בתשובה לרודי וגנר, 09/05/06 1:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חופש ביטוי נראה לי קצת גדול על הסערה בכוס תה הזאת. בכל מקרה, שתי הערות, לחיילים אין חופש ביטוי, ולחיצת יד היא לא ממש ביטוי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא חופש ביטוי, ותגובתך רק מחדדת זאת, כי אני חולק על שתי הערותייך. 1. לחיילים *יש*, עקרונית, חופש ביטוי, אבל הוא מוגבל בידי פקודות הצבא. כך, למשל, לא ניתן לעצור חייל על הבעת דעות פוליטיות (בפורום פרטי) כאשר הוא בחופשה בבית, וזאת מכיוון שאין זה מנוגד לחוקי הצבא; אילו הטענה "לחיילים אין חופש ביטוי" היתה נכונה, יכול היה הרס"ר להעניש את אלי בגלל שביום שבת שמע אותו במקרה אומר במסיבה 'די לכיבוש'. 2. לחיצת יד אולי אינה ממש ביטוי, אבל אי-לחיצת יד היא ללא ספק מהלך מחאתי שניתן לכלול אותו בתוך חופש הביטוי. השארת ידו של הרמטכ"ל באוויר משולה לאמירת המשפט "אינני מוכן ללחוץ את ידך" 1, וזוהי ללא ספק התבטאות המוגנת בחופש הביטוי. 1 ייתכן שהחייל אף אמר את המשפט הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בסדר, אנסח מחדש, לחייל אין חופש ביטוי *בפומבי*. זה הרי המקרה המדובר. 2. "מהלך מחאתי"? לא הגזמנו? כולה לא לחץ יד לרמטכ"ל. מה שכן, אם באמת מדובר במחאה1, אז מצד אחד החייל הזה אמור וצריך לצפות לעונש, חייל שמוחה1 כנגד מפקדיו בפומבי צריך להענש, ומצד שני, קשה לי להבין את ההגיון מאחורי מחאה כל כך ... 1 נראה לי שאיפשהו לא אייתתי את המילה הזאת נכון, מצטער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא, לא נכון. לחייל למשל יש זכות מלאה לבקר את האלבום החדש של "משינה" מעל גלי האתר. לחייל יש חופש ביטוי כמו לכל אזרח, וכמו לכל אזרח חופש הביטוי הזה מוגבל בחוק; אלא שבמקרה של החייל, מדובר בחוקי הצבא. מאחר שבמקרה שלפנינו החייל לא עבר על חוקי הצבא, הרי שפעל במסגרת חופש הביטוי שלו. 2. א. למה "חייל שמוחה כנגד מפקדיו בפומבי צריך להיענש"? איפה זה כתוב? ב. מה לא הגיוני במחאה? הרי היא השיגה את מטרתה (דיון ציבורי בנושא) מבלי לעבור אפילו על חוקי הצבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא מסכים. חייל הוא חייל. אני יודע שהרבה פעמים זה נראה כאילו אנחנו צבא שיש לו מדינה1, אבל זה לא צריך להיות ככה. הרבה מזכויות האזרח שיש לכל אחד ואחת מאיתנו מושעים ברגע שאנחנו מתחיילים. 2. א. באותו מקום שבו כתוב שהוא חייל. ב. והדיון הציבורי שנוצר מגוחך. אמרתי למעלה, זאת פשוט סערה בכוס תה. הבעיה היא שהדיון הציבורי כל כך מונע על ידי הרגלים, שהמתדיינים לא תופסים את עצמם לרגע ואומרים לעצמם, "כולה לחיצת יד, על מה המהומה?". אם אפשר לקחת צדדים, ואם זה כל כך פשוט, ימין מול שמאל, זכויות אדם מול ערכי הצבא, דתיים מול חילוניים, אשכנזים מול ספרדים, הפועל מול בית"ר, כל אחד יודע לאן הוא שייך, אז למה לעצור ולחשוב, למה לנסות להבין, למה להתחיל להסתבך עם עמדות מורכבות, אפשר פשוט לשים על אוטומט. 1 בפעמים שזה לא נראה כאילו אנחנו קבוצת כדורסל שיש לה מדינה. http://sports.walla.co.il/?w=/151/902363 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "הרבה מזכויות האזרח שיש לכל אחד ואחת מאיתנו מושעים ברגע שאנחנו מתחיילים" - אבל לא כולן (למשל הזכות להצביע, הזכות למשפט הוגן וכו'); לדעתי, חופש הביטוי אינו מושעה לגמרי בכניסה לצבא אלא רק מוגבל בסדרה של חוקים - קשה לי לראות כיצד לשכנע אותך בכך, פרט לדוגמאות שהצגתי המראות שיש דרכי ביטוי חוקיות לחיילים. במאמר מוסגר אומר שלתפיסתי, גם ההגבלה הזו של חופש הביטוי בחוקי הצבא היא מוגזמת (במיוחד כשדווקא הדרגים הגבוהים כן מתבטאים פוליטית) ושיש לאפשר לחיילים חופש ביטוי מלא בנושאים פוליטיים כל עוד הם לא משתמשים בצבא כקרדום לחפור בו. 2. א. אני מבסס את טיעוני על טענתם של פרשנים משפטיים (ושל עורך דינו של החייל) על כך שאין בספר חוקי צה"ל סעיף האוסר במפורש או במובלע על המעשה. אני תוהה האם יש בדיני הצבא סעיף כולל הקובע משהו כמו "חייל לא יביע בפומבי מחאה כלשהי, במעשה או באי-מעשה, כלפי מפקדיו". אם יש סעיף כזה, יש לשפוט את החייל לפיו; אז הופכת המחאה שלו למחאה לא-חוקית אך בלתי-אלימה (כמו הפגנות בלתי חוקיות או אי-תשלום מסים). ב. אתה יכול לקרוא לדיון הציבורי "מגוחך" עד מחר, אבל הטיעון היחידי שהבאת לכך הוא שבעיניך הדיון מגוחך. דווקא בעיני הדיון הזה חושף עמדות מורכבות, ואינו אוטומטי - עצם העובדה שגדעון לוי וראשי מועצת יש"ע תומכים באותה עמדה היא כבר אירוע יוצא-דופן; זה בפירוש גם מה שמעניין אותי בדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא נסכים. לדעתי, העובדה שהדרגים הגבוהים בצבא מזלזלים בנו ומתבטאים פוליטית באופן פומבי היא בעיה חמורה באמת (להבדיל מחייל שכן או לא לוחץ יד). 2. א. אני מניח שמרבית הפרשנים יוצאים מנקודת הנחה שאי לחיצת יד היא לא "התבטאות פוליטית". ב. אי לחיצת יד היא אי לחיצת יד, אין לה שום משמעות לשום דבר, אפילו לא משמעותה סימלית או חוקית. עצם העובדה שגדעון לוי, ראשי מועצת יש"ע, הרמטכ"ל, אני ואתה מתיחסים לאירוע הזה היא דבר המוזר, אף אחד מאיתנו לא עלה טענה חדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2.ב. סביר שלקשקושים בהמשך השורה אין משמעות בעינך: 味わい אבל מיליוני יפנים חושבים אחרת, אז כנראה שיש להם משמעות. כך גם לגבי כל סימבול. אם מפיק הסימבול סבור שיש לו משמעות, וכך גם נמעניו, אז הם צודקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך פקודת מטכ"ל 33.0116 - "פעילות ציבורית של אנשי צבא, התבטאויות פומביות וקשר עם עיתונאים" "2. חייל לא יתבטא בפומבי, בעל פה או בכתב, בכל שאלה מפלגתית." "5. חייל לא יתבטא בפומבי, בעל פה או בכתב, בנושאים מדיניים או צבאיים, אלא אם כן הוסמך לעשות כן על ידי הרמטכ"ל, על ידי ראש אכ"א או על ידי דובר צה"ל." "6. טיוטת דבריו של החייל, שהורשה להתבטא בפומבי בנושאים האמורים, תועבר לאישורו המוקדם של הרמטכ"ל, ראש אכ"א או דובר צה"ל, וכן לאישור אמ"ן-מחב"ש" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי משהו הבוקר בהקשר של שיתוף העמדות הנדיר בין גדעון לוי ומועצת יש"ע : חג' אמין אל חוסייני שהיה ממנהיגי (המנהיג?) הערבים לפני קום המדינה, פנה אל הרב זוננפלד, שהיה מנהיג היישוב הישן בירושלים והציע לו לשתף פעולה, מפני ששניהם מתנגדים לציונות. הרב זוננפלד סירב, והסביר לו: זה נכון ששנינו מתנגדים לאותו דבר, אבל אתה מתנגד לציונות בגלל החלק היהודי שבהם, ואילו אני מתנגד לציונות דווקא בגלל החלק הגויי שבהם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. נסכם שמדובר במחאת כפיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |