|
נכון, אף אדם איננו מושלם. אבל יש הבדל תהומי, בין אדם שמעד באיזו שחיתות או פרוטקציה, לבין אדם כמו לינדנשטראוס, שזה אופיו וזאת דרך התנהלותו הקבועה.
לי, אף אחד לא יספר שלינדנשטראוס ישר וצדיק. אני מכירה אותו ויודעת כמה שזה לא נכון. ואני מציעה לך לערוך בירור מקיף בקרב עורכי הדין החיפאיים והשופטים בבימ"ש בחיפה ולשמוע מה דעתם האמיתית עליו. וגם לשמוע על עלילותיו.
אתה תווכח במו אזנייך, שטעית בגדול לגביו.
לינדנשטראוס מצטייר בעיניו ככלב השמירה הממלכתי של טוהר המידות. וככזה צריך להגן עליו מפני מלעיזים.
אבל, הכתבות על לינדנשטראוס נכונות ואינן חושפות אפילו טפח מ"פועלו" כשופט. אני מכירה את לינדנשטראוס השופט ויכולה לספר (כמו עו"ד רבים שהופיעו אצלו) על מעלליו: לינדנשטראוס היה שופט מחוזי רדוד, צבוע, גס רוח, שנוטה להחניף לעורכי דין מתוקשרים וחשובים ולקמבן קומבינות אינסופיות, שנועדו תמיד לפעול לטובת קידום האינטרסים האישיים שלו.
ומעל הכל: לינדנשטראוס היה כבר אז רודף פרסום חולני, שדאג ששמו יופיע תדיר בתקשורת בהקשרים מחניפים כ"יו"ר עמותת ארץ ישראל יפה" וכמצנט משפטי.
כשופט, לינדנשטראוס נהג לבזבז את זמנו השיפוטי בישיבות חברתיות עם מקורבים ובעסקנות פוליטית, בעוד הצדדים ממתינים לו שעות באולם. וכשהיה נכנס לאולם, נהג ללחוץ באגרסיביות על סיום תיקים, כשאינו בוחל באיומים ואמצעי לחץ אחרים, להשגת מטרתו.
קשריו ההדוקים עם הנשיא ברק ו"פירותיהם" אף הם אינם בגדר סוד.
כשהוא עמד להתמנות, בהליך לא ראוי לתפקיד המבקר, היו עורכי דין ישרים, שהתריעו על כך, אולם דבריהם נפלו, איך לא, על אזניים ערלות.
לכן, אין מקום להפוך אותו ל"אתרוג" חדש. יש מקום למנות מבקר ישר, שנאבק בשחיתות באומץ, אולם לא בדרך שלינדנשטראוס עושה, ממניעים שאין כל קשר בינם לבין טוהר המידות.
|
|