בתשובה להאייל האלמוני, 11/10/01 3:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין להתהדר בבורות, אבל גם אני לא מבין בשירה, וכנראה שהרבה פחות מהאייל האלמוני למעלה. הפירוש מצא חן בעיני, והפך את השיר ליפה יותר בעיני. בקריאה של השיר לפני מתן ההסבר, לא הצלחתי למצוא בו את התוכן שמפורט למעלה. דווקא השגיאות הדקדוקיות, אם בכלל ישנן כאלה, ואני מסתמך רק על טענות מסויימות למטה, הופכות אותו למוחשי (בהעדר מילה יותר מתאימה) יותר. מעניין יהיה לשאול את הכותבת מהו הפירוש שלה לשיר, בהנחה שהיא לא האייל האלמוני למעלה. אני מסוגל להבין שבקשת הפרשנות מהווה מעין נטילת עוקץ מהשיר, אבל לפחות לחסרי ניסיון היא חשובה מאוד, ולו כדי לתת להם "סיור מודרך" שבעקבותיו יוכלו להתמצא בנבכי שירים אחרים - זו דווקא מטרה נעלה, אני חושב, ויפה אם תהפוך למסורת באייל הקורא. עוד נקודה שאודה על התייחסות לה: שמתי לב שהפרשנות מעוגנת בשירה אחרת, או במבנים מקובלים פחות או יותר, משהו כמו (והנה אני מסגיר את מקור כל הידע שלי בשירה) שירת ימי הביניים, שנכתבה על פי דפוסים נוקשים. האם ניתן להצביע על מבנים כאלה שמשמשים באופן נרחב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשכח מזה שהכותבת תבוא לכאן ותשתתף בדיון, או ר"ל תתן את הזווית שלה למה שהיא קוראת שיר. למה לה? פירות האיזדרכת נשמע לה אחלה בשעה שישבה בשירותים וכתבה את זה. אז שהיא תגיע לכאן ותדבר על המרקיבים כסימבול למציאות הכואבת? נו באמת. אולי היא תחכה עד שעוד כמה אנשים יעלו השערות ואז תבחר את הכי מתאימה לה. כך שהיא תצא כלה (kela) מכל העניין. מה שכן, זה שהיא לא תשתתף בדיון, זה לא אומר שהיא לא קוראת את זה. (מציצה דנה'לה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איך מנקדים את זה ככה שיורגש ההבדל, אבל אולי ישנה אי הבנה מסויימת, בין הדבר שאליו התכוון אסף שרעבי, לבין מה שחשבת שהוא התכוון אליו (אולי צריך להתחיל לתת כאן פרשנות גם לתגובות?). ואולי זה רק אני. המממ... במחשבה שניה כנראה שזה באמת רק אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את תגובתו האחרונה (39430) של אסף שרעבי, והבנתי מהי אי-ההבנה שחשבת שאולי גרמה לי להתייחס לתגובתו כ"גסות-רוח". מסתבר שאי-הבנה לא היתה פה - הבנתי שהכותב מתכוון להצצה (למעשה, הפרשנות המאוחרת שלך כלל לא עלתה בדעתי באותה עת). הפנייה לדנה גולדברג (יש קשר ללאה?) כ"דנה'לה", ההנחה המופרכת שהשיר נכתב דווקא "בשירותים", ובכלל - הבחירה להגיב לשיר ע"י התייחסות אישית לכותבת תוך ציור תמונה שכל קשר בינה ובין המציאות הוא מקרי - נראו לי כגסות-רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ פטל יקר, שירים יכולים להיכתב בשרותים. אני וכל אחד מאיתנו מבלים בחדרון מספר פעמים ביום (במקרה הטוב), וההשתנה, שהיא פעילות משחררת ונעימה על פי רוב, עשויה להעלות בראשו של כל אדם משפט או שניים.. אם יש עט בשרותים או לחלופין באחד הכיסים, אפשר לכתוב אותם בפנקס, או לחלופין על פיסת נייר טואלט. איני צינית. רק משתשעת באפשרות שהעלה אסף שרעבי, המקובלת עלי. כמו כן, אני סבורה שלכל אדם הכותב שיר, יחס כלשהו, 'רגש' או תפישה, הקשורים בו ובדברים הכתובים בו. איני חושבת שעל החוויות המתוארות בשיר להיות 'אותנטיות' או תואמות מציאות 1:1. גם כתיבה "אדישה", על נושא "שאין למשורר רגשות כלפיו", תחבוק נימה, טון, גוון שיצביע על יחסו ואופן ראייתו של הכותב את הדברים, ולמעשה על פיסה מתפישת עולמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל, כמנהגי לפעמים, מהסוף: אני מסכים לגמרי שאין הכרח שהחוויה המתוארת בשיר תהיה "אותנטית". אבל בניגוד אליך, אני לא חושב שיש הכרח שלמי שכותב שיר (או משרבט על מפית, או מסדר פרחים באגרטל, או שורק במקלחת) יהיה יחס מסוג "רגש" או "תפישה" הקשורים ביצירתו. אפשר לכתוב שירים בשירותים. הקביעה הלא-מבוססת ששיר נכתב שם, בצירוף קביעות בלתי-מבוססות ולכאורה בלתי-מחמיאות על הכותבת נראו לי כגסות-רוח (מושג שהוא בעיקרו תלוי-תרבות, הרגלים ואישיות-למי-שיש), כמו גם ההחלטה החד-צדדית לפנות לזר מוחלט בכינוי-חיבה-לכאורה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |