בתשובה לעדי סתיו, 17/05/06 23:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2. יש בזה משהו. 3. לגבי העבירה של קיום יחסי מין עם קטינה מתחת לגיל 14 והגדרתם כאונס, אני לא יודעת מה הדרישה לגבי הידיעה. כלומר, אם בכלל דרושה ידיעה ואם כן אז באיזו רמה. האם האדם הסביר היה חושד במקומם? אין לי מושג איך היא נראית, אין לי מושג איך היא מתנהגת או התנהגה, אין לי מושג כמה גדול הבסיס בנבטים וכמה קשר יש בין המשפחות שגרות שם לבין החיילים שמשרתים שם, אין לי מושג לאיזו רמת שיחה היא הגיעה עם כל אחד מהשלושים וגם לא אם כולם לא ידעו או שמישהו דווקא כן. כל השאלות האלו הן שאלות עובדתיות, שאין לי ולך שום דרך לברר אותן. כמו שציינתי באחת התגובות כאן קודם, אם ואם ואם ואם, אז אולי הם לא אשמים. אבל זה די הרבה אמים, ובינתיים כבר המשכנו לדיון תיאורטי יותר, על מה שנכון וראוי והולם. כך נדמה לי. 4. מהמעט שאני יודעת על המקרה, ומהקצת יותר (אבל לא הרבה) שאני יודעת על מקרים דומים (גם אם בעוצמה נמוכה יותר) קשה לי להגדיר את זה כ"צורך" שלה שהיא סיפקה. זאת אומרת, אין לי ספק שהיה לה צורך ב*משהו* אני פשוט לא חושבת שסקס זה המשהו הזה, ולכן זה לא אותו הדבר, מבחינתי, כמו הדוגמא של הפאב. 5. דיברנו כאן על די הרבה גבולות, ורצונות ודברים שכאלו, אז אשמח אם תוכל להגדיר לי את השאלה בצורה מדוייקת יותר. (לא שאני מבטיחה שאז תהיה לי תשובה...) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
4. למה זה לא אותו דבר, מבחינתך? איך אדם יכול לדעת מה הצורך "האמיתי" שלו ומה לא? שלא לדבר על אדם אחר? פשוט, אני ויתרתי על זה. אני מניח מראש שאנשים רוצים את מה שהם אומרים, אני מקבל דברים כפשוטם, ואני לא מנסה להגן על אף-אחד מעצמו. מעניין אם באמת יש אלטרנטיבה. 5. איפה מבחינתך עובר הגבול בין פגיעה בנערה לשיתוף פעולה עם פגיעה שלה בעצמה. או במלים אחרות: מה הופך אדם מסתם סטוציונר לפושע מוסרי. אולי זה מתקשר ל4. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות מסובכות, אתה שואל. ככלל, כן, גם אני כמוך מניחה שאנשים רוצים מה שהם אומרים שהם רוצים. רק שבניגוד אליך, כאן מגיעות שלל הסתייגויות. אני לא מניחה שאנשים רוצים מה שהם אומרים שהם רוצים כשזה סותר את הידיעות והאמונות שלי על העולם ועל אנשים והרצונות שלהם. זה נכון ביתר חדות כשמדובר באנשים חלשים או ששייכים לקבוצה חלשה, או כשהם במצב פגיע. במצב כזה, אני אשתדל לבדוק הרבה יותר לעומק אם מי שאומר שהוא רוצה משהו באמת רוצה אותו. כלומר, אם אני קשורה לרצון הזה באיזושהי דרך, או אם מדובר במשהו שנראה לי הרסני ומזיק ברמות כאלו שמצדיקות את דחיפת האף הפוטנציאלית שלי. נדמה לי שכאן נעוץ ההבדל ביננו - אני כן מנסה להגן על אנשים מסויימים מעצמם. החברה, לפחות כהצהרה, חושבת כמוני. היא חושבת כמוני בכך שהיא מחוקקת חוקים שמגנים על אנשים מפני מה שהם חושבים שהם רוצים, היא ממנה צי של פקידות סעד, אנשי חינוך ואנשי טיפול ושיקום וסיוע כדי שיעזרו לאנשים להגן על עצמם מפני עצמם ובטח עושה עוד כל מיני דברים שמגשימים את אותה המטרה למרות שהם לא עולים לי לראש כרגע. אולי זה פטרנליסטי, אבל באופן אישי אני לא רוצה לחיות בחברה שבה לאף אחד לא אכפת ממה שטוב לי או מזיק לי, בעיקר אם אני לא במצב כרגע לדאוג לזה בעצמי. לא יודעת להגדיר את הגבול בצורה ברורה (לא בשעה הזו, על כל פנים), אבל יש עוד כמה הגדרות שיכולות לבוא על הסקאלה שבין סטוציונר לפושע מוסרי. ותוך כדי שאני כותבת את זה, נדמה לי שההבדל נעוץ ביסוד הרצון של הצד השני. אם הסטוץ הוא מבחירה ורצון של שני הצדדים, אז יופי להם. אין כאן שום פסול מוסרי. אם מבחינתך זה סטוץ אבל אתה יודע/חושב/משער שהצד השני לא בדיוק מגיע עם היכולת לגבש רצון אמיתי, או אם אתה מתעלם משאלת הרצון של הצד השני (ובכך הופך אותו לאובייקט שאמור לממש את הצורך שלך), אז אתה מתקרב הרבה יותר לפושע מוסרי, למרות שבמצבים קיצוניים פחות אולי אתה סתם חרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים איתך בעניין החברה. פקידות סעד, אנשי חינוך ואנשי טיפול ושיקום וסיוע מסייעים לחלשים; הם לא אומרים להם מה לעשות. אני אגיד לחבר שלי אם אני חושב שהוא פוגע בעצמו עם המכשפה הזאת שהוא יוצא איתה, אבל אני לא אחרים אותה ולא אנסה לסכסך ביניהם, וגם החברה המערבית שלנו, ככלל, לא תעשה את זה. כנ"ל לגבי סקס. "את בטוחה בזה?" יהיה בערך הגבול של ההתערבות שלי (לפחות, של האלטר-אגו שלי). המחשבה על עצמי אומר לבחורה "את מאוד מושכת, אבל אני לא רוצה לעזור לך לגרום נזק לעצמך" נראית לי כל-כך מתנשאת שאני ממש מתמלא בקבס. במחשבה שניה, יכול להיות שאנחנו פשוט מדמיינים סיטואציה שונה בבסיס חיל האוויר, ושבסיטואציות זהות היינו מתנהגים בצורה דומה. קשה לדעת. אני יכול להגיד לך שכשהייתי בן 18 חשבתי אחרת ממה שאני חושב היום לגבי מוסר (יותר שמרני ופטרנליסטי ממך עכשיו), אבל אם להיות כנה, בסיטואציה שאני מדמיין, כנראה שבתור בן 18 דווקא כן הייתי שוכב עם הנערה בסופו של דבר – פשוט כי, מה לעשות, אני גבר. אז איך אני יכול להאשים את החיילים? אני מסכים איתך בעניין הגבול אבל לא בעניין הישום שלו. קשה לי לראות איך נערה שוכבת עם שלושים גברים למשך כמעט שנתיים, ללא שום כפיה או לחץ (שידועים לנו), שלא מתוך רצון חופשי. זה לא שהיא היתה שיכורה או מסוממת כל הזמן הזה. היא ידעה מה היא עושה, אפילו בתור בת 14, פשוט כי היא כבר עשתה את זה. אולי היא לא ידעה שזה יזיק לה בעתיד, אבל זה לא קשור לרצון שלה. אם יש כפיה או לחץ, שיקול דעת לוקה בחסר – אני מסכים איתך לגמרי. אבל איזה גורם פנימי יכול להפריע לצד השני לגבש רצון אמיתי? וכדי שלא תהיה מראית עין של כפיה או לחץ, אני אגיד לך עכשיו לילה טוב ותודה, כי את צריכה לישון קצת :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני הייתי בגיל ההתבגרות, במשך חלק גדול מהזמן בהחלט לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי או מהסביבה. זה לא פלא שבגיל הזה הרבה מאוד אנשים מנסים ועושים דברים שאחר כך הם מצטערים עליהם. באותה מידה, גם הרצון של ילד בן 3 להכניס יד לתנור כדי לראות מה יש שם הוא "רצון חופשי". האם בתור אביו היית נותן לו לעשות זאת ולהכוות כי "זה רצונו"? יש ערך להתנסויות כואבות בחיים. לפעמים אתה לומד שם מה שלא תלמד אם לא תנסה. אבל יש גבול! זה מתקשר גם לחוק ולאחריות הפלילית. למעשה, מאחורי החוק בעניין האונס מסתתרת ההנחה שלא, "רצון חופשי" של בחורה בגיל כזה לשכב עם בחור הוא כנראה לא באמת רצון חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי נותן לבן שלי לדחוף יד לתנור. אבל (יהיה) ברור לי לגמרי שבאיזשהו שלב הוא כן ידחוף יד או יעשה משהו מטומטם אחר, ושזה יכאב לו, ושהוא ילמד מזה. ברור לי גם שאם הוא לא יהיו לו התנסויות כואבות בכלל, הוא לא יגדל אף פעם. בעניין החוק אני לא מסכים איתך. בן או בת 14 הם בעלי אחריות פלילית מלאה. קל וחומר בן 16. ובכל זאת, בן 16 ששוכב עם בת 14 לא יואשם בשום עבירה. הסיבה לחוק בעילת קטינה אסורה היא לא שאין לבת14 רצון חופשי לסקס, אלא שפער גילאים משמעותי (14 מול 18 ומעלה) נושא איתו פער סמכות או יכולת מניפולציה מספיקים כדי להיחשב לגורם כפייה, ממשל כמו אלימות או איומים – ולכן אונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הרוצח מהארלם, שרצח תמורת 5 דולרים עובר אורח תמים למראה, יכול לטעון שהוא לא באמת רצה לעשות זאת ושלא היה מדובר ברצון חופשי אמיתי, הוא סתם לא ידע מה הוא רוצה מעצמו או מהסביבה. הרי תמיד ניתן לטעון שרצון חופשי אמיתי לא באמת קיים, ולדעתי, הוא כנראה באמת לא קיים, אבל ההנחה בדיון מסוג זה חייבת להיות שרצון חופשי קיים, אחרת נגיע למבוי סתום במהרה. בעניין החוק, זה בדיוק מה שאני מנסה לברר, האם ישנה התחשבות כלשהי באותה נערה, יוצאת הדופן? הרי מקרה יוצא דופן מסוג זה חייב להתקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו התחשבות אתה רוצה בנערה? המעשה כבר נעשה, והיא נמצאת בטיפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא ירדת לסוף דעתי. בכל אופן, קיבלתי תשובה למטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, בדבריי על "רצון חופשי" התייחסתי לנערה ולא לחיילים. החיילים עברו את הגיל בו "רצון חופשי" יכול להשתמע לכמה פנים. אבל אם אתה מתעקש להכליל את המושג, בבקשה: לא מכירה את הרוצח מהארלם, אבל אכן יש בעיה רצינית במקרה של ילדים שרוצחים. במקרה כזה, אני מאמינה שהבקשה להקל בעונשם מפאת גילם אכן תישמע בבית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילדה היתה בטיפול גורמי רווחה עוד לפני שעברה עם משפחתה לבסיס חה"א ועברה בעבר מספר אשפוזים פסיכיאטריים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאם אדם עושה משהו שנראה לי קיצוני וגם אפקט הזקה לעצמו או לאחרים אז יש מה לחקור הלאה ולא להחליט זה מה שהוא רוצה. נשאלת השאלה עד כמה אני מיישם את הגישה הזאת בפועל אני נאלץ בצער להודות שפחות ממה שאני רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויתרת על זה, על כל העסק המיותר של מניעים מורכבים של בני אדם ובנות חווה? החלפת את זה בכלל פשוט? בטח נשאר לך המון זמן פנוי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |