בתשובה לאותו אלמוני, 22/06/06 2:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בטוח שיש כאלה. כמו שחוזר ועולה כאן, סביר שיש ילדים עבורם גם מלים קשות עלולות להיתפס כחויה טראומטית, אולי יותר מאמצעים פיזיים. ''חנוך לנער על פי דרכו'' נראה לי כמסכם את הנושא באופן לא רע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או שאולי מה שקורה בפועל זה יותר חנוך לנערה על פי דרכנו, כש''אנו'' זה הסביבה החברתית-תרבותית המסוימת, לפחות לפי מה שראיתי בסרט שתיעד שלשה גני ילדים, ביפן, סין והוואי ארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מצוי, יש רצוי ויש חצוי בין המצוי והרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוי של מי, רצוי למי, חצוי ע"י מי, ואיך משפחת המלוכה למדה לגזור צפרני הרגליים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |