בתשובה לשוקי שמאל, 02/05/06 0:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. בדיקה, שאלה והערה: 1. כדי שאהיה בטוח שהבנתי: האם הרפורמה מורידה ממה שכבר חסכתי (למשל, על-ידי מיסוי הסכום הזה כשארצה להשתמש בו), או רק ממה שעוד אחסוך? 2. הקרן לא מספרת לי מה יהיה שוויה כשאפרוש לפנסיה, אלא רק כמה כסף יש לי עכשיו (הפקדות עובד ומעביד, ורווחים). האם הסכום *הזה*, שעליו מדווחים לי מדי שנה, נמצא בסכנה? (סליחה שאני חוזר על עצמי, אבל נדמה לי שהעניין חשוב ונוגע לעוד קורא או שניים, מאלו שנמצאים בטווח הגילאים 21-65). 3. לגבי זיהוי קרן שמצבה רעוע והיא עלולה להתמוטט, כדאי לשים לב שידיעה כזו שווה משהו רק אם אתה בין הראשונים שהיא מגיעה אליהם. אם מפרסמים בעיתון, זה כבר מאוחר מדי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. בודאי שכן. הנה ציטוט מאותה הרצאה: "משמעות המעבר לתקנון אחיד: א. ביטול הסכמים מיוחדים-תעשיינים, תעשייה אוירית, בזק ועוד). ב. יישור קו לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר. ג. הקטנת זכויות.". מה התוכן של ראשי הפרקים האלו? זה כבר מתחיל להיות מסובך. אנסה לתת לך תכף דוגמה וזה בעיקר קשור לשאלתך השנייה. 2. קודם כל כדאי להתרגל (21-67). שנית הסכום הזה שעליו אתה שואל, הוא פחות רלאבנטי לחישוב הקצבה שלך ממה שאתה עשוי לחשוב. הסכומים האלו בעיקר אומרים לך כמה אתה והמעביד שלך שלמתם בפרמיות לקרן. בהנחה שתגיע בשלום לארוע הביטוח שלך (מועד הפרישה שלך), מחושב עבורך "שכר קובע לפנסיה", ממנו תקבל 2% עבור כל שנת חסכון שלך, אך לא יותר מ-70%. כלומר אם עבדת וחסכת 35 שנה ויותר תקבל כל חודש 70% מן "השכר הקובע לפנסיה" שלך. השכר הקובע הזה נקבע לפי כל מיני שקלולים ומיצועים (שיטת 3 השנים האחרונות, שיטת הממוצעים ועוד) של תשלומי הפרמיה שלך. כלומר גובה השכר הקובע שלך נקבע באופן עקיף לפי גודל הסכומים שאתה והמעביד שלך העברתם לקרן. ועכשיו 2 דוגמאות כיצד פוגעים בחסכון שלך. א- "יישור קו לפי המכנה המשותף הנמוך" -משמעותו בחירת שיטת המיצוע הפחות טובה עבורך מבין השיטות הרבות שהיו לפני הרפורמה, מה שפוגע באופן ישיר בגובה השכר הקובע שלך. ב- נניח שאתה עובד מגיל 30. בגיל 65 הגעת ל-35 שנות חסכון ול-70% המירבי. זה שאתה נאלץ לשלם עוד שנתיים (עד גיל 67) יכול לשפר את הקצבה שלך רק באופן שולי (אם העלו את שכרך בשנתיים שלפני הפרישה). בעיקרון מדובר פה בעוד שנתיים של תשלומי פרמיות ובפחות שנתיים של תשלומי פנסיה. 3. המצב הגרוע של הקרנות ידוע כבר לפחות 10 שנים, כך שראשונים כבר לא נהיה. אני חושב שבמקרה הזה מתקיים הפתגם שאם אתה חייב 5000 שקל אתה דואג, אבל אם אתה חייב מיליארד שקל אז בעלי החוב שלך דואגים. כפי שנוכחנו עד עתה, יש הרבה מאוד גורמים שמאוד חשוב להם שהקרנות ימשיכו לנשום. העניין כאן הוא שגם אם ידוע לך שהקרן תעלם בעוד 3 שנים מהיום, אין באפשרותך למשוך את כספך מן הקרן בלי לאבד חלק גדול מכספך. לגבי המשך התשלומים לקרן, זו כמו תמיד שאלה של אלטרנטיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כאן נולדה לה נקודה חדשה. אני (והמעביד) מפקידים מדי חודש סכום מסויים בשקלים-שקלים. אבל כשאני מגיע לגיל הפנסיה, (אכן, 