|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אולי מה שאנחנו מפספסים כאן זה החלק השני של מה שכתב השופט - הסיבה בעטייה בחרה האישה להתלונן רק לאחר שנים. האם סיבת התלונה עליה רומז השופט (החשש שיתגלה עם נישואיה שהיא לא היתה בתולה) אמורה להשפיע על השיפוט המוסרי שלנו? |
|
||||
|
||||
גם אם אנחנו "מפספסים" (מה שכלל לא נראה לי, אבל נניח) - מה זה קשור למשפט על ההנאה מהאונס? |
|
||||
|
||||
זה יכול להיות קשור (אם לא מדובר כאן באונס סטטוטורי. איני יודע מה הפרטים המדויקים במקרה זה) בכך שישנה אפשרות שהמתלוננת בכלל לא ראתה במעשים משום אונס עד שעניין הבתולים עלה לקראת נישואיה. הסוגיה העקרונית כאן, לדעתי, היא ההחלטה להגיש תלונה לאחר שחלף זמן, בשל שינוי בנסיבות או צורך שעלה. |
|
||||
|
||||
אני הבנתי שהסיפור הזה התחיל מגיל 6. סביר מאוד שהמתלוננת לא ראתה בו אונס באותה תקופה - הגיוני שלא ידעה מה זה בכלל - וגם ייתכן שמאוחר יותר, כשכבר ידעה פחות או יותר במה מדובר, היא נהנתה מהעניין במידה מסוימת (בערך כפי שמתארת קמיר). ובכל זאת, לא נראה לי שהטריגר לתלונה משנה את העניין: גם אם היא פשוט חששה מגילוי העובדה שאיננה בתולה, סביר שהחשש הזה הבהיר לה בעצם מה עברה כל השנים, ואיזו אנומליה מפחידה הייתה בחייה. |
|
||||
|
||||
אם מדובר על גיל שש אז אין כאן ויכוח - מדובר על אונס סטטוטורי חד וחלק. אבל אותי מעניין דווקא המקרה ההיפותטי שבו נניח שאכן בוצעה עבירה, אבל לא הוגשה תלונה במשך מספר שנים, ופתאום ישנו טריגר מסוג זה להגשת תלונה. האם אז יש מקום לשיפוט מוסרי של מניעי המתלונן/ת? |
|
||||
|
||||
עבירה היא עבירה בלי קשר למתלונן ודעתו על העניין. זו הסיבה שהתביעה בעבירות פליליות היא המדינה ולא הקורבן. |
|
||||
|
||||
אני יודע. לכן לא דיברתי על הכרעת הדין או השיקולים לעונש, אלא על השיפוט המוסרי שלנו. אבל בכל זאת, אם כבר העלת את הנושא, אז היום יש יותר ויותר מקרים (בעיקר בארה"ב) בהם קורבן עבירה תובע בעצמו את הפושע בדין אזרחי, ולא פלילי, לשם קבלת פיצויים. האם אז על השופטים לקחת בחשבון את השיקול שהצגתי? |
|
||||
|
||||
אה. לא מכיר שיפוט מוסרי. כמובן. ענישה היא ענישה, ולא קשורה לשום דבר פרט לעצם העבירה (לכן אפשר להעניש על עבירות נטולות קורבן כמו מהירות מופרזת). אבל פיצויים הם, כפי ששמם מרמז, פיצוי על נזק שנגרם לקורבן. אם ניתן להוכיח שלא באמת נגרם נזק לקורבן (למשל, משום שהוא בכלל לא סבל מהמעשים, או אפילו רצה אותם), או שהנזק שנגרם לקורבן שונה מהנזק שהוא טוען שנגרם (לא פגיעה נפשית חמורה שתלווה אותו עד סוף ימיו, אלא רק פגיעה פוטנציאלית בחיי הנישואין1) אזי יש מן הסתם להתחשב בכך במתן הדין. 1 לפני שיקפצו עלי - הזלזול הוא לצורך הדיון בלבד |
|
||||
|
||||
ודאי שענישה קשורה לדברים נוספים פרט לעבירה. בשל כך הטיעונים לעונש (למשל, עדויות אופי) ניתנים רק לאחר מתן פסק הדין, ולפני מתן גזר הדין. לא? |
|
||||
|
||||
לדעתי האישית עדויות אופי לא ממש אמורות להיות רלוונטיות. נסיבות מקלות כן, ובהחלט אפשר להגיד שאם אין לעבריין עבירות קודמות מוטב שלא להחמיר במקרה של עבירות קלות, מכיוון שאנשים טועים ואין טעם להחמיר איתם סתם אם הם בכל מקרה לא יחזרו על העבירה. אבל זה שבן אדם הוא יופי של חבר ותורם מזמנו לילדים יתומים? זה לא צריך להשפיע על האונס שהוא יקבל על אונס. כמו הסיפור ההוא על הבחור שהורשע ברצח הוריו וביקש את רחמי בית המשפט כי הוא יתום... |
|
||||
|
||||
האם "האונס שהוא יקבל על האונס" היתה פליטת פה, לגבי מעשי סדום בבתי הכלא? :) בכל מקרה, נראה שהחברה בכללותה לא מסכימה עם דעתך האישית בנושא, ועדויות אופי הן דבר מקובל מאוד (זוכר את מצעד עדויות האופי במשפטו של יצחק מרדכי?), אם כי לא ברור איזה משקל יש להן בהכרעת השופטים בגזר הדין. |
|
||||
|
||||
עדויות אופי ניתנות רק לאחר מתן פסק הדין? |
|
||||
|
||||
כמובן. |
|
||||
|
||||
תודה. (למה "כמובן"?) |
|
||||
|
||||
(אחרי בירור אצל המשפטנית שלי) כן. עקרונית, עדות אופי אמורה להינתן רק לאחר מתן פסק הדין. בפועל, אם במהלך עדות (שאינה עדות אופי אלא עדות רגילה) יגיד עד על הנאשם: "אני מכיר אותו ולא יכול להיות שהוא עשה דבר כזה", אז זה תלוי בשופט. בכל מקרה, משפטנית הבית שלי גם שכנעה אותי שאני לא צודק. לי בדרך כלל מפריעה בנקודה הזו הבעיה של הנאשם להוכיח שלא עשה את מה שהוא נאשם בו, בשל חלוף הזמן, מה שיוצר תחושה של "חזקת אשמה" לגביו ומצב של מלה נגד מלה. היא אמרה שקורבן עבירה יתלונן לרוב במועד שהכי מועיל לו. היא הביאה כדוגמה נשים מוכות, שכחלק מהליך הפרידה יגישו תלונה נגד בן הזוג המכה, כיוון שרק במסגרת פרידה הן מסוגלות להתגבר על הבושה והפחד הכרוכים בהגשת התלונה, אדרבה בעבירות מין. כך, במקרה שלנו, כל זמן שהמתלוננת לא היתה צריכה להתמודד עם מה שעבר עליה, לא היתה לה מספיק מוטיבציה להגיש את התלונה. אולם ברגע שהעבירה לה היתה קורבן הפכה לגורם מפריע (חתונה בלי בתולים), הנזק מאי הגשת התלונה גבר על התועלת. |
|
||||
|
||||
"משפטנית הבית"? מי זו? האמת שמועד הגשת התלונה יכול להיות מושפע לא רק מענייני "נוחות", אלא גם משינוי במצב, שגורם למתלוננ/ת לקלוט בדיעבד את מה שעבר עליהם. |
|
||||
|
||||
לך אין כזו? |
|
||||
|
||||
יש לי עורך דין, אבל אינני מחזיקה אותו בביתי... |
|
||||
|
||||
נראה לי שהשיפוט המוסרי, במקרה שמדובר, למשל, באונס לא סטטוטורי, תלוי בכל מקרה לגופו - כפי שציינתי כבר בתגובה אחרת, גם אם הטריגר לתלונה הוא על פני הדברים עניין תועלתני, לא בטוח כלל שזה מה שקובע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |