בתשובה לדובי קננגיסר, 17/06/06 17:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אף אחד לא מכריח אותי להוציא שמונה תקנים, שאף אחד לא באמת מבקש לראות, לפני שאני יכול להכניס אנשים אליי הביתה, למקום שאני חושב שמספיק בטוח בכדי שאני אשן בו, ואף אחד לא מכריח אותי למממן את קיומו של המכון הזה אם אני לא משתמש בו, אז לא, אין לי שום בעיה עם מכון התקנים. אני גם אשתמש באחד כזה בעצמי. אתה לא יכול לראות איזה תו תקן? כזה שאומר שהמועסקים במקום ראויים? אני מעדיף את שיקול הדעת שלי על פני שיקול הדעת של אני-לא-יודע-מי, ואני בטוח שהמועסק הפוטנציאלי שצריך להוכיח את עצמו בפני אני-לא-יודע-מי לפני שהוא יכול _להציע_ את עצמו לצרכנים, מרגיש גם הוא כך. את יציבות המבנה וכו' יכול לבדוק מכון אובייקטיבי ("אם אני לא אהיה אובייקטיבי, העסק שלי יקרוס" מניע חזק יותר מ"אם אני לא אהיה אובייקטיבי, שלושה אנשים לא יצביעו שוב לבוס של הבוס של הבוס שלי"), שבלי אישורו לא תסכים להכנס למבנה. חוץ מזה, סכנה כמו בניין רעוע, דליפות אפשריות של חומרים רעילים או דליקים וכו', זה נושא קצת אחר, שבו גם אני נוטה לכיוון של שלטון ריכוזי. דוגמה טובה יותר תהיה רפואה - אני בעד לאפשר לכל אחד לעסוק באיזה סוג של רפואה שירצה, אחרי איזו הכשרה שרק ימציא. אותי לא תמצא נכנס לשום דבר שונה מבית חולים מהסוג שיש לנו היום, אפילו לא אחד כזה שיעסיק רק רופא אחד שיפול מהרופאים של ימינו בהשכלתו. אבל למה שלא תהיה לי האפשרות? "רשות אחת תקבע סטנדרטים" הוא רעיון יפה על הנייר. בפועל, זו לא רשות אחת, הן לא ממומנות רק/בעיקר על ידי הצרכנים שלהן, והן חשופות יותר לחוסר יעילות, לשחיתות ולסחבת בירוקרטית. יותר מכל זה - אפילו אם יהיה תפקוד אידיאלי, הן עדיין כופות סט אחד של העדפות על כולם, מצמצמות את חופש הבחירה שלנו. הן עדיפות אל אנרכיה, כמובן, אבל זה לא אומר שאין מקום לביקורת והצעה של פתרונות טובים יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מכון אובייקטיבי זה יופי, אבל לא לכל הורה יש את הכסף לממן את המכון האובייקטיבי שהוא סומך עליו. וכשאתה שולח את הילד שלך למשפחתון, גם אם עשית תחקיר בטחוני מקיף לגננת (ומרבית הסיכויים הוא שאינך יכול לעשות כן), אתה לא יכול לחזור עליו כל פעם שהסייעת מתחלפת. אתה יכול לחפש המלצות, אבל אתה לעולם לא תוכל לדעת מה הן שוות. בקיצור, אתה מניח אינסוף משאבים (כסף וזמן) של ההורים עבור כל דבר שקשור בחייהם ובחיי ילדיהם. אני, בניגוד אליך, מודע למציאות, ויודע שמוטב שארגון ממשלתי אחד יהיה קצת לא יעיל בזמן שיפעיל פיקוח על הגנים, מאשר שכל ההורים בישראל יבזבזו את כל זמנם על תסקירים ותחקירים כדי לוודא שהגן של הילדים שלהם בטוח. כלכלית, זה עדיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שההורה מברר שלגן יש ארגז חול, הוא יכול לברר שלגן יש אישור ממכון תקנים שעליו הוא סומך. הוא לא צריך להזמין מכיסו בדיקה של כל גן שהוא שוקל. בסוף, כשיבחר אחד, יצא שאת הבדיקה של אותו הגן הוא מימן, בדיעבד, דרך התשלומים לגן. ההורים יכולים (וצריכים) לדרוש שלא יועסקו אנשים חדשים ללא אישורם, ושיודיעו להם בכל פעם שאחד מהמועסקים הקיימים מתפטר, מפוטר או נפטר. אני מודע למציאות. היא מכילה גם הורים שלא אכפת להם, הורים שלא מכירים בכלל את הילדים שלהם, הורים שלא יודעים בכלל שיש להם ילדים, וכן הלאה והלאה. אז? אני מדבר על הורים שיש להם גם את הרצון וגם את היכולת להפסיק לעבוד לשתי דקות ולראות לאן הם שולחים את הילדים. אני לא חושב שזה דורש *הרבה* יותר זמן ו/או כסף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |