קללת העבודה וברכת האבטלה 3811
תפיסת העולם המערבית הנוכחית ממשיכה לדבוק באמונות וותיקות שאבד עליהן הכלח. רואה באבטלה כתופעה שלילית ובעבודה דרך חיובית ומועילה. תפיסה זו היא הדוחפת רבים לחוש אומללים בעת בטלתם מחד, ומאמללת את האחרים בעת השתעבדותם לקריירה ולמקום העבודה על חשבון משפחתם והנאתם מחייהם. בעבר אכן היה הגיון בהפיכת העבודה לערך, שכן העבודה היא שהביאה ברכה להמונים. אך היום בעולם המערבי העשיר, החומרנות המופרזת, שעות העבודה המרובות, וההיקף הענק של הייצור התעשייתי חקלאי, הם המהווים את הסכנה המוחשית ביותר לאושרו של האדם ולמבנה האקולוגי של עולמנו. רעיון ויסקונסין, הבא לדחוף את האנשים למעגל היצרני, והבטחותיו (במערכת הבחירות) של אהוד ברק "ליצור שלוש מאות אלף מקומות עבודה חדשים". הן דוגמאות להתגלמות השטות.
אוכלוסיית עולמנו וארצנו נחלקת לשנים: אלו שעובדים וצורכים יותר מדי, ואלו שמובטלים הצורכים מעט מדי. לכן הבעיה אינה כמות מקומות העבודה או כמות הנכסים, אלא דרך חלוקתם.
עד לפני דורות מספר, גם צבירת הנכסים על גופנו, "ההשמנה", נחשבה כמערכת נכונה. אופנה זו חלפה למזלנו, והיום אנו מודעים לשטות שבדבר. וכיום עולמנו נחלק בין אלו המשתדלים לא לאכול יותר מדי (דיאטות למיניהן), לבין אלו המורעבים בעל כורחם.
אם היינו ממשיכים באופנת ההשמנה, האדם המערבי היה מגיע למשקל ממוצע של מאות קילוגרם ונזקיו הבריאותיים היו איומים, ובחלק אחר של העולם התמותה מרעב הייתה גדולה פי כמה מאשר כיום. כך קורה גם בנושא העבודה והצריכה. אנו "משמינים" ללא הרף, משתעבדים לתאוות הצריכה וסוגדים לדת העבודה, (יש אפילו מפלגה המתהדרת בשם זה).
עד לפני דור, גם אופנת הזהב, הפרוות והתכשיט היקר הטילה בעולמנו מומים רבים. וחלק גדול מתקציב המשפחה שועבד לנושא זה. גם מכך נרפאנו ברובנו. וחלק זה בתקציבנו נחסך היום. אך עדיין יש בנו מאבקים על סממני כוח וראווה. לכן עלינו להמשיך בדרך זו ולשכללה, עלינו לחדול מצריכת ראווה, ומייצור רב, ולמחוק את דת -העבודה.
העבודה היא רע הכרחי, צריך לקחת אותה בכמויות קטנות, ולהיזהר מפני התמכרות. כדי לחלק נכון את עומס העבודה וההכנסה יש לפעול בכמה דרכים במקביל: להוריד את גיל היציאה לפנסיה. לתת חופשות לידה ארוכות לשני בני הזוג, להטיל מיסוי גבוה על השתכרות מעבודה מעבר לסכום המספיק לצרכים הבסיסיים של האדם. לעודד קבוצות אוכלוסייה המוכנות לוותר על חלקם בשוק התעסוקה היצרני, אמנים, חוקרים, חרדים וכדומה. כך רבים יישארו בביתם, יחנכו את ילדיהם, יקדישו זמן לקריאת ספר, הגות, תפילה או משחק. ואחרים, המובטלים כיום, יזכו להשתלב במקומות העבודה שיתפנו.
לא לשמור ולא ליצור מקומות עבודה אצלנו אנו צריכים, להפך, עלינו לייצא מקומות עבודה אל העולם השלישי, להעביר את מפעלי הטכסטיל והחקלאות לאותם אזורים דלים ורעבים. להעדיף את תוצרת סין והודו על פני תוצרת ישראל, ארה"ב והעולם המערבי.
אך בראש וראשונה עלינו לשנות את האופנה. עלינו לראות בקרייריסט החרוץ "שמן דובון". בבעל המכונית המהודרת או החליפה היוקרתית, כמי שתולה על צווארו שרשרת זהב כבדה ופרוות שועל.
ובעיקר עלינו לחדול לראות בנמלה את הסמל והמטרה, האדם הוא היעד. וברוח חג הפסח נשנן לעצמנו: שבדרכנו לארץ המובטחת עלינו ראשית לאמץ את היציאה מעבדות לחרות.
ערימה של שטויות שתויות 3812
שטות!

מה בדיוק הפואנטה בתגובה המיותרת הזו? שאנחנו צריכים לעודד אבטלה בעולם המערבי כדי שנוכל לשעבד פועלים זרים מהעולם השלישי? גאוני. אני לא יודע בדיוק איפה אתה חי, אבל בכדור הארץ רוב האנשים מתנגדים לאבטלה, של עצמם ושל אחרים, ממליון סיבות הגיוניות. ומה הקשר בין דיאטה, מינק ומובטלים? אם אני מרוויח כסף אני חייב לבזבז אותו על מעיל פרווה? ואם אני רוצה להוציא אותו על אוכל, דירה מרווחת ואפילו, אם ממש בא לי, טלוויזיה צבעונית? שטות. מה שאתה מעודד היא בטלנות מכוונת של טפילים על העורק של האדם העובד, שיאלץ לסבסד אותם. אם אדם רוצה להתבטל, שישקיע עשרים שנה, יעבוד ויחסוך לעצמו כסף, ואז יצא לפנסיה מוקדמת. אבל למה שאני אצטרך לסבסד את הדוקטורט שלו בריקי לייק?
ערימה של שטויות שתויות 3813
צחי היקר,
ישנם שלושה סוגי אנשים:
1. אילו שעובדים בעבודה יצרנית (לצורך העניין נגדיר עבודה יצרנית כעבודה שנותנת תוצר בעל ערך כספי. זה יכול להיות שירות מסוים, עבודה אדמיניסטרטיבית בארגון, עבודה שיווקית ועוד. הרעיון הוא שמישהו היה מוכן לשלם עבור העבודה משום שהיא תורמת לו באיזו שהיא צורה).
2. אילו שעוסקים בעבודה שאינה יצרנית כלומר מבצעים עבודה אבל התפוקה אינה מכסה את ההשקעה. אילו יכולים להיות חיילים שמבצעים תפקידים מיותרים, אנשי אקדמיה במקצועות לא יצרניים שעוסקים במחקר לא שימושי והפצת ידע לא שימושי ספורטאים מקצועיים ואומנים בתחומים דלי ריטינג.
3. אנשים שאינם עובדים.

אתה כועס על אותם אנשים שאינם עובדים וחיים מקצבאות שונות שהמדינה מספקת (מובטלים, אני משער שגם תלמידי ישיבות נכנסים אצלך לקטגוריה של עלוקות על צווארה של החברה.)

העניין הוא שאתה מפרנס היום באמצעות תשלומים שונים אנשים מהסוג השני שהזכרתי. מעבר לכך, אתה מחזיק תשתיות שלמות ומיותרות (מכל בחינה מעשית) כדי ליצר אשליה שאותם אנשים באמת מבצעים איזושהי עבודה. אתה משלם עבור תנאי שירות, מענקי שחרור ותנאים סוציאליים של יוצאי צבא (משכנתא ומענק על עבודות מועדפות) לאנשים שבילו 3 שנים בתפקידים שלפעמים הם מיותרים לחלוטין, אתה מחזיק, מאמנים ומתקנים ושולח נבחרות לתחרויות בין לאומיות בתחומי ספורט שלאף אחד (מלבד אילו שעוסקים בהם) אין עניין בהם.
אתה מחזיק קתדרלות אוניברסיטאיות, משלם לפרופסורים ומעניק תקציבי מחקר לסטודנטים בתחומים שאינם מעניינים אף אחד (מלבד אותם אנשים שעוסקים בהם כמובן) ואינם מכניסים כסף בשום צורה שהיא (גם כשיוצא ספר ישראלי שעוסק בתולדות מצור על עיר מסוימת במלחמת האזרחים בספרד, הוא בקושי מצליח לממן את הוצאות ההדפסה במקרה הטוב).
גופים רבים שאינם תורמים ממומנים מתקציב המדינה וזוכים להטבות ניכרות במסים. ברוב המקרים, היה זול יותר לחברה להשאיר את האנשים הללו בבתיהם ולשלם להם משכורות. אז למה אתה ניטפל לריקי לייק?

הבעיה שלך היא לא עם העובדה שאתה מממן את הדוקטורט של המובטל בריקי לייק. הבעיה שלך היא שהבנאדם לא עובד, הוא לא צריך להגיע בבוקר לעבודה ולהחתים כרטיס, אתה פשוט מקנה באדם שהוא חופשי מהתלות הפסיכולוגית שאתה פיתחת בעבודה.

תחי, העצלות.
שיר הלל לאדם העובד 3875
בעולם האמיתי, שלא כמו בצה"ל, לא כל דבר מתחלק לשלושה חלקים. העולם האמיתי, בנוסף לכך, הוא לא מושלם, ולא הגענו למצב של חברת שפע שמאפשרת את הבטלה.

מי אתה שתחליט איזה סוג של מחקר מדעי/עבודה אומנותית/ענף ספורט ראוי לקיום, ואיזה מהווה בזבוז? יש לי רעיון! בוא נגנוז כל סוג אומנות שלא מבטיחה הכנסה כלכלית, וכולנו נשב בבית ונראה "שמש" בטלוויזיה! מי צריך מוסיקה? מי צריך ספרות? צביקה הדר מכניס למדינה כסף.

הצבא הוא עדין פרה קדושה, ואין מה לעשות בקשר לזה. אני מודע לעובדה שלצבא אין צורך ממשי בחרדים (למשל) ככוח אדם, אבל אני לא מוכן לקבל את העובדה שהם משוחררים אוטומטית מהשירות בצה"ל. השירות הצבאי הוא חובה לאומית, ואם יש לצבא עודף בכוח אדם, שישחרר את בעלי הבעיות הבריאותיות, כמו למשל כל בעלי פרופיל 45 שלא מעונינים להתנדב, וראה איזה פלא - אין לצבא עוד עודף בכוח אדם. בכל מקרה, אני לא מוכן לקבל את השחרור האוטומטי מהצבא של החרדים, כמו שאני לא מוכן לקבל את ה"שחרור" האוטומטי של העצלנים מחובת העבודה, כל עוד שהם מסוגלים פיסית לעבוד. העבודה היא לא ערך לכשעצמה, אבל היא הכרח המציאות, וכל אדם שחי בעולם הזה אמור לדעת את זה מגיל שלוש.

יום יבוא, והמצב יאפשר למי שאינו מעונין בעבודה להתבטל. אבל לא היום.
העצלות היא אם כל קידמה 3996
א. אני לא דרשתי לבטל כלום. רק טענתי שכמו שיש אנשים שיושבים בבית ורואים טלוויזיה במימונך יש אנשים שבאים לעבודה ועושים דברים שהתרומה שלהם לך היא זהה לצפייה בטלוויזיה אבל העלות שלהם עבורך כמשלם מסים היא גבוהה בהרבה ומשום מה לך הם לא מפריעים. אתה יוצר הקבלה בין כמות המאמץ שמושקע בעבודה לערך שלה כאשר ההקבלה צריכה להיות בין התרומה שלה לערך שלה. אדם ששונא את עבודתו והיא אינה תורמת דבר לאיש (במהלך חיי פגשתי כמה עשרות אנשים כאילו במיוחד בצבא) עדיף שלא יעבוד.
ב. הסיבה שצה''ל לא מבצע שחרורים גורפים (לפחות לא של גברים) היא שאי שירות בצה''ל נחשב בחברה הישראלית ככתם (אישי ובמקומות רבים גם מקצועי) והמגויסים מתנגדים. בצבא יש המון אבטלה סמויה של סדירים, אנשי קבע וחילי מילואים (לפחות ביחידות הלא לוחמות שאותן אני מכיר).
ג. אני שמח שאתה מסכים איתי לכך שעבודה אינה ערך אני לא טענתי שיש לתת פטור מעבודה על בסיס עצלות עובדה, אני עצלן גמור ואני עובד. הטענה שלי היא שלא צריך לקדש את העבודה. אנחנו לא חיים מהזיעה של הפועלים אלא מהתוצרת שלהם.
העצלות היא אם כל קידמה 4001
אבל אנחנו לא מדברים כאן על צה''ל, אלא על תעסוקה נורמלית. במקום עבודה נורמלי, אם מעסיקים אותך, זה סימן לאחד משני דברים - או שאתה עושה עבודה חשובה מספיק כדי שישלמו לך, או שיש לך ועד חזק שדאג שלא יפטרו אותך למרות שהיה צריך.
ההנחה שלי היא כזו - כל עוד יש מי שמוכן לשלם לך עבור העבודה שאתה מבצע - הרי שהעבודה שלך אינה מיותרת. זה הכל.

אף אחד לא משלם מרצונו לפקידה השלישית משמאל במשרדו של אלוף משנה לענייני מחראות באגף הימני של מפקדת חילות הטמטום.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים