יכול לנבא אותה. מאחר והחיים מורכבים מהמון משחקים סדרתיים, כדאי להכניס אלמנט אקראי פה ושם כדי שהצד השני יאבד את הוודאות הזאת, אחרת הוא יבחר תמיד את המשחק בזמן ובמקום הנוחים לו, מה שמבטיח לך תוצאות גרועות. חטיפת החיילים היתה מהלך כזה. הנקמה היא הרגש שמניע אותך לחרוג מדי פעם מטקטיקה עם מקסימום מקומי לטובת איסטרטגיה עם מקסימום גלובלי. כידוע, גלובלי זה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סתירה בין אסטרטגיה רציונלית (=האסטרטגיה שמבטיחה לך מקסימום רווח בלי תלות במה שהיריב עושה) ובין אסטרטגיה אקראית. לעתים קרובות האסטרטגיה הרציונלית *היא* האסטרטגיה האקראית (במשחק אבן נייר ומספריים הכי טוב לך לבחור אחד משלושתם בהתפלגות אחידה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע1. הטענה שלי היא שלפעמים גם בשחמט כדאי לך לחרוג מהמסע המומלץ בספר, למשל כאשר הוריאנט מוכר ליריב על בוריו. אם החיזבאללה בחר בפתיחה איטלקית, וכבר הפסדת לו כמה פעמים, שקול מעבר להגנת שני הפרשים למרות שהיא נחשבת פחות טובה לשחור. ____________ 1- ואתה יודע שאני יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והטענה שלך היא ש"נקמה" היא מהלך שלא מוכר לחיזבאללה על בוריו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מוכר, אבל לא צפוי מצידנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא צפוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שמאז הנסיגה מלבנון השיקולים של ''לא לחמם את הגיזרה'' היו דומיננטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק. בטח שלא אחרי הבומים העל קוליים לפני שבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בומים על קוליים זה ממש לא לחמם את הגזרה, ההפך, זה עקרון ההכבדה. אנחנו ביודעין מסכנים את החיילים והמטוסים שלנו בלי שום תועלת אמיתית חוץ מלהעיר כמה אנשים בלילה ואולי לשבור חלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע עליך, אבל כשאותי מעירים בלילה עם בום (קולי או על קולי) אני מתחמם, ואם גם שוברים לי את החלון, אני בכלל רותח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאחרי הקפה של הבוקר, חודרת להכרתך העובדה שמעל ביתך חלף מטוס שלו היה בוחר הטייס בו ללחוץ על כפתור אדום קטן אחד, לא היו מוצאים ממך או ממשפחתך עצם אחת לקבור. עבור אנשים שקולים זה אמור להכניס את הדברים לפרופורציה ולגרום להם לחשוב שאולי עדיף להפוך שהיד בשבוע הבא ולא מחר. עבור השכנים שלנו, עדיף היה אם הטייס היה לוחץ על הכפתור שלו, אולי המנהיגים הבאים יהיו יותר נחמדים, ואם לא תמיד אפשר לנסות שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נראה לך, שר הביטחון שלנו קיבל קצת פרופורציות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל מיני צעדים מפתיעים, אבל לא תמיד מה שמפתיע את היריב גם עוזר לך לנצח. חוץ מזה, אחד מהבעיות עם התנהגות לא רציונלית היא שיש גם סיכוי גדול יותר *להפסיד*. לפעמים עדיף לספוג הפסד קטן ודאי מסיכוי קטן להפסד גדול. כניסה מסיבית ללבנון (נניח) כדי "להפתיע" את נסראללה, אולי תפתיע אותו, אבל לאו דווקא לרעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים המהלך ה'מפתיע' הזה הביא את חיזבאללה לשלוף כמה 'הפתעות' משלו (מטעני גחון, קטיושות על צפת). זה החיסרון במהלך כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לחלוטין. יחד עם זאת, בד''כ רגש הנקמה בא לידי ביטוי בהפגנות של המון מוסת, ולא בחדר דיונים לאחר דיון ארוך בשאלת דרך הפעולה. אנחנו טוחנים מים - הנקודה היא שאדם לא צריך לפעול על סמך דחף הנקמה. הוא צריך להירגע קודם כל, ואז להחליט אם אכן זו הדרך הנכונה (מה שאתה הוספת לדיון, והסכמתי איתך, הוא שבחלק מהמקרים זו אכן הדרך הראויה, גם אם לאיילים נדמה אחרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רחוק מלהיות המתלהם הסדרתי שקורא ''להכנס בהם'' כל פעם. בסך הכל מצאתי הזדמנות להעיר משהו לגבי הערך ההישרדותי של רגש הנקמה, שכן זה העוגב שאני אוהב לפרוט עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אתה משתלהב? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |