|
המטרה לא הושגה כיוון שסדאם לא זכה למספיק "שיתוף פעולה" בצד הישראלי. לו דעתו של אביהו בן-נון, מפקד חיל-האויר דאז, הייתה מתקבלת אזי חיל האויר היה יוצא לתקיפה ( ראה למשל "השבת הגורלית", כתבתו של אמנון ברזילי מ"הארץ" 13.1.95 או "בגלל המלחמה ההיא", כתבתם של יוסי מלמן ודן רביב מ"על המשמר", 11.1.95). גם אם אזרחי תל-אביב היו נשמעים לקריאתו של שלמה להט להשאר בעיר ולא להיות "עריקים" אזי היה סיכוי גדול למספר גדול הרבה יותר של נפגעים בנפש, מה שהיה יוצר דעת קהל חזקה בעד תגובה (ע"ע מגדלי התאומים) ומחזק את תומכי הקו הנ"ל בממשלה. אפילו הגנרל נורמן שוורצקופ שטען כי "הטילים זה כמו סערת ברקים בג'ורגיה" תרם לאווירה ש"האמריקאים לא עושים שום דבר להגן עלינו לכן צריכים להגיב בעצמנו", שלא לדבר על העובדה שבניגוד למובטח הוקצו מטוסי קו שני ושלישי למשימת חיפוש והשמדת משגרי הטילים, לפי עדותו של אדוארד לוטבק שהיה יועץ ביחידת התכנון של חה"א האמריקאי.
לי זה נראה סביר.
|
|