67 (ומן הסתם, גם המספר הזה לא קדוש)), אומרת לי הקרן - עצור! השקלים שלך הפכו אצלנו לשקלים-של-קרן. כדי לראות אותם בחזרה, אתה צריך לקבל אותם בצורת קצבה, לפי חישוב-קסמים שאנחנו עושים, בהנחיית האוצר, או ש"נהוון" לך אותם (כלומר, נכפיל ב"מקדם היוון" קטן מאחד). את המעבר משיטת שלוש השנים האחרונות לשיטת הממוצעים אני יכול להבין (יש בזה הגיון כלכלי, וזה מבטל אפליה לרעת עובדי כפיים ששכרם נוטה לרדת לקראת הפנסיה במקום לעלות). אבל נניח שבגיל 60 אני מחליט להוריד קצת את אחוזי המשרה, או שאני מפסיק לקבל תוספות-מאמץ שונות ומשונות, והשכר שלי באותן שלוש שנים אחרונות יורד. האם הרפורמה באמת אומרת שבמקרה כזה יפעילו בשבילי (במיוחד) את השיטה הישנה? (עד כאן הכל היה פסימי-אך-מתקבל-על-הדעת. כאן הגענו לשלב הלא-יאומן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות: 1. אכן כך. אבל זהו ההיגיון של הביטוח הפנסיוני. נניח שאתה מאריך ימים ושנים. אתה אינך רוצה שקרן הפנסיה תבוא ותגיד לך: "סטופ, הכסף שלך נגמר!". כפי שאמר שהכ"ג אלו המתים מוקדם ממנים את אלו המאחרים למות. (מובן שהשיטה הזו לא קשורה בשום צורה לרפורמת נתניהו. פשוט, כך עובדים מנגנונים פנסיוניים). 2. כאשר מדברים על "היוון" בהקשר הזה, מתכוונים למשהו אחר. בביטוחי מנהלים יש בד"כ אופציית היוון, שמשמעותה היא ויתור (חלקי או מלא) על הפנסיה הקצבתית וקבלת הסכום (או חלקו) שצברת בבת אחת. בצורה כזאת אינך צריך להמר על אריכות ימיך. מצד שני הכסף יכול להיגמר או שתפסיד אותו. כספיח של רפורמת נתניהו, הממשלה התערבה בנושא ההיוון בביטוחי המנהלים (המנוהלות ע"י חברות הביטוח) ולמעשה קיצצה באופן משמעותי את האופציה הזו. (אתה יכול להוון רק את הסכום חסכת לפני 2005 ואתה חייב להחליט על כך מראש עכשיו, כאשר מצב בריאותך בגיל 67 לא ידוע לך). 3. לא בדיוק "המעבר משיטת שלוש השנים האחרונות לשיטת הממוצעים". התבצע מעבר לשיטה אחידה שבאופן "פסימי-אך-מתקבל-על-הדעת" היתה הפחות טובה מבחינת החוסכים. השיטה האחידה היא איזשהו שקלול של שיטת 3 השנים ושיטת הממוצעים (שאני לא ממש מצליח להבין אותה), אבל נראה שהמטרה של התסבוכת היא לא לפגוע בזכויות קיימות אלא בעתידיות (כלומר שתגובת הנגד בקלפיות לא תבוא עכשיו אלא בעוד 5-10 שנים). לפי הבנתי התיקונים יצרו קו פרשת מים ב-10/2003. אלו שקיבלו העלאות משכורת גדולות לאחר תאריך זה הם הנפגעים הגדולים מן הרפורמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שקלים של קרן'' ומקדם ההיוון מבטאים את העובדה שמדובר בתוכנית פנסיה ולא בחיסכון. אם ניתן היה להוון את כל הסכום בגיל הפרישה, אפשר לשער שאדון מועלם הערירי בעל הלב הרופס ותוחלת חיים של שבועיים היה ממהר לעשות זאת, בעוד גב' זליוונסקי שרופאה מנבא לה עוד שבעה עשורים של פעילות נמרצת היתה מצפה מהקרן לממן לה את כל אותם עשורים מבורכים. קל להבין שמצבה של הקרן לא היה מזהיר בתנאים אלה. את הטרוניות על העלאת גיל הפרישה אפשר להבין, אבל אם נזכור שתוחלת החיים עולה ניווכח שהתשלומים הצפויים למבוטח הממוצע מתאריך הפרישה ועד פרישתו הסופית מעולמנו עולים אף הם. מישהו צריך לממן את זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |