 |
זה רק פוליטיקאים. לא כל פוליטיקאי הוא ח"כ או שר. הרבה מאנשי העסקים הם פוליטיקאים לא קטנים, ובוודאי דרגות בכירות בצה"ל ובשירות הציבורי. כשאני אומר פוליטיקאי אני מתכוון לאדם שהתמקצע בתחום הפוליטיקה, ולא בהכרח לאדם שזה עיסוקו היחיד.
לגבי מצעי המפלגות בארץ ובעולם: אלו הם קמפיינים של שיווק ותו לא. פלטפורמה נוחה להיבחר לפיה, שאינה מחייבת לדבר לאחר הבחירות (ואנחנו רואים זאת שוב ושוב, ומתאכזבים שוב ושוב, אבל לא ממש חושבים לעומק למה זה קורה).
הסיבה שאין "מפלגת הבדלנים" מול "מפלגת המשתלבים" הוא מפני שאלו אינם חוקי המשחק, ולא כך עובדת הפוליטיקה. פוליטיקה היא אומנות תפיסת עמדות מפתח וניצול עמדות אלו לקידום המדיניות הרצויה. כלומר, כדי לקדם מדיניות בדלנית, הדבר הכי טוב לעשות הוא לשים בדלן כמה שיותר גבוה בכל גוף משפיע - במפלגת המרכז, במפלגת הקצה, במפלגת הקוריוז ובמפלגת האדוקים.
קח לדוגמה את קדימה: דוגמה טריה ומאלפת לתהליך היווצרות מפלגה כזו בשידור חי: אוספים מכל הבא ליד "סלבריטיז", שהמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא שהם רוצים לנסות את מזלם בלהיכנס לכנסת במפלגה גדולה, ומנסחים מצע מעורפל שמתאים למפלגת מרכז חדשה, ושיועצי שיווק וסוקרים מבטיחים שהוא מתאים לנתח גדול מאוד מציבור הבוחרים. מה משותף למופז ודליה איציק? לרמון ולהנגבי? והדבר הבעייתי מבחינת חלק מהם הוא שגם אין להם שליטה על מי ייכנס, אלא לכל היותר שליטה מוגבלת על היכן ימוקם ברשימה. אם אולמרט ממקם את פרס נמוך מדי או דוחה אותו, פרס חוזר לעבודה ומשמיץ את קדימה כמפלגת ימין, ופוגע ב"מרכזיות" שלה. אבל פרס יימנע מכך כל עוד יקבל מקום סביר, כדי בכל זאת להשפיע מבפנים על מפלגת השלטון הבאה.
הבאתי עוד דוגמאות לדובי במס' תגובות בדיון זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש