 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. הנושא נדון כבר בדיונים אחרים, אבל לא ניתן להתעלם ממנו כאן: כו-לם פחות או יותר רואים אותה הולכת ומשתגעת, רבים חושבים שהיא הולכת לפגוע בעצמה, מקרה קלאסי של "הכתובת היתה על הקיר" ובכל זאת אין מה לעשות. גורם להרהר על גבולות חוקי האשפוז הכפוי במדינת ישראל, והאם לא צריך להקשיח מעט את הגבולות. 2. מה יכול לעשות פסיכולוג שמגלה שהמטופלת שלו מפרסמת את שמו המלא וטוענת שהוא פגע בה מינית. הוא אינו יכול לענות, כמובן, מעל דפי הרשת (חוקי הסודיות חלים עליו) בעוד היא יכולה לכתוב ככל העולה על רוחה (מפאת מחלתה, או שלא). מה יעשה סתם אדם מן השורה כשמישהו מחליט לרדוף אותו מעל דפי הרשת. קלות ההכפשה מפחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שהיה הבלוג להודיענו על מותה. אתה יודע כמה אנשים מתאבדים בישראל בשנה מבלי להודיע מראש? וכמה מנסים להתאבד ונכשלים? כל הסיפור העגום הזה: התגובות האמוציונליות של אנשים שהיא כלל לא הכירה; ההכאה על חטא - "הכתובת היתה על הקיר" וכל כיוצא בזה. ובכן, תנו לי לחדש לכם: הזעזוע הזה הוא בסך הכל דרכם הצינית והמרושעת של מכורי האינטרנט לצאת מהשיגרה המשמימה של עולמם. בחיים האמיתיים, 99% מהמתייפחים והמתייפחות לא היו מזכים אותה במבט חטוף, גם אם היא היתה נשכבת באמצע היום על הכביש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתהום של ציניות רוע ואטימות יכולים להגיע רק מתי מעט בין "מכורי האינטרנט הציניים והמרושעים" כמו לדוגמה ראויה לשמצה המגיב מתגובה 392339 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה לכל מלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, הוא צודק. המנוחה היתה אשה שסבלה ככל הנראה סבל קשה, וכל ימיה בבלוגייה טרחה המון טרחה להשפיע את הסבל, הרוע והכאב על כל סביבותיה. אם יש חטא של הבלוגרים בנוגע אליה, הריהו שלקחו אותה ברצינות ולא כמשוגעת מזילת ריר. שהאלילו את דברי השיגעון שלה והפכו אותם למצבה. שחשבו שהיא ''מעניינת'', ''מוכשרת'' ולא אחת שצריך לאטום אוזניים מולה ולתת לה את התרופות. גם הפוסט של האקס שלה על הילדה בת הארבע שמספרת על מות אמא שלה מבחיל בעיניי מבחינה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי להצטרף לרגע (ובאיחור רב) אל הביצה ההיא, אבל - האם אפשר לקבל הפניה אל הפוסט עם הילדה? זו אחת הפעמים הבודדות שחוסר המעודכנות שלי נראה לי טפשי ואולי מתנשא ללא הצדקה. (בצד: מהדברים הספורים שכן קראתי, משלה - נראה לי שמוכשרת היא דווקא כן היתה - חולה להחריד אבל מוכשרת, ולפחות את המעט הזה אי אפשר לקחת ממנה. וזה בלי קשר לבחילה המתעוררת מהפרשה בכללותה ומההאלהה הכללית שיצרו סביבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מצוטט בפוסט שמפנים אליו ב תגובה 391412 "בשבת האחרונה התעוררה מירב בעשר בבוקר, נטלה מארנקי עשרים שקלים, הביטה בי ממושכות, אמרה "שלום", טפחה על ראשו של בן השנתיים, ויצאה החוצה. בשעה אחת בצהרים התקשרה שוטרת, אמרה שמצאו את מירב ליד בניין בשדרות בן-גוריון בת"א וביקשה ממני להגיע לאיכילוב. לא רצתה למסור פרטים נוספים. ברבע לשתיים זיהיתי במרתף של איכילוב את גופתה של מירב. מפרקתה שבורה ופניה שלוות. שלשום נטלתי את בת הארבע לספסל בפאתי גן ציבורי, התיישבנו והסברתי לה שאנו עצובים מאוד כי אמא לא תחזור יותר הבייתה. אחרי עשר דקות קמנו מהספסל והתחלנו לפסוע הבייתה. איש המוליך כלב ברצועה בא מולנו. בת הארבע נעצרה וליטפה את הכלב, שהגיב בעליצות בכשכוש זנב. היא גחנה ולחשה על אוזנו: "אתה יודע שאמא שלי מתה?"." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |