בתשובה לברקת, 03/06/06 22:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא אמרתי שפליק מחויב המציאות בכל מקרה. אמרתי שיש לו יתרונות על דרכי פעולה אחרות. מן הסתם, יש לו גם חסרונות. יש מקרים בהם היתרונות עולים על החסרונות. אם שקעי חשמל אינם בין המקרים האלו, נהדר. אשר לאמירתי שרובם המכריע יצטרך פליק מתישהו, ולחוסר ההסכמה שלך - נחיה ונראה. אין פתרון אחר. אמרתי כבר יותר מפעם אחת - גם לתפיסתי הגזר צריך לשחק תפקיד גדול _בהרבה_ מהמקל. אני רק לא מסכים שאפשר להפטר לגמרי מהמקל, אפילו לא מחלק ממנו (הקצה הפחות מטאפורי שלו, אם לדייק). קריעת ספר איננה מקרה קיצוני אם את מסוגלת למנוע חזרה של המקרה בדרכים לא אלימות. אחרי הספר השני שהוא קורע, אין לי ספק שהגיע הזמן להפליק (לא בטוח מאיזה גיל זה תופס, אבל ממתישהו, בהחלט). קיבלת רושם מוטעה לגמרי. הילד האידיאלי מבחינתי הוא שובב דעתן שמותר לו לעשות כל מה שבא לו, כל עוד הוא לא פוגע בעצמו או באחרים - דבר שהוא אכן לא עושה, לפחות לא יותר מפעם אחת בכל צורה. השד יודע איך מזה שאמרתי שצריך להפליק לילד שמכה אחרים או משחית רכוש בזדון, החלטת שאני רוצה צייתנים כנועים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, תרשה לי לסטות ממסלול הטיעונים המוכר אל עבר "לא יותר מפעם אחת בכל צורה". אתה מפליק לו אחרי הפעם הראשונה ומצפה שיפנים. עבורך הכלל ברור מאוד "לא קורעים ספרים", בעוד שעבורו זה יכול להיות מטושטש ולא ברור (לא שמים משחקים על הרצפה? אבל צעצועים אחרים מותר לשים על הרצפה. לא נוגעים בחפצים של אבא? אבל אבא מרשה לשחק בטלפון שלו למשל. לא קורעים נייר? אבל אמא הרשתה לקרוע דפים ישנים). בכלל לא ברור שאתם רואים דרך אותן פריזמות. זו שאלה של גיל, כמובן: בגיל שנתיים יש עדיין המון דברים לא ברורים. בגיל שש למשל סביר להניח שתפיסת העולם כבר מגובשת יותר. בכל אופן, הציפייה שלך להפנמה מיידית אחרי פעם אחת של הפעלת סנקציה, לא נראית לי סבירה, ולא משנה מה חומרת הסנקציה - הפנמה זה תהליך שלוקח זמן וכולל צפייה, אימון וחיקוי (כמה זמן לוקח לילד להפנים למשל שרוחצים ידיים לפני האוכל? הוא רואה את הוריו עושים כך, הוא חווה את זה כשרוחצים עבורו את ידיו בהתחלה, הוא מתנסה בזה בעצמו כמה פעמים, עד שהכלל הופנם, ועדיין יש להזכיר לו לא פעם לרחוץ ידיים, כי בדיוק היה בלהט משחק או משהו. זה תהליך שלוקח חודשים ושנים). לגבי האמירה "נחיה ונראה" - נחיה (אני מקווה), אבל לא נראה כלום, אלא דרך המשקפיים שלנו. כי ברגע שפליק כלול בלקסיקון ההורי שלך, הוא יופעל מתישהו. וברגע שהוא מחוץ ללקסיקון שלי, קרוב לוודאי שהוא לא יופעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[צ] "בעוד שעבורו זה יכול להיות מטושטש ולא ברור" [/צ] חשבתי שזה ברור, שאם הילד לא מסוגל להבין על מה הוא נענש, אין טעם להעניש אותו. זו הייתה צריכה להיות הנחת ברירת המחדל לגבי כוונתי, אבל, יותר חשוב - אמרתי את זה מפורשות כבר פעם אחת לפחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |