|
ברור שהשיר הוא טקסט חתרני מוסווה הקורא למעשה למהפכה. הוא מציג בצורה מחאתית את מצבו של העובד בעולם הקפיטליסטי, ואין מלה כמו ''סחורה'' המתאימה יותר כדי להדגיש זאת. הפטישיזם של הסחורה בעולם התעשייתי, הפך אותה לחשובה יותר מן העובדה, שהפך להיות העבד שלה, זה שכל מהותו מתבטאת בקשר שלו אליה, המשעבד את הזמן והמרחב הפרטי של הפורק, המסתובב כל היום ברחובות (שיעבוד הזמן החוזר על עצמו בצורה מונוטונית והפיכתו למעשה למרחב - מירחוב של הזמן שבו למעשה של היחיד אין השפעה) בין חנויות - ביטוי, כמובן, לשלטונה של האידיאולוגיה הצרכנית. השיר מדגים את ניצול ההון האנושי היוצר ניכור - ניכור בין הפועל לעבודתו, בין הפורק לסחורתו, שיוצר אצל העובד תיסכול שהוא אינו יכול לפרק כי במקום זה הוא פורק סחורה. המוצא ממעגל קסמים זה הוא באלימות ועבריינות על החוק, או במהפכה. הפורק , שאין לו מה להפסיד זולת קבלת עוד דו''ח, משתדל לגרום לפקח, אשר פועל עדיין בשירות המעמדות המדכאים, להשתחרר מן התודעה הכוזבת שלו ולהבין את הבסיס המעמדי המשותף לו ולפקח (המוסווה במילת הקוד ''מזרחי''), כבסיס לסולידריות של הפרולטריון אשר תביא למהפכה.
|
|