|
||||
|
||||
כמדומני שהיסטורית מרבית נשיאי ביהמ''ש העליון האמריקאי לא באו מקרב חברי העליון. רוברטס הוא דוגמא פר-אקסלנס למינוי פוליטי קיצוני בכלל לא תמוה, שההאזנה לעדות אותה הוא נתן לחברי ועדת החוקה והמשפט של הסנט, שהמתמצתה בהתחמקות רבתית מכל שאלה שנסבו על תפיסה משפטית בתואנה שהוא לא יכול להתחייב מראש כיצד הוא יתייחס למקרים שיובאו בפניו, מראה עד כמה המינוי שלו היה אולי כשר אבל יש לו ריח לא נעים. (במיוחד שאחריו מונה אליטו ''זכר לבן'' נוסף שהחליף את השופטת אוקונר). |
|
||||
|
||||
כל מי שמשתוקק ללכת בעיקבות הדמוקרטיה האמריקאית בעניין מינוי שופטים, שיראה איך זה ויהנה. |
|
||||
|
||||
הדשא אצל השכן תמיד ירוק יותר, אבל הדשן מסריח באותה מידה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |