בתשובה לסמיילי, 18/04/06 9:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה בדיוק מה שהוא אמר וברור שזה גם מה שהוא רצה, והוא עשה את זה בצורה מבריקה עם הקבורה והמצלמה. עכשיו נשאלת השאלה, כמו שאמרת, בשביל מה היה צריך את הכופר - ובשביל מה הוא היה צריך את הפיצוץ של עצמו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכופר נראה לי אחת ההברקות הגדולות ביותר: גם אתה מפעיל על הקורבנות לחץ רגשי-מוסרי, כי אתה יודע שאסור להם להיענות ושהם יעשו כל מאמץ כן להיענות, ובסוף אתה מפוצץ את כל הכסף (טוב, בסוף כנראה הרבה ממנו נשאר; אולי זה קצת פספוס, מצד הדמות ומצד התסריטאי כאחד) כדי להראות שזה בכלל לא מה שרצית. פשוט סוג חדש ומקורי של התעללות. למה הוא היה צריך את הפיצוץ של עצמו? יום לפני ששאלת את זה עליו יכולת לשאול את זה על פלשתינאי אחד בתחנה המרכזית. תשובה אחת אפשרית עבור הפלשתינאי היא שזו הדרך הכי בטוחה להרוג כמה שיותר ישראלים, אבל אני חושב שזה מחמיץ חלק חשוב בעניין: להפגנת הנכונות להתאבד יש אפקט עצום בפני עצמה. גם כהבעת יאוש - "תראו לאן הבאתם אותי", ומצד שני הפגנת כוח - "אין לכם איך לאיים עלי". אני חושב שהשאלת האקט הזה לזירה החצי-פלילית, אם באמת זה נעשה כאן לראשונה, גם היא אחת ההברקות הגדולות של הסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהכופר היה רעיון מצויין, וגם הפיצוץ שלו - אבל לא היה ברור למה הפיצוץ הזה היה צריך להיות מלווה בפיצוץ עצמי ובחשיפת הזהות שלך (כמו גם בחשיפת המקום שבו ביצעת את ההכנות, מה שנותן לחוקרים רמז שמציל בסופו של דבר את החיים של החטוף). באותה מידה אפשר היה למלכד איזה גזע עץ ביער, להגיד לחוקרים לשים בתוכו את הכסף, וברגע שהם היו עושים את זה, לפוצץ. בתור "הבעת יאוש" של "תראו לאן הבאתם אותי", לא שוכנעתי כל כך מהפיצוץ העצמי. האם לדעתך הוא היה אמור לעורר אמפתיה בגללו? נשאר לנו "אין לכם איך לאיים עלי" שהיה קיים כבר קודם, והיה מרשים עוד יותר כשהחוטף היה אלמוני חסר זהות, שעליו באמת לא הייתה שום דרך לאיים כי לא היה ברור איך אפשר אפילו ליצור איתו קשר, לא כל שכן מה שהוא רוצה. אבל אני מניח שבשביל רושם ויזואלי (ועוד דם) צריך פיצוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתייחס לפיצוץ העצמי כאל עוד פריט בסל ההתעללויות, וזה קצת מוזר: לי די ברור שההתאבדות היא העיקר כאן, יותר מהכופר ויותר גם מניסיון הרצח. כלומר: אילו הוא היה צריך לבחור בין התאבדות ללא רצח לבין רצח ללא התאבדות, הוא היה בוחר בראשון. מרכיב עירור האמפטיה אולי קיים, אבל נראה לי שלא אמור להיות דומיננטי. בעיקר אני רואה כאן ביטוי קיצוני של זעם, יאוש והתרסה. אני דווקא מרגיש שזה אקט "נכון" או "יעיל" מהבחינה הזו, וקצת קשה לי למצוא מילים להסביר זאת אם אתה לא; אבל שוב, נראה לי שכיוון טוב לחשוב על זה הוא דרך המחבלים המתפוצצים אצלנו. האם אותם אתה יכול, במובן הרלוונטי, להבין (ולא בנימוק של הדרך הרציונלית היעילה ביותר לקטל מקסימלי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המחבלים המתאבדים? שאלה קשה. אני לא יודע אם הסיבה להתאבדות שלהם היא זו שאתה מתאר כאן. ייתכן שזו נכות רגשית מצדי, אבל אף פעם לא הבנתי את עומק ההתרסה בפעולה הזו. אפשר לעזוב את המתפוצצים שלנו ולעבור למקרה קיצוני עוד יותר - אנשים שמציתים את עצמם לאות מחאה (היו לנו, למרבה הצער, כמה מקרים "משלנו" בזמן ביצוע תוכנית ההתנתקות). מצד אחד, ברור שמדובר במעשה שנגרם כביטוי קיצוני של זעם, יאוש והתרסה. מצד שני, לא עושה רושם שלאנשים אכפת במיוחד - ההפך, שמעתי מהצד חייל שראה את אחת ההצתות במו עיניו מספר על כך בשעשוע. לכן, המוטיב ההתאבדותי לא נראה לי כמו מעביר המסר החזק ביותר כאן. השלכת הכופר לפח? בוודאי. מחיקת מה שנראה כקצה חוט? בוודאי. אבל הרצון להתאבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאיר זאת כך, אם כך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |