 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצד אחד סיימתי לפני שנתיים תואר ראשון בפיזיקה אז אני אמור להבין משהו ביחסות פרטית (קיבלתי 86 במבחן). מצד שני הרבה מהשטויות שמפוזרות פה בין התגובות הן מפרי עטי (זה מה שקורה כשלא מקשיבים בשיעור). לאחר רענון זיכרון קל אני רוצה להכניס קצת סדר בעניין. תורת היחסות הפרטית אינה מתייחסת לתאוצה כלל אלא למערכת אינרציאליות שונות כלומר המשואות מדברות על גופים שנעים במהירויות קבועות זה ביחס לזה. מהירות היא יחסית. תאוצה יכולה להיות קצת מוחלטת מכיון שהאצה היא מעבר ממערכת אינרציאלית אחת לשניה (דרך איןסוף מערכות בדרך). תאוצה יכולה להמדד ביחס למערכת האינרציאלית המקורית. הרעיון הוא שכל מערכת אינרציאלית מקיימת מרחב זמן משלה. מעבר ממערכת למערכת הוא בעצם טרנספורמציה של קורדינאטות כלומר פתרון 4 משואות כאשר אחד הפרמטרים של המשואות הללו הוא מהירותן היחסית של המערכות (כשאני אומר מעבר ממערכת למערכת אני מתכוון להעברת נקודת היחוס ולא למעבר גופים). כלומר אם אני בכדור הארץ ואחי התאום בחללית, אני רוצה לדעת כמה זמן הוא מדד מאז תחילת הנסיעה שלו, עלי בעצם להציץ במערכת הקורדינאטות שלו (כלומר פתרון המשואה הרלונטית או הצצה בשעון שלו) ואני אגלה שהוא מדד פחות זמן ממה שאני מדדתי (ככה זה יוצא מהמשואות. למה? תשאלו את אינשטיין) אם הוא ירצה לדעת כמה זמן אני מדדתי מאז שהוא התחיל לטייל הוא צריך לעבור למערכת הקורדינאטות שלי (כלומר לפתור את אותן 4 משואות עם פרמטרים התחלתיים של המערכת שלו) והוא יראה שאצלי עבר יותר זמן ממה שהוא מדד (המשואה הדרושה לתרגום הקורדינאטה של הזמן ממערכת א' למערכת ב' ניתנה באחת התגובות למאמר). השינוי הזה בקורדינאטת הזמן יהרוס הרבה דברים בסיסיים בתפיסת הזמן שלנו למשל אירועים בשתי המערכות השונות שיראו לאח אחד סימולטניים, יראו לאח השני כאילו היה הפרש זמן בין התרחשויותיהם. למרבה הפלא העניין עובד גם בעולם האמיתי. ניסויים הראו שזמן מחצית החיים של איזוטופים שונים מתקצר כשהם נעים במהירויות גבוהות במאיצי חלקיקים, ובניסוי אחר שלחו שעון אטומי לטיסה וגילו אחרי הנחיתה שהוא מפגר בכמה פיקו שניות. אני רוצה להתיחס לכמה מהנקודות שהועלו בתגובות. בעניין אי יכולתה של הפיזיקה לספק תאוריה סופית בהעדר מימד זמן מוחלט. ובכן יש מימד זמן מוחלט והוא מימד הזמן של המערכת שבה נימצא מכשיר המדידה שעליו אתה מסתמך בניסוי. מעבר לכך כל דבר הוא יחסותי וזה בשום צורה לא מפריע למציאת אותה תאוריה כוללת זה רק עושה אותה פחות אינטואיטיבית. לגבי הטענה שתורת הקוונטים אינה תיאוריה טובה. הפיזיקה בכלל ותורת הקוונטים בפרט אינם מתימרים לתת תשובה לשאלה מהי האמת. המטרה היא למצוא מודל שיתאר את המציאות בצורה הטובה ביותר. תיאור המציאות פירושו הסבר התופעות המוכרות וחיזוי תוצאות ניסויים. תורת הקוונטים עושה את זה בצורה טובה, כלומר תורת הקונטים מסבירה את התופעות שהיא מתימרת להסביר ומאפשרת מפעם לפעם לחזות תוצאות של ניסויים. זה לגיטימי לחלוטין לתקן תיאוריה כדי שתתאים לתופעות חדשות שמתגלות מה גם שהשינויים אינם מהותיים אלא פקטורים נוספים. הביקורת שלי על תורת הקונטים היא על כך שהיא לחלוטין מנוגדת להיגיון והיא מסתתרת מאחורי מתמטיקה מאוד מסובכת. סביר להניח שמתישהו בעתיד יבוא מדען שימצא תיאוריה פשוטה בהרבה שתיתן פתרון טוב באותה המידה (אם לא יותר). אי היכולת שלי להכפיף את ההגיון שלי לזה של תורת הקונטים הוא הסיבה העיקרית שלא המשכתי לתואר מתקדם בפיזיקה. לגבי פרדוקס הסבא(כאן אני לא מדבר מתוך ידיעה אלא מעלה השערה שיתכן שהיא לחלוטין לא מבוססת) תיאורית ריבוי היקומים טוענת שלכל היסטוריה אפשרית של כל חלקיק ביקום קיים יקום משלה. כלומר אם אחזור אחורה בזמן ואהרוג את סבא שלי האני שהרג את הסבא ימשיך ביקום מקביל שבו הסבא נהרג. זה לא מונע קיום של היקום שממנו התחלתי את המסע בזמן יקום שמכיל היסטוריה אחרת. כלומר מסע בזמן הוא גם סוג של דילוג בין יקומים מקבילים. לגבי ניסוי שיראה לנו את שקול הכוחות הפועל עלינו: גוף שפועל עליו שקול כוחות שאינו מתאפס, מאיץ. במערכת מאיצה פועלים כוחות מדומים (כוחות ד'אלמבר) לדוגמא, אדם שיושב במכונית מאיצה ירגיש כוח המצמיד אותו לכיסא, אדם היושב במכונית שמאיטה ירגיש כוח המרחיק אותו מהכיסא הכוח הזה פרופורציוני למסת הגוף ולתאוצה. הדרך הטובה ביותר למדוד את תאוצת המערכת שבה אני נמצא היא לתכנן סידרת ניסויים שימדדו תנועה של גוף בהשפעת כוחות שונים (סידרה מכיוון שיש לערוך ניסויים בכמה כיוונים) ולבדוק אם תוצאות הניסוי מראות נוכחות של כוח נוסף ממקור לא ידוע (ניסוי המטוטלת של פוקו מדד את התאוצה הסיבובית שנובעת מסיבוב כדור הארץ סביב צירו בעזרת מטוטלת ארוכה וכבדה שציירה בחול את נתיב תנועתה). בתאוצה של כדור הארץ סביב השמש היא קטנה מאוד (דיברתי על זה באחת התגובות) ניתן למדוד אותה עם מכשיר מאוד מדוייק. על מסה של טון יורגש כוח בסדר גודל של עשרות גרמים (הנוסחא היא f=mw^2r כאשר M מסת הגוף, W מהירות הסיבוב שהיא שני פי בשנה ו R המרחק בין כדוה"א לשמש שאני לא זוכר אותו). תורת היחסות הכללית מתחילה מקביעה שגוף אינו יכול ידעת אם מקור כוח כזה הוא בגרביטציה או בתאוצה כלשהי של המערכת האינרציאלית שבה הוא נמצא (זה כל מה שאני יודע על יחסות). קצת ניסחפתי וכתבתי הרבה יותר ממה שהתכונתי. אני מקוה שמישהו יבין משהו ממה שכתבתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(מצד שני, היו לי בזמנו קצת נטיות חולניות לפיזיקה, כך שאני לא מייצג) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |