בתשובה לגל , 08/10/01 17:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
להלן תגובתי לדבריו של גל מ8.10.01- בשעה 17:47. ראשית, לא משנה מאיזה בעל חיים ינסו ללמוד על האדם ואיך ינסו ללמוד– תמיד אי אפשר לדעת מראש אם מה שנלמד על-סמך בעל החיים נכון גם לאדם. לכל בעל חיים יש פיסיולוגיה משלו, ושינוי קטן בגן אחד יכול לשנות את כל התמונה (כמו במחלות תורשתיות אצל בני אדם). הגנים של בעלי החיים שונים מאוד מאלה של האדם. אצל תאים נורמליים של עכברים יש פעילות של חלבון בשם טלומרז', ששומר על אורכי הטלומרים – מבנים שנמצאים בקצות הכרומוסומים. בתאים סרטניים של העכברים החלבון לא עובד. באדם זה בדיוק להפך. לא רק בפרטים הגדולים אלא גם במיקרו יש הבדלים בין בעלי החיים. בדיקת רעילות אקוטית של חומרים קוסמטיים ושאר חומרים יכולה להתבצע בעזרת תרביות תאים אנושיים בדיוק גדול בהרבה מאשר בבעלי חיים שלמים (או בתרביות תאים של בעלי חיים). דבר זה הוכח בפרוייקט MEIC , שבו נבדקו 50 חומרים. ראה את האתר http://www.cctoxconsulting.a.se/meic.htm. הפרוייקט לא עסק בפוטנציאל סרטון של חומרים, אך המצאתי דרך פשוטה וקלה שנותנת תוצאות מדויקות כמו ניסויים בבעלי חיים: הטלת מטבע עץ או פלי, כי כחצי מהחומרים שמסרטנים בני אדם מצליחים לסרטן עכברים. דרך רצינית יותר היא גם בתרביות תאים אנושיים. מחקרים קוסמטיים בבעלי חיים לא יכולים לתת מידע על צמיחת שיער והזדקנות העור: האם יש בעל חיים שסובל מהתקרחות מפרצית מוקדמת כמו שקורה אצל כרבע מהגברים? מכל היונקים רק לאדם אין פרווה באופן טבעי. "ניסוי מחקרי טהור" אינו ניסוי יישומי ברפואה. ניסוי במחקר טהור (מדע בסיסי) בודק אם צבים חולמים, כמה זמן לוקח לחולדות למות ממניעת שינה, עיבוד הראייה על-ידי מוח החתול, מטבוליזם חומצות שומניות בכבד חולדה ועוד כהנה וכהנה דברים שלא אמורים לעזור לרפואה וגם לא עזרו. לא לטעות – ניסויים אלה נותנים מידע, אך כדי לרפא הפרעות שינה לא יעזור לדעת אם צבים חולמים או לא (מחקר שבוצע בארה"ב בהשקעה של מיליון וחצי $ ובו הוכנסו אלקטרודות למוחות צבים). אם ניסויים יישומיים בבעלי חיים אינם רלוונטיים לרפואת האדם כיצד יעזור ניסוי שלא מתיימר, אפילו, להיות יישומי? ואיזו טובה יש מניסויים כאלה לבני אדם פרט למאמר שהחוקרים מפיקים בשביל הקידום במוסד שבו הם עובדים? ניסויים פרה-קליניים הצליחו בבעלי חיים תמיד, אך לא בבני אדם. כל חודש קוראים בעיתונים על תרופה חדשה שהצליחה להרוג סרטן בעכברים. אצל חולים אנושיים המצב שונה. בקישור שסיפקת הוזכר חלבון בשם TRAIL ש"מנע את תחילת הגידול בעכברים, אך לא בקופים, וגרם למוות של תאי כבד נורמליים של בני אדם". בשנות השמונים נבחנו 25 תכשירים להקטנת נזקי שבץ מוחי, שהיו יעילים בעכברים. כולם לא עבדו בבני אדם. התלידומיד לא הזיק לעכברים ולחולדות, אך גרם ללידת כ10,000- תינוקות עם מומי לידה חמורים. ניתן היה לבדוק בתרבית תאי עובר אנושיים במקום בבעלי חיים ואז היה נמנע סבל אנושי עצום. אלטרנטיבות: המושג "אלטרנטיבות" מטעה, כי יש פה הנחה לא מפורשת שניסויים בבעלי חיים נותנים תוצאות אמינות לבני אדם. המצב אינו כך. באתר של האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים מפורטים הישגים שהיו בכל תחום רפואי בחיקוי תהליכים פנימיים מחוץ לגוף השלם, כגון תהליך טרשתי בעורקים או מעבר במחסום דם-מוח. "אלטרנטיבות" אלה הן בהרבה מקרים הדרך היחידה לחקור תהליכים ברמת המיקרו. הן אינן יעילות כמו גוף שלם של אדם, אך מניבות תוצאות שישימות לבני אדם, בניגוד למודלים חייתיים. לגבי חלבון הBCL-2 : הגיון פשוט אומר שאם לחלבון יש תפקיד מעודד בתהליך הסרטני (להבדיל מהמקרה שהוא תוצר לוואי של התהליך) נטרול שלו (ע"י חומר שמפרק או משנה אותו) אמור לעזור להקלה בתהליך הסרטני. חלבון זה נתגלה בבני אדם ולא בתולעים. חקר תהליך מנגנון המוות התאי נעשה מחוץ לגוף החי, והיה יכול להיעשות גם בתאים שהוצאו מבני אדם, אם התאים היו חייתיים התוצאות לא חייבות להיות נכונות לבני אדם. זה שחלבון אחר מתולעים דומה לBCL-2 וידוע שהחלבון האחר פעיל במות תא תולעת לא אומר בהכרח שזהו התפקיד המדויק של BCL-2 בגוף האדם. זו דוגמא אחת מני רבות לכיוון מחקר שנותן כותרת בעיתון ואפס תוצאות בשטח. במאמר בעיתון science בשנת 1997 סופר ש-12 תרופות אנטי-סרטניות בשימוש בבני אדם נבדקו בעכברים, שנגרמו להם 48 סוגים של סרטן אנושי. ב-30 סוגי סרטן מתוך ה-48 (63%) לא עבדו התרופות בעכברים. לאור זאת, מתמיהה שעדיין ממשיכים לחפש תרופות לסרטן בעכברים. עם עובדות אי-אפשר להתווכח, אולם הויויסקטורים אינם מתווכחים, אלא פשוט מתעלמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אסון התלידומיד – הסיפור המלא במהלך שנות החמישים, תופעות לוואי מחרידות מתרופות הפלא המדומות החלו להופיע. ככל הנראה הידועה לשמצה מכל תופעות הלוואי הטרגיות, הייתה תופעת הלוואי של התלידומיד, תרופה שנועדה לטפל בבחילת הבוקר של נשים הרות, ואשר שימשה גם בתור תרופה נגד עוויתות, אנטיהיסטמין (תרופה נגד אלרגיות שמנטרלת את השפעת ההיסטמין), סם הרגעה ומשכך כאבים באותה התקופה. רופא ילדים גרמני בשם וידיקונד לנז היה הראשון שהעלה את הקשר האפשרי בין התלידומיד לטרטוגנסיס (המונח "Teratogenesis" בא מהמילה היוונית "Teras" שמשמעותה עיוות או מפלצת. טרטוגנסיס הוא גרימת עיוות בעובר מתפתח עקב חשיפה לכימיקל, ובמקרה של התלידומיד העיוות היה פוקומליה (היעדרות גפיים). כימיקלים שגורמים לפגמים בלידה נקראים "טרטוגנים"). לאמהות הרות אשר לקחו את התלידומיד נולדו תינוקות עם עיוותים, שלעיתים תכופות היו מזעזעים. לרוב התינוקות לא היו גפיים מפותחות. המקרה המתועד הראשון של פוקומליה בגלל התלידומיד ארע בערב חג המולד 1956, אבל ב- 1957 התרופה שוחררה בכל מקרה 1. עובד קליני מאוסטרליה, וו.ג'יי. מקבריד, אישר את הסכנה שבתלידומיד. מלאי חרדה, כתבו מקרביד, לנז ואחרים מכתבים לכתב העת הרפואי המכובד- "Lancet", ודיווחו על פוקומליה אצל תינוקות של נשים שלקחו תלידומיד 2. בעוד נמשכים להיוולד תינוקות מעוותים, ניסו בקדחתנות מדענים לשחזר את הטרגונסיס עקב מתן תלידומיד למגוון שלם של בעלי חיים. הם נתנו תלידומיד לעשרות בעלי חיים בחיפוש אחר הוכחה "חייתית" למה שכבר היה ידוע שקורה אצל אנשים – שתלידומיד יכול לחדור את השלייה ולפגוע בצורה דרסטית בוולדות אשר טרם נולדו, אך הם כשלו. מאחר ומבדקים על בעלי חיים לא הראו על איזושהי בעיה עם התלידומיד, השימוש בו נמשך. כלומר, ניסויים בבעלי חיים עיכבו את הורדת התרופה הטרטוגנית ההרסנית הזו. לבסוף, גזע יחיד של ארנבת, הארנבת הניו-זילנדית הלבנה, הושפע, וגם אז רק עקב מנה הגדולה פי 25 עד 300 מזו שניתנה לבני אדם. לבסוף גם למספר קופים נולדו צאצאים מעוותים בצורה מחרידה, אך זה דרש מנה גדולה פי 10 מהמנה שגרמה לתוצאה הזו אצל אנשים 3,4,5. צמד מדענים סיכמו את מבדקי התלידומיד בצורה הבאה: הממצא הבלתי צפוי היה שהעכבר והחולדה היו עמידים, הארנבת והאוגר בעלי תגובה משתנה, וסוגים מסוימים של קופי-על (פרימאטים) היו רגישים לרעילות ההתפתחותית של התלידומיד.גזעים שונים של אותו המין של בעל חיים לקו ברגישות משתנה לתלידומיד 6. מבדקים על בעלי חיים לא סיפקו איזשהו ערך ממשי בניבוי התוצאה לגבי איזשהו מין אחר, מלבד אותו המין שנבדק. בכתבו על פגמים מולדים שנגרמו ע"י כימיקלים, העיר ג'יימס ל. סצ'רדיין כך: "בבערך 10 גזעים של חולדות, 15 גזעים של עכברים, 11 זנים של ארנבות, 2 זני כלבים, 3 זנים של אוגרים, 8 מינים של קופי-על ובמינים מגוונים אחרים כמו חתולים, ארמדילו, קביות, חזירים וסמורים אשר עליהם נבדק התלידומיד, השפעות טרטוגניות ארעו רק לפעמים 7." סצ'רדיין הוסיף ואמר: "התוצאות האמיתיות של הבדיקות הטרטוגניות בקופי-על היו המאכזבות ביותר, בהתחשב בשימוש האפשרי של חיות אלה כמודל לניבוי. בעוד תשע פרימאטים תתי-אנוש (כולם מלבד ה- Bush baby) הפגינו אפיונים של פגמי גפיים לאחר סיפוק תלידומיד, התוצאות של המבדק על 83 גורמים אחרים שנבדקו על הקופים היו פחות ממושלמות. מתוך 15 הפגמים האנושיים הידועים שנבדקו על קופי-העל, רק 8 היו טרטוגניים ורק במין אחד מבין מגוון שלם של מינים…המידע בנוגע ל"חשדות" לעיוותים או עיוותים "סבירים" אצל אנשים בתנאים מסוימים היה מפולג באותה המידה. 3 מתוך 8 העיוותים הנחשדים לא אירעו אצל הקופים או שלא גרמו לרעילות התפתחותית 8." 83 גורמים, 15 טרטוגנים אנושיים נחשדים, 9 מיני קופים, ומידע מפולג מדי כדי שיהיה אפשר להסיק ממנו! בעוד המדענים השתטו, מההנחה של דר' לנז אשר התבססה על הוכחות אפידמולוגיות ברורות וגרפיות, בצורת מאות תינוקות שנולדו עם סנפירים או ללא גפיים כלל פשוט התעלמו כליל. בפרק זמן זה, עד שהתלידומיד נמשך מהשוק ב- 1962, מעל ל- 10,000 ילדים נוספים נולדו נכים 9. ע"י סיפוק עקבי של תוצאות שליליות שקריות, מחקר על בעלי חיים שיחק תפקיד פעיל בהעצמת הטרגדיה הזו. תומכי הניסויים על בעלי החיים עדיין טוענים כי התלידומיד לא נבדק על בעלי חיים לפני ששוחרר. צמד מדענים, ג'ק בוטינג ואדריאן מוריסון הצהירו כך במאמר של ה- "Scientific american" שתמך בניסויים בבע"ח בפברואר 1997: "מדענים מעולם לא בדקו את התלידומיד על בעלי חיים בהריון עד אחרי שנצפו העיוותים הקטלניים אצל אנשים". אך זהו סילוף גס. מאחר ומבדקים על בעלי חיים נדרשו ע"י פרוטוקול ממוסד, טענת בוטינג ומוריסון בלתי סבירה, למרות תפיסתה כערך נקוב. ולפי כתב עת רפואי גרמני של מהתקופה, מבדקי רעילות אכן נעשו טרם שוחרר התלידומיד 10. חלק ממבדקים אלו נערכו על נקבות הרות של מכרסמים ופוקומליה לא ארעה לצאצאים. הדעות חלוקות בנוגע האם מבדקים ספציפיים לבדיקת טרטוגניות נערכו, אם כי מידע מגרמניה מרמז כי הם אכן נערכו 11. אפילו במגזין "Time", בגליון ה- 23 לפברואר 1962, הוצהר כי התלידומיד שוחרר "לאחר 3 שנים של מבדקים על בעלי חיים" 12. בכל מקרה, מבדקי טרטוגניות על מודלים של בעלי חיים לא יכלו להסיק מסקנה סופית. על איזה מין של חיה היו מבססים המדענים את המבדק? עכברים? ארנבות? קביות? קופי-על? ובאיזה מינון? יתרה על כך, כל תרופה תגרום בסופו של דבר לפגמי לידה בלתי מוגדרים, לכל מין - בנקודה מסוימת. כל תרופה! מבדקים אלה לא יכלו לספק את התוצאות הרצויות. כפי שמדען מסוים הצהיר: "כרגע אין הוכחה חותכת שיכולה להראות את הערך של מבדקים מתמשכים במעבדה כשיטה להקטין את הסיכון הסופי במטופלים אנושיים. במלים אחרות, הערך של מחקרים על בעלי חיים לניבוי הוא לא וודאי. גופים חוקיים כמו הועדה לבדיקת בטיחות של תרופות (Committee on Safety of Medicines) אשר דרשו את המבדקים האלה עשו זאת בעיקר עקב אמונה ולא על בסיס קרקע מדעית מוצקה. אצל התלידומיד, לדוגמא, אפשרי לשחזר רק עיוותים ספציפיים במספר קטן מאוד של מיני בעלי חיים. לפיכך, במקרה מסוים זה, בלתי סביר כי מבדקים ספציפיים על בעלי חיים בהריון היה מספק את האזהרה הנדרשת: המין הנכון ככל הנראה לעולם לא היה מגיע לידי שימוש. מה שניכר אף יותר, זה שהתגובות החמורות לא שוחזרו בשום מין מלבד האדם 13." רק ניסוי וטעייה בכמויות עצומות ומנות עצומות של תלידומיד יצרו טרטוגנסיס במינים בודדים. כפי שהודגם בצורה מדעית, שום כמות של מבדקים על בעלי חיים לא היה מונע את אסון התלידומיד. וזו אירוניה גדולה שעצם אי ההופעה של תופעות לוואי אצל בעלי חיים שהתלידומיד נבדק עליהם, הרשתה לתלידומיד להגיע אל השוק מההתחלה, ואז להישאר שם למרות תוצאות המבדקים על אנשים. ושוב, השאלה המתבקשת- מדוע לא השתמשו ברקמה אנושית לבדוק את התגובה לתלידומיד? הפעם, כפי שהמצב בדרך כלל, מחקר על רקמה אנושית במבחנה (in vitro) יכל למנוע את אסון התלידומיד 14. מקרה התלידומיד מראה לא את התועלת שבניסויים בבעלי חיים, אלא איך הם הסיטו טיפול לדרך הרסנית. הוא גם ממחיש את קלות התנועה של בעלי האינטרסים בניסויים בבעלי חיים, כמו בוטינג ומוריסון, לסילוף ההיסטוריה בצורה שמתאימה לסדר היום שלהם. מקורות: ------------------ 1. Medical World, Dec. 1, 1933, p. 335. המשך יבוא, ההמשך מעניין לא פחות.
2. Teratology 1988; 38:203-215 3. Exp Mol Path Supl, 1963;2:81-106 4. Federation Proceedings, 1967;26:1131-6 5. Teratogenesis, Carcinogenesis, and Mutabenesis 1982 vol.2, pp. 361-74 6. Mason J., and Wise D. in Casarett and Doull’s Toxicology 4th ed. McGraw-Hill 1993 7. Schardein, J.L., Drugs as Teratogens, 1976 8. Schardein, J.L., Chemically Induced Birth Defects, Marcel Dekker 1985 9. McBride in Lancet Dec. 16, 1961 10. Arzneimittelforschung, 1956;6:426-30 11. Arzneimittelforschung, 1956;6:426-30 12. As quoted in Reusch, H. 1000 Doctors Against Vivisection p. 107 13. Prof. George Teeling-Smith. A Question of balance; the benefits and risks of pharmaceutical innovation, p. 29, pub. Office of Health Economics, 1980 14. Nature 1971;232:634 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיאור המפורט. היה מעניין ומאיר עיניים. שני דברים: א. האם תוכלי בבקשה לפרט יותר את הנאמר במקור 14 (האפשרות לגלות את הבעיתיות של התלידומיד בעזרת שימוש ברקמות אנושיות)? לא ברור לי איך זה אמור לעזור, וגליונות נייצ'ר משנות ה-70 אינם בהישג ידי. ב. כל זה רק מראה שבנוסף לניסויים על בע"ח יש לבצע ניסויים קליניים, וכי מרגע שבוצע ניסוי קליני (בכוונה או בטעות), אין טעם לחזור לניסויים בבע"ח. אני מסכים שאי-הורדת התרופות מהמדפים (לפחות עד בירור העניין) היא מחדל של רדיפת בצע. אני לא מסכים שיש בכך כדי לפסול מחקרים בבע"ח *לפני* הניסויים הקליניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בידי לא נמצאים בהישג גליונות של נייצ'ר, אך הרעיון פשוט: חושפים תרביות תאי עובר אנושיים לתלידומיד ובודקים האם יש שינוי ביחס לתאים דומים שלא נחשפו לתלידומיד. לפי ספרו של הנס רוש, "טבח החפים מפשע", שמתורגם לעברית ונמצא בספריות בישראל, בוצע כך בביצי תרנגולות מופרות ובביצים של קיפודי ים (ע' 279 בספר) שבהם הצליחו לגלות השפעת תלידומיד בביצים אלה. איני יודע מדוע דווקא קיפוד ים טוב. אפשר היה להשתמש באותה טכניקה על ביציות אנושיות מופרות ואז היו מוצאים שהתלידומיד מעכב את גידולן. ב. מהו "כל זה" שאתה מדבר עליו? אם ניסויים בבעלי חיים מהימנים מדוע לבצע ניסויים קליניים, ואם אינם מהימנים מדוע לבצע אותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שכל נסיון של חוקרים להשתמש בביציות אנושיות מופרות (בעברית: עוברים אנושיים) נתקל בהתנגדות חריפה של הגופים הדתיים, בעיקר בארה"ב המונעים כל מימון של מחקרים מסוג זה. רק לאחרונה איפשר ג'ורג' W. בוש מימון מחקרים תחת מגבלות חריפות למדי בתאי גזע עובריים. ראה למשל או חפש ב-google את הביטוי stem cells האחרונים שאתה יכול להאשים בכך שלא משתמשים בתאי עובר אנושיים הם החוקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגבלות חריפות זה אנדרסטייטמנט. למעשה, הוא אסר על הפקת קווים חדשים של תאי גזע עובריים. מכוני המחקר, אגב, לא התרשמו במיוחד. דיברתי עם ד"ר ראובינוף מהדסה (חלק מקונסורטיום ESI, שמחזיק ב-6 קווים), והוא אמר שהם דווקא מתכוונים להמשיך להפיק קווים של תאי גזע בעתיד. בקרוב זה אולי יהפוך למאמר פה באייל, לאחר שאסדיר כמה נושאים של זכויות יוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ביצי קיפוד ים או תרנגולת ולא ביציות אדם: הסיבה היא פשוטה - כדי שעובר אנושי יתפתח מביצית מופרית אתה צריך רחם. עבור קיפוד-ים או תרנגולת - אתה לא צריך רחם. כפי שכבר כתבתי כאן היכן שהוא, הסיבה שהתלידומיד פגע בעוברים היא שהוא חומר אנטיאנגיוגנזי, כלומר מונע יצירת כלי דם. אני לא יודע באיזה שלב של העובר האנושי מתחילים להווצר כלי דם, אבל זה בטח לא קורה בשלבים המוקדמים. אני לא יודע עד איזה שלב ניתן לגדל עובר של יונק מחוץ לרחם אבל ככל שאני זוכר זה לא הרבה מעבר לשלב הבלסטוציסט (64 או אולי 128 תאים, אני חושב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין אחד בהודעתך אינו ברור לי ואשמח אם תוכלי להרחיב בנדון. טענתך היא כי בדיקות על רקמה אנושית במבחנה היתה יכולה לגלות את תופעות הלואי של התלידומיד. למיטב ידיעתי (אנא תקני אותי אם אני טועה), מלבד תופעות הלואי החמורות כאשר נצרך על ידי נשים בהריון, התלידומיד פעל על בני אדם בצורה משביעת רצון (או לכל הפחות היה אפקטיבי במידה זו או אחרת). האם בדיקות על תרביות היו מגלות את ההשפעה המזיקה על עובריהן של נשים בהריון או שהיו נותנות את התוצאות שהראה התלידומיד על אוכלוסיות אחרות (שהיתה, ככל הידוע לי, משביעת רצון)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היו עוזרות לגילוי ההשפעה המזיקה על עוברים שכן בדיעבד התברר שהתלידומיד פועל כחומר אנטי-אנגיוגני (כלומר מונע יצירת כלי דם), תופעה שגם כיום עדיין קשה מאוד ללמוד בתרבית (וכבר הזכרתי כאן שיש מעבדה במכון שכן מנסה לעשות זאת אם כי הם עדיין בתחילת הדרך). תלידומיד גם פועלת כחומר אימונומודולטורי, כלומר משפיעה על מערכת החיסון, שוב, תופעה שקשה לבחון בתרבית ובייחוד אם לא יודעים מראש מה מחפשים. בשל תכונות אלו, אגב, תלידומיד עשתה קאמבק כטיפול אנטי-סרטני : http://www.ncbi.nlm.nih.gov:80/entrez/query.fcgi?cmd... לגבי תופעות לוואי אחרות - מהמעט שקראתי הבנתיhttp://www.ncbi.nlm.nih.gov:80/entrez/query.fcgi?cmd... שיש לתלידומיד גם השפעה נוירופאטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, התלידומיד הוא טיפול הבחירה במחלה המכונה כיום צרעת (leprosy, שכנראה אינה הצרעת המוזכרת בתנ"ך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שתיארת את המקרה המחדל הברור הוא לא הניסויים על בעלי החיים (שלא עזרו במקרה זה) אלא העובדה שהסתמכו על ניסויים אלו לא רק לשלילה אלא גם לחיוב (כלומר, כ'הוכחה' לתקינות התרופה). האם מסקנתך היא שאין שום תועלת בניסויים על בעלי חיים? אני מניח שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם תמיד טוענים שטיפול בעכברים לא יפעל בבני אדם ולהיפך. והנה במאמר שלי הראתי שתוצאות ניסויים פרה-קליניים בעכברים עם אנטיסנס של BCL-2 הצליחו ובעקבות כך נערכו ניסויים קליניים שגם הם נתנו תוצאות מעודדות. לעניין חלבון הטרייל - אם היית קורא גם את התגובות שבסוף המאמר היית מגלה שנמצא פתרון לבעיה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |