בתשובה לרון בן-יעקב, 29/04/06 16:14
סינדרום הבננה? 381762
'
אין צורך להשאיר לי לקבוע מאומה. גמני בן אדם (אם כי סכיזואידי במידה. וכנראה עם סיבה טובה..), ולכן כל אמירה שלי לא תהיה מוצלחת יותר מכל איש/ה אחר/ת עם המטען הסובייקטיבי שלה/ו לגבי המציאות. ועכשיו לגבי הורים‏1.

1 "הורים": כשאתה ואני מדברים/חושבים/כותבים "הורים" אנו מייד מדמיינים את ההורים הפרטיים שלנו.ושל כל מי שאנו מכירים. אלו שמלווים אותנו כל החיים, וגם את ילדינו. עם יוצאים מהכלל שמעידים וגו'. אצל בע"ח מתקיימות צורות רבות ומשונות של הורות. כולל כמה כאלה שהיו שולחות אנשים מן הישוב לעשרות שנים בקלבוש.

2 העושר הלשוני של חוקרים במדעי החיים מעניין אותי כשרב באנטרקטיקה. מצידי שיביאו רק ממצאים מנוסחים בשפה יבשה כמטאפורה שחוקה. הזנבנים מתנהגים ככה וככה. זה לא אלטרואיזם ולא הכבדה. אלו הם חייהם, נקודה. בדיוק כפי שטווס לא מכיר מציאות בלי זנב. נורא נחמד שפרופ' זהבי מצא נישה בים הפירסומים המדעיים, אבל כל עקרון ההכבדה מופרך מיסודו. סוג של הכנסת תורת מוסר לתוך התהליך האבולוציוני.

3 לא נשמעה כאן הטענה כי "חיי אדם הינם לא יותר מאשר *מדעים מדויקים*". לטעמי החיים מורכבים יותר.
מצד המדע, כששוטחים טיעון לכאורה, רצוי לסמוך אותו בהנמקות והוכחות אמפיריות ולוגיות. לא מטאפורות.

'
מה אתה רוצה? 381855
"הורים" זה ההפך המשלים של "צאצאים". זה מונח המתאר יחס עובדתי מסויים בין בוגרים לצעירים במין או זן. הרגשות/אסוציאציות שזה מעורר אצלך הם הבעיה שלך. אין פה האנשה, ולא מטאפורה.
מה אתה רוצה? 382279
'

נכון ש*הורים* ו*צאצאים* היה אמור לשקף רק יחס בין-דורי בתוך אוכלוסיית מין. אבל כפי שטענתי ארוכות במעלה הפתיל, וגם כפי שהוצג מפי אחרים, אנו מכניסים אלמנט אנושי למושג ביולוגי חף מערכיות.

'
סינדרום הבננה? 382398
הטיעון שלך בעייתי מאד. עצם זה שאתה טוען שלטווס יש זנב זה כבר האנשה. אולי הטווס לא חושב שיש לו זנב? האדם הנטרלי באמת צריך לכתוב: החלק האחורי של הטווס מפגין צבעים וטקסטורות שדומים לאלו שנמצאים על ראשו של צ'יף אינדיאני. אפילו המילה טווס טעונה, וצריך היה להגיד "עוף גדול שעושה הרבה רעש והולך מצויין עם רוטב משמשים".

לטעמי, אין שום בעיה בכך שהחוקרים במדעי החיים ישתמשו במילה "הורים" שגורמת לי לדמיין את אבא ואמא. גם אין שום בעיה בכך שהחוקרים בפיזיקה ישתמשו במילה "גלים", שגורמת לי לרצות לצאת מהכיתה וללכת לים. המבחן לתאוריה הוא אינו ה political correctness שלה (בעיני מי, בעצם?). המבחן העיקרי הוא (1) האם היא מספקת תחזיות ניתנות למדידה, ו(2) האם התחזיות תואמות לתוצאות הבדיקה האמפירית. במבחן הזה, יש לעקרון ההכבדה הצלחה חלקית.

רציתי לשאול: מה דעתך על הטיעון הבריאתני הנפוץ (וזכרוני המאובק מתעקש להגיד - שהטיעון הזה הופיע כאן באחד הדיונים): האבולוציה באופן כללי היא בעצם לא תאוריה מדעית, אלא תאוריה מוסרית-פוליטית שנועדה לסתור את קיומו של האלוהים? והאם הטיעון שלך "עקרון ההכבדה הוא סוג של הכנסת תורת מוסר.." לא דומה מאד לטיעון הזה?

מותר ואף רצוי לדון על למה בכלל בני אדם רוצים לתאר טווסים, ולמה אנחנו בוחרים במילים כאלו ולא אחרות, האם בכלל קיים איזשהו דבר אובייקטיבי, או שהכל סובייקטיבי. אבל זה לא מדע, זה פילוסופיה.
סינדרום הבננה? 382550
'

הטיעון שלי נוצר תוך כדי תנועה ותגובה במורד הפתיל. נשמעו והופרכו כל מיני נקודות שונות ביחס לעקרון ההכבדה. הפחות משמעותיות מביניהן קשורות לסמנטיקה ולטרמינולוגיה.

בקשר לטענה הבריאתנית לגבי היות האבולוציה תיאוריה מוסרית-פוליטית ולא תורה מדעית מעוגנת במחקר והוכחה - נו טוף, שיגידו. אין לי ויכוח עם כופרים בעובדות אך מאמינים בסיפורי ניסים ונפלאות. הבריאתנים ניסו להשתמש בזנב הטווס כדי לנגח את תורת האבולוציה. כאילו להגיד: אם האבולוציה דואגת לברירה הטבעית, למה שרד הטווס עם זנבו המכביד על חייו. בתגובות השונות כאן ניסינו להראות שאין כל הכבדה, ולכן גם אין צורך בעיקרון ההכבדה שבא מצידם של אבולוציונרים דווקא.

לגבי שאלות פילוסופיות הרות משמעות - מצטער, זה גדול עליי בכמה מספרים.

'

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים