בתשובה למיץ פטל, 14/10/01 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני זוכר שזו הודעה שלי (מה התעוררת עכשיו?), אבל אני ממש לא זוכר מה כתבתי ובאיזה הקשר. אני כן זוכר את העניין התקשורתי האחר, אבל לא חובות ספציפיים מצד זה או אחר. אנא, הער את עיניי. עכשיו אני צריך לקרוא את התגובה המקורית שלי ולראות אם אני עדיין מסכים איתה. אח, נפלאות האינטרנט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. היה יום איטי באייל, עברתי על "סיפורים שטרם קראת". 2. לא חובות ספציפיים, סתם דיון מתמשך שבו אתה אמרת, לפי שעה, את המילה האחרונה, ודווקא יש לי מה לענות (רק שאני צריך לחשוב על זה וגם עצלן). 3. נפלאות - בהחלט. תקרא, תרענן את זכרונך, ואני בטוח שתהיה לך תשובה טובה בשבילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי וזכרוני רוענן. אלו שני מקרים שונים לחלוטין - בראשון (עליו פירטתי) דובר על תקשורת המתעסקת בעניינים ''מקומיים'', כלומר - בתוך המדינה בה היא פועלת (וכן יכנס עניין התקשורת הבינלאומית, שעליו אני צריך עוד לחשוב). במקרים כאלו, יש לתקשורת זכות מלאה לדרוש מנבחרי העם (אותו היא מייצגת, במובן מסוים, בפניהם) לענות על שאלות ולהינתן תחת חקירה ובירור עיתונאיים. במקרה השני (ההודעה של בין-לאדן) מדובר על הודעה של אדם זר, אך חשוב ביותר, למערכת הפנימית, שרוצה להעביר מסר פנימה. לאדם זה אין מחויבות כלפי כלל האזרחים, הוא לא נציג שלהם, ולא מחויב לענות על השאלות שלהם. מובן שעדיף לקיים ראיון רחב ומקיף, עמוס בשאלות ובתשובות, אך מכיוון שפיזית זה בלתי אפשרי והמידע שנמסר הוא משמעותי, אני חושב ששידור ההודעה שלו היה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מידע משמעותי נמסר? בהקשר של ביקורת על התקשורת, השאלה איננה שאלת "זכותה של התקשורת", אלא האופן בו היא מבצעת את מה שנחשב בעיניך לתפקידה. איזה *אינטרס ציבורי* יש בהצגת משנתו המפוקפקת של בן-לאדן שאין בהצגת עמדתו של פוליטיקאי מקומי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקידה של התקשורת בעת עימות בין-מדינתי או איום חיצוני הוא, בין היתר, לבחון את טיעוניי המנהיגים המקומיים ולהציג את עמדת הצד שכנגד. משנתו של בן-לאדן אמנם מפוקפקת, אבל חשוב מאוד לשמוע אותה, כדי שניתן יהיה להציג אותה באופן אמין ומייצג, וגם להתמודד איתה בכלים הסברתיים ולוגיים. אם לא נשמע את שיש לו לומר, לא נוכל להגן על הערכים עליהם אנו נלחמים, ובטח שלא להצדיק את מעשינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אינני רואה את ההבדל העקרוני בין עימות בין-מדינתי או איום חיצוני לבין מאבק פוליטי פנימי. כשקראתי את דבריך, הסקתי ש"אנחנו" משמעותו - אחד הצדדים במאבק, אך לא היה ברור לי אם התקשורת גם היא צד, כלומר - אם אתה מטיף לתקשורת מגוייסת. אני מציע ניסוי: קרא את הדברים הבאים (הפעם "אנחנו" האופוזיציה לממשלה במאבק פוליטי פנימי), והסבר לי מה לא בסדר (אם בכלל) ומדוע: "תפקידה של התקשורת הוא, בין היתר, לבחון את טיעוניי מנהיגי האופוזיציה ולהציג את עמדת הממשלה. חשוב מאד לשמוע את עמדת הממשלה, כדי שניתן יהיה להציג אותה באופן אמין ומייצג, וגם להתמודד איתה בכלים הסברתיים ולוגיים. אם לא נשמע את שיש לממשלה לומר, לא נוכל להגן על העמדות עליהן אנו נאבקים, ובטח שלא להצדיק את מעשינו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שדנבום כבר לא כותב כאן זה זמן, מה גורם לך לחשוב שאם קודם הוא לא מצא לנכון לענות, עכשיו הוא ימצא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |