 |
|
 |
||
|
||||
 |
גרוניס הוא השופט היחיד שהבחין באבסורד החוקתי הגלום בעתירה. סמכותו החריגה והתמוהה-מעיקרה של בית משפט בלתי נבחר לבטל חוקים שהתקבלו באופן דמוקרטי מנומקת בצורך להגן על המיעוט מפני "עריצות הרוב". הטענה היא שמכיוון שאין באפשרות המיעוט להגן על עצמו בכלים פרלמנטריים רגילים הוא נזקק לסעד משפטי. בעתירה הנוכחית נדרש בית המשפט להגן על הרוב (קרי, ציבור המשרתים בצבא) מפני ... הרוב (חוק טל התקבל כזכור ברוב של 51 תומכים מול 41 מתנגדים). אומר גרוניס בהגיון רב: "הצידוק המרכזי לקיומה של ביקורת שיפוטית על חקיקה הינו הצורך להגן על מיעוט ועל יחידים מפני עריצותו של הרוב... אין זה מתפקידו של בית המשפט לשמש כאפוטרופוס לבני קבוצת הרוב ולהוציא עבורם את הערמונים מן האש". אגב, גרוניס הוא גם היחיד שהבחין בכך שחשין כלל לא ציין את הנפקות המשפטית לפסיקתו הבוטה נגד חוק טל (אלא אם כן סיפורי עליזה בארץ הפלאות, ושירים מתורגמים מאנגלית לנימוק משפטי יחשבו...). חשין, כתלמידו המסור (אם כי הפחות מתוחכם) של ברק, אינו רואה בכך כל בעיה שהרי לדידו "מלוא כל הארץ משפט" והשופט מעצם הגדרתו מוכשר לזהות ולהריח חוקים בלתי חוקתיים על פי עקרונות כללים של מוסר וצדק. אולם כל מי שהדומקרטיה יקרה לו אמור להיות מודאג מהדוגמה המוחשית הזו לאקטביזם שיפוטי שיצא מכלל שליטה. ברור שבגישתו זו חולק גרוניס לגמרי על גישתו של ברק הרואה בשופטים מעין "מושלים-פילוסופים" שתפקידם לשמש כבוררי-על בסכסוכים חברתיים. מכיוון שחשין כבר פרש וברק יצטרף אליו בעוד כמה חודשים, יש מקום לקוות כי בחלוף עידן ברק תהיה גישתו של גרוניס לנחלת הרוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש עכשיו מלחמה של שונאי בג''ץ נגד שיטת מינוי הנשיא על פי הוותק. באופן אירוני, כנראה שבייניש תתמנה בטוח, ונגדה זה כבר לא יעזור. אם זה כן יעזור, זה יעזור כדי למנוע מגרוניס לבוא אחריה, אבל נראה שהוא מייצג דווקא רוח אחרת לגמרי... ולא רק בפסיקה הזו הוא מפגין שמרנות, הוא הולך בדרך הזו מאז התנגד אפילו לביטול פיטום האווזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה האורווליאנית שעל פיה כל מי שמעז לבקר פן כלשהו בתנהלות בית המשפט העליון מתויג אוטומתית כ"שונא בג"ץ", מוכרת היטב לכל מי שקרו את הספר 1984. לגופו של ענין, אין שום חוק הקובע כי מינוי הנשיא יעשה על פי וותק (וגם אין בכל כל הגיון!). מדובר במנהג שהשתרש, וכמו הרבה מנהגים מקולקלים שהשתרשו בבג"ץ, איש אינו מעז לבטלו. גרוניס אינו "שמרן". הוא פשוט מספיק הגון כדי להבין את מה שחבריו חוששים לומר גלויות: השופט ברק וחבריו פשוט חוטפים לעצמם סמכויות שאיש לא העניק להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל נא תגזים. יש הבדל בין זה שאתה כועס על מישהו בגלל היותו מה שהוא, ובין לכעוס על מעשים מסויימים שלו. עדיין לא ראיתי שכועסים על ביקורת להחלטת בג''צ. הכעס ''האורווליאני'' הוא כשמתחילים לדבר על דיקטטורת הבג''צ וכד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, בכתבה מאת יעל גבירץ וטובה צימוקי מסופר שהשופטת בייניש סבורה ש"אין תחליף לשיטה הקיימת, למינוי שופטים לנשיאות על-פי הוותק, ה'סיניוריטי'. הכלל של ראשון בין שווים הוא לדעתה הכלל הבריא ביותר המבטיח את עצמאות השופטים". תמיכתה של בייניש בכלל פסול זה, האמור להבטיח את מינויה למשרה הנכספת, איננה מפתיעה. העובדה של"כלל" מדומה זה אין זכר בחוק וכי הוא פסול לחלוטין, איננה מטרידה אותה. זהו פרי תרבות המגדירה את החוק לפי אינטרס אישי. העובדה שנשיאי בתי משפט שלום ובתי משפט מחוזי אינם מתמנים לפי ותק, מבלי שאיש מעלה על הדעת שהדבר פוגע בעצמאותם, אף היא, כנראה, איננה מטרידה את בייניש. אמנם, בעבר נבחרו נשיאי העליון לפי ותק, ובדרך זו הגיעו למשרת נשיא שופטים דוגמת זוסמן, לנדוי, שמגר וברק. בייניש איננה שייכת לקטגוריה זו. כמו כן, דברים שניתן היה לעשות בעבר, לא ניתן לעשות כיום. פעם היו מינויים פוליטיים בגדר הנורמה. כיום משמש הדבר נושא לכתבי אישום. בחירת נשיא העליון צריכה להיעשות לפי מבחן האיכות וההתאמה לתפקיד. אין גם מניעה למנות לתפקיד מועמד או מועמדת מחוץ לבית המשפט העליון, כפי שנעשה לאחרונה בארה"ב עם מינויו של ג'והן רוברטס. אך גם בקרב שופטי בית המשפט העליון יש מועמדים העולים על בייניש ברמתם המשפטית – די להזכיר את איילה פרוקצ'יה ואת מרים נאור. לכך מצטרפת ההתנהלות הבעייתית של בייניש בענייני מינויים. כך הפרופסור דניאל פרידמן ב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר, המינוי של בייניש הוא "פסול" והמינוי הקיצוני, הפוליטי והתמוהה של רוברטס הוא ראוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני שהיסטורית מרבית נשיאי ביהמ''ש העליון האמריקאי לא באו מקרב חברי העליון. רוברטס הוא דוגמא פר-אקסלנס למינוי פוליטי קיצוני בכלל לא תמוה, שההאזנה לעדות אותה הוא נתן לחברי ועדת החוקה והמשפט של הסנט, שהמתמצתה בהתחמקות רבתית מכל שאלה שנסבו על תפיסה משפטית בתואנה שהוא לא יכול להתחייב מראש כיצד הוא יתייחס למקרים שיובאו בפניו, מראה עד כמה המינוי שלו היה אולי כשר אבל יש לו ריח לא נעים. (במיוחד שאחריו מונה אליטו ''זכר לבן'' נוסף שהחליף את השופטת אוקונר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שמשתוקק ללכת בעיקבות הדמוקרטיה האמריקאית בעניין מינוי שופטים, שיראה איך זה ויהנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדשא אצל השכן תמיד ירוק יותר, אבל הדשן מסריח באותה מידה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |