|
זה לא קשור לנושא. ואם כבר אתה שואל, מי שהצבא החליט לשחרר הוא לא בהכרח אדם שלא יכול לתת דוגמאת שרות לאומי. אני מכירה כמה וכמה כאלה. שלא לדבר על החברה הכי טובה שלי, ששוחררה בדיוק על הסעיף הזה (היא עיוורת) - היא ניסתה מאוד להתנדב, וצה"ל סירב; כשהיא למדה תחומים שעניינו את הצבא, דווקא פתאום היתה אפשרות לשלב עיוור במסגרת.. מה לעשות. אבל אנשים לא מודעים לזה שתרומה יכולה להיות להקריא ספרי לימוד לעיוורים, למשל (עד היום יש רק ספריה אחת כזו בארץ), או לעשות מה שעכשיו עושים ארגונים שלא למטרת רווח - עזרה לנזקקים, במלה חמה, בסיר מלא, או סתם - לעשות קניות למי שקשה לו לבד, או ללוות מוגבל למקומות שהוא צריך להגיע אליו. ובעברית: אם רוצים, אפשר. ומי שבאמת לא יכולים - אין לאף אחד תלונות כלפיהם (לפחות ככל הידוע לי). אם יש, הן נשמעות לי, על פניו, לא מוצדקות.
|
|