 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, מעייף. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ביחוד בשעות הצהריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעייף. מלאה, מייגע, מתיש. האם אין פה לרגע אף איש שייתן לי הסבר קצת חדיש? האם כבר מוטב להחריש? שעות. או דקות, או שניות, או שנים... מתי כבר נוכל להפנים שהזמן לא קורא שעונים? שזמנך וזמני הם שונים? ומתי, הו מתי כבר נחכים? צהריים. נאמר בשלוש או בשתיים החום מזרז אל המים. השמש קופחת כפליים. מה תשושות, מותשות העיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמחא לך כפיים, אקוד לך אפיים, ובצנוח עפעפיים בין פסיק למקפיים אתמה - אילה עם משקפיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה כאן תמיהה ועל מה תימהון? האם זהותי פגה לה בהמון? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |