בתשובה ליובל רבינוביץ, 17/10/01 12:19
כמעט שכחתי - מחלות מדבקות 39564
אלמינדרד • בתשובה ליובל רבינוביץ יום ו', 19/10/2001, 19:06
אני מניח שלא תאמין לי אם פשוט אומר לך שגם הפעם אתה טועה, נכון?
נו טוב, מישהו חייב לעשות את העבודה המלוכלכת.

על קוך, פסטור, פועלם וטעות הויויסקציה שחוזרת על עצמה -

במאה ה- 19 צמד מדענים בולטים עשו מהפכה בהבנת המנגנונים הגורמים למחלות והמידע עליהם, מדענים אלו היו לואי פאסטר ורוברט קוך.

פאסטר, שבעצם היה כימאי ולא רופא, תרם 3 תרומות גדולות לרפואה – סטריליזציה, פיסטור וה- germ theory of disease (בתרגום חופשי – תאוריית חיידקי המחלה).
מרבית האנשים של אמצע המאה ה- 19 האמינו שמחלות קטלניות מתרחשות כתוצאה מהיווצרות ספונטנית – כלומר, שהמחלה פשוט פורצת משום מקום. בעודו חוקר מדוע יין התקלקל, פאסטר מצא שאורגניזמים חיים, שמרים, שכנו ביין. היין התקלקל אם השמרים לא חוסלו לפני האיכסון. תגלית זו הובילה למחקר נוסיף והציע שאנשים רגישים כיין לפגיעת אורגניזמים מזהמים.
בהתבסס על תצפית ומחשבה, ולא מחקר על בע"ח, פאסטר יצר עיקרון חדש שיחליף את תאירוית ה"היווצרות הספונטנית", ולעיקרון זה הוא קרא תאוריית חיידקי המחלה (germ theory of disease). הוא הניח שמחלה יכולה להיות מדבקת מאחר ואורגניזמים חיים קטנים מתפשטים מאדם אחד לאחר ע"י מגע. היום אנו מקבלים את זאת מיידית. אבל בזמנו של פאסטר, הרעיון שאורגניזמים קטנים יכולים להרוג יונקים גדולים היה בלתי נתפס. ההוכחות שסיפק פסטור וחלקות לשונו שיכנעו בסופו של דבר הרבה מאוד מעמיתיו.
רבים מכנים את תאוריית חיידקי המחלה כתרומה הבודדת הגדולה ביותר לרפואה אי פעם. החשיבות של ממצאי פאסטר לדיוננו היא: תאוריית חיידקי המחלה אילצה אנשים להכיר בהשפעות בלתי נראות, השפעות קטנות בהרבה מהאלמנטים הזהים הגסים שאנו חולקים עם בעלי חיים. הכרה באספקט זה היא הכרחית להבנת אי-הכשירות שבניסויים בבעלי חיים.
היה פגם עיקרי בהשערות המוקדמות של פאסטר. הוא האמין שכל המינים יכולים להפוך חולים מאותו המיקרוב. כפי שאנו יודעים היום, וכפי שפאסטר עשוי היה להסיק בסופו של דבר, המינים שאכן נעשים חולים לאו דווקא נעשים חולים באותה הצורה. אך טרם שהבין זאת, פאסטר השתמש בחיות כבתחליף לאנשים בעודו מנסה להפיק חיסון לכלבת. הוא לקח רקמת עמוד שדרה של כלבים נגועים ועשה מה שהוא חשב שהיה חיסון. למרבה הצער, החיסון לא עבד בצורה חלקה ולבסוף הסתיים בגרימת מיתות. אך בכל זאת, כישלון גס זה לא גרע מתפיסת הרלוונטיות של ניסויים בבע"ח במעבדה ‏1. למען האמת, הניסוי היחיד שפאסטר עשה שהצליח על בעלי חיים היה לטובתם של חיות. הוא חקר אנטראקס אצל מפריסי פרסה וכולירה אצל תרנגולות והצליח להכין חיסונים שימנעו אותם ‏2.
רוברט קוך, בקטריולוג מוערך נוסף של התקופה, חיזק את תאוריית חיידקי המחלה של פאסטר. קוך הניח שש הנחות, שנודעו מאוחר יותר בתור 'האקסיומות של קוך' (Koch’s postulates). הוא הצהיר כי ששת הקריטוריונים הללו חייבים להענות כדי לסמן פתוגן ספציפי כגורם למחלה מסויימת:

- האורגניזמם חייב להיות נוכח בכל מקרה של המחלה
- האורגניזם לא יהיה נוכח במקרים של מחלות אחרות
- ניתן לבודד את האורגניזם מפרט חולה
- ניתן לטהר את האורגניזם
- האורגניזם יגרום לאותה המחלה כאשר יוחדר לבעל חיים
- בעל החיים יוכל להעביר את האורגניזם לבעלי חיים אחרים דרך אמצעי תרבית ‏3,‏4,‏5.

תחילה, קוך הדגים את האקסיומות שלו ע"י בידוד החיידק Bacillus anthracis, הגורם למחלת האנטראקס, מחלה קטלנית לבקר. זה היה הבידוד הראשון לבקטריה אי פעם. קוך בידד אותו אצל עכברים. כאשר פאסטר ניסה לחסן כבשים בעזרת צורה מוחלשת של הבקטריה בהצלחה, זה בהחלט הציע על יעילותן של האקסיומות של קוך. אך שם, לעומת זאת, ההקבלות המתאימות נגמרו. העבודה הממשיכה של קוך עצמו הוכיחה לבסוף לא רק שניסויים בבע"ח הם לא הכרח, אלא שהם גם יכולים להיות מטעים למדי.
בשנות ה- 70 של המאה ה- 19, קוך בודד את Mycoplasma tuberculosis, הגורם של מחלת השחפת, שאז הייתה מקור סבל נורא בקנה המידה של סרטן או AIDS היום. הוא נעזר בדוגמאות מרקמה אנושית של שחפת וכולירה, אליהן הפנה אז את תשומת לבו ‏6,‏7,‏8. קוך נסע להודו בתוקף תפקידו כראש מחלקת הכולירה הגרמנית. ב- 1884, הוא דיווח על התקדמות הניסויים שלו על 50 עכברים לבנים,

"למרות שניסויים אלה חזרו על עצמם בקביעות עם חומר ממקרים טריים של כולירה, העכברים שלנו נשארו בריאים. אז עשינו ניסויים על קופים, חתולים, עופות, כלבים ומגוון של בעלי חיים אחרים שהיינו יכולים להשיג, אך לעולם ללא הצלחה בהשגת משהו שדומה לתהליך הכולירה אצל בעלי החיים" ‏9.

לבסוף, קוך סר מהעכברים וגילה את הגורם למחלה בעזרת השימוש במיקרוסקופ ובדיקה של חומר מקורבנות אנושיים של המחלה. הוא גם הצליח, בעזרת שיטות אפידמולוגיות, לזהות איך המחלה מועברת דרך מים נגועים, כלי אכילה וכדומה. קוך הסיק:

"אם יהיה זה אפשרי מאוחר יותר ליצור משהו הדומה לכולירה אצל בעלי חיים, זה לא יוכיח, בשבילי, יותר מהעובדות שכבר יש לפנינו. מלבד זאת, אנו יודעים על מחלות אחרות שאינן ניתנות להעברה לבעלי חיים, כמו צרעת, ובכל זאת עלינו להודות, מכל מה שאנו יודעים על החיידק leprosy bacilli, שהוא הגורם למחלה… עלינו להיות מרוצים שהצלחנו לוודא את הנוכחות הקבועה של סוג מסויים של בקטריה במחלה שעל הפרק, ואת חוסרה של בקטריה זו במחלות אחרות" ‏10.

הבנה מאותו הסוג, שהייתה זעזוע גדול עוד יותר, הגיא ממחקר השחפת של קוך. בניסיון לפתח חיסון לשחפת המבוסס על בעלי חיים, לאורך זמן, קוך הזריק את החיידק tubercle bacillus לצפרדעים, צבים, עכברים, קביות וקופים. הבקטריה הרגה את הצפרדעים והצבים; אך קוך הצליח לבסוף לבסס חיסון מעכברים ‏11. חולי שחפת מלאי תקווה אצו לברלין לקבל את ה"מרפא" החדש של קוך. ואסון היכה. המבדקים האנושיים של החיסון של קוך היו הרסניים מאחר ואצל אנשים המחלה נוטלת צורה שונה ‏11. אצל חולים ברי מזל, החיסון המבוסס על עכברים פשוט לא עבד. אצל חולים אחרים שהחלימו קודם לכן, החיסון גרם למחלה להתלקח שוב ‏12,‏13,‏14. מדענים התייחסו:

"מחלת השחפת אצל אנשים ומחלת השחפת של בעלי חיים הן מחלות שונות בתכלית, למרות שהם נגרמות ע"י אותו המיקרואורגניזם. המחלה אצל בעלי חיים היא יחסית פשוטה באופייה, ומסלולה דיי צפוי, בעוד אצל אנשים היא מורכבת בהרבה; לכן אסור להניח שתרופה שהייתה יעילה לחיית מעבדה תהיה יעילה לאנשים" ‏15.

ברור כי שתיים מהאקסיומות של קוך, אלו שמדברות על בעלי חיים, שגויות. בעודו חוזה אישית את ההרס שהם יכולות לגרום, קוך חזר בו מהם. ניסיונו הוכיח שכאשר אורגניזם הגורם למחלה או פתוגן מוזרק לבעלי חיים, התגובה שנגרמת תלויה במין בו מדובר. מחלות קטלניות אחרות לאנשים אינן גורמות איזושהו חולי לבעלי חיים כאשר הם מוזרקות להם. אפילו כתב העת המכובד, ה- Lancet פרסם כי: "לכן איננו יכולים לסמוך על האקסיומות של קוך כמבדק החלטי לאורגניזם ארעי" ‏16.

זמן לא רב בטרם הלך לעולמו, קוך עצמו כתב כי: "ניסוי על בעל חיים אינו נותן שום אינדיקציה החלטית בנוגע לתוצאות של אותו הניסוי על בן אדם" ‏17. למרות שקוך חזר בו, מדענים דבקו בעקשנות במודל החייתי ‏18. למרות ש- 2 מהאקסיומות של קוך שגויות, וקוך בעצמו חזר בו מהם, כל 6 האקסיומות הם חלק מתוכנית הלימודים לביולוגיה תיכונית, וכל סטודנט של בקטריולוגיה עדיין נאלץ לשנן אותם. מעט מאוד סטודנטים לרפואה שומעים על כתב-הויתור של קוך עצמו.
כפי שהוכח, ניסויים בבע"ח זרעו הרס בפיתוח החיסונים. הפרוטוקל של המודל החייתי גם הוא הדגים את חסרונותיו בתחומי מחקר אחרים. ובכל זאת, חסידי הניסויים בבע"ח מסלפים דרך קבע את תיאורי המעשים ההיסטוריים של פאסטר וקוך כדי לרמז כי תגליותיהם נבעו ממעבדת הניסויים בבע"ח.

1. Memorandum on Rabies DHHS 1977, HMSO, London
2. Garrison, Memorandum on Rabies DHHS 1977, HMSO, London
3. Lancet, 1909, pp. 250-70
4. Lancet 1909, March 20, pp. 842-9
5. The Study of Medicine Walker, K 1954, Hutchison, London
6. Guthrie, The Study of Medicine Walker, K 1954, Hutchison, London
7. Baynum and Porter, The Study of Medicine Walker, K 1954, Hutchison, London
8. The Cambridge World History of Disease
9. Br Med J 1884, Sep. 6, p. 454
10. Br Med J 1884, Sep. 6, p. 454
11. The Story of Vaccination, Riedman, S R, Bailey Bros & Swinfen, Folkstone 1974
12. Lancet 1946 ii, p. 99
13. Fighting Infection, Dowling, HF, Harvard Univ Press 1977
14. Explorers of the Body, Lehrer, S., Doubleday 1979
15. A Century of Vivisection and Antivivisection, Westacott, E. Daniel, Saffron, Walden 1949
16. Lancet July 20, 1946
17. Lancet 1909, March 20, 848-9
18. Report of the Second Royal Commission on Vivisection, 1906-1912, p. 31
יש לי שאלה קטנה 39573
ברוך. • בתשובה לאלמינדרד יום ו', 19/10/2001, 19:36
איפה השגת את המקורות האלו ?
ניסיתי לחפש כמה מהם. הם אינם ניתנים להשגה על הרשת. ואף בכמה ספריות אקדמיות בארץ שבדקתי בהן.
תשובה 39575
אלמינדרד • בתשובה לברוך. יום ו', 19/10/2001, 19:48
קודם כל, כל המקורות בלעז.
הרוב מגיע מ- 2 סוגים של מקורות, האחד ספרי לימוד בתחום רפואה באנגלית, השני כתבי עת מהתקופות עליהן מדובר (בעיקר ה- Lancet).

אני מאמין שבבית אריאלה בת"א אולי מחזיקים ארכיון של עותקי ה- Lancet, אבל אני לא בטוח. סביר להניח שבספריות אוניברסיטאיות יהיו עותקים של הספרים מהם הגיעו מרבית הציטוטים, ומוזר שאתה אומר שאין - איפה בדקת (אם יש לך גישה לסקציה של פקולטות לרפואה זה יהיה הכי טוב)? אני לא יודע אם ספרי הלימוד שנעזרים בהם פה בארץ זהים לספרי הלימוד שבחו"ל, אבל חלק מהספרים הללו בכלל מהתקופה עליה מדובר - ובמאמר הזה מדובר במאה ה- 19, לכן אולי אין להשיג חלק מהספרים.

בכל מקרה, את המאמר הזה תרגמתי מהספר Sacred Cows & Golden Geese של הדר' ריי גריק, ואותו אתה בהחלט יכול להשיג בחו"ל (אמאזון).
אכן, עשה תשובה 39586
רון בן-יעקב • בתשובה לאלמינדרד יום ו', 19/10/2001, 21:26
אני מוצא את התגובה האחרונה שלך תמוהה במקרה הטוב ושערוריתית במקרה הרע.

מדוע ציינת שתגובתך הקודמת היא למעשה תרגום, והבאת את מקורו רק בתשובה לשאלתו של ברוך?
כמעט שכחתי - מחלות מדבקות 39585
יובל רבינוביץ • בתשובה לאלמינדרד יום ו', 19/10/2001, 21:18
"קוך בידד אותו אצל עכברים. כאשר פאסטר ניסה לחסן כבשים בעזרת צורה מוחלשת של הבקטריה בהצלחה, זה בהחלט הציע על יעילותן של האקסיומות של קוך."

תודה. לא ידעתי זאת. כלומר - ניתוחי עכברים הביאו להצלחה בחיסון כבשים? האם ניתן בכלל להפיק נתונים על מין אחד של בעלי חיים בעזרת ניסויים על מין אחר? בהתחשב בהארה הזו, אולי תוכל לנטוש עוד כמה מאמונותיך המוצקות.

בהמשך אתה מביא דוגמאות של מחלות שקשה מאד להדביק בהן בעלי חיים, כמו שחפת וצרעת. חבל מאד שלא ניתן להדביק בהן בעלי חיים בקלות. בכל אופן - אין לנו חיסון טוב לאף אחת מהן עד היום. יתכן שהיעדר מצע ניסוי נוח, כמו חיה רגישה, גורם לכך.

יש חיידק המשמש, במידת מה, לחיסון נגד שחפת. הוא מעורר את המערכת החיסונית, אך יכול לגרום למחלה בעצמו. כיום ממעטים להשתמש בו, אך דומני שעד שנות השמונים הוא היה בשימוש נרחב גם בארץ. עד היום יש היגיון להשתמש בו במקומות שבהם השחפת היא נפוצה. החיידק נקרא BCG. בתקופות שהשחפת היתה נפוצה, הוא הציל חיים רבים. הוא פותח באמצעות ניסויים בבעלי חיים, כמובן.

מדובר בחיידק הגורם לשחפת הבקר. גם חזירי ים הם מאד רגישים אליו. קאלמט וגוארין גידלו אותו על קרקע מזון מיוחדת, ובכל פעם שהעבירו אותו לצלחת עם קרקע מזון חדשה, הוא היה חלש יותר. לבסוף, כשהוא לא הצליח לגרום לשחפת אפילו בחזירי ים, הם החלו לנסותו בהצלחה בבני אדם. ככל הידוע לי - הזן ה"פראי" שלו לא נוסה מעולם על בני אדם, ואני מוותר על התענוג, תודה. http://www.lung.ca/tb/tbhistory/prevention/vaccine.h...

מעניין אותי לדעת באם קראת את המקורות שאתה מביא. הם אינם זמינים ברשת וגליונות של ה-BMJ מהמאה ה-‏19 הם נדירים. יש לי תחושה שאתה מביא מראי מקורות שמצאת בספרות מבלי שבדקת אותם. אשמח להתנצל אם יתברר שלא כך הדבר.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות