בתשובה לאפופידס, 08/10/01 14:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. כשההחלטה היא א-פריורית מיהו "רע" ומיהו "טוב", אני קצת מתחיל לחשוד בה. העניין (ולזה כיוונתי גם בתגובות אחרות) שאנחנו נוטים "לוותר" למי שסיווגנו כ"טוב". דוגמא קיצונית? המונח "בני-טובים". הרגשתי היא שכאשר משתמשים בתקשורת במונח הזה הכוונה אינה "תראו, הם בני-טובים ואע"פ תראו מה הם עשו" (אונס ברמת-השרון, רוצחי דרק רוט וכו') אלא "נכון שהם עשו את זה, אבל הם בני-טובים". 2. כן? נראה אותך מצליח לשכנע מישהו להתייחס לרוסים בלי לחשוב על ברה"מ או על גרמנים בלי הרייך השלישי. מדוע ארה"ב צריכה לזכות ליחס מיוחד? כי במאי הסרטים שלה עוסקים בעיקר ברעיונות ההשגחה (אליבא דאלכס מאן) והיותם של האמריקאים "העם הנבחר", ובכך תורמים לאינדוקטרניזציית החלוקה ל"טובים" ו"רעים" (ע"ע "אמפריית הרשע" של לפי רונלד רייגן)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) אכן, אפריורי הדבר קשה יותר, אך ניתן להסתכל על הכוונות (לפחות המוצהרות) ועל העבר הקרוב (נגיד, עד 10 שנים) ואז להחליט מי טוב ומי רע. או שלא הבנתי. 2) האמריקאים הם הדבר הכי קרוב ל"עם נבחר" שיש לנו כיום. נסה רק לדמיין איזה עולם היה אם המעצמה היחידה בו היתה מדינה אחרת (הצעות: צרפת, גרמניה, סעודיה, רוסיה). עם כל הדברים הלא נעימים ואף הנפשעים להם אחראית ארה"ב, מדובר במדינה ובאומה השונאת אי צדק ומקדמת שלום ושיוויון ברחבי העולם, כפי הבנתה וכפי יכולתה (בהתחשב בשיקולים נוספים), יותר מכל מדינה אחרת על פלנטתנו. כאן חסר לי משפט סיום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "הכוונות המוצהרות"? אני מצהיר שכוונתי לעשות רק טוב לעולם ולא לפגוע בזבוב. ממתי הכוונות ה"מוצהרות" הן אינדיקציה למשהו? יתרה מזאת, עצם החלוקה הנ"ל מתאימה יותר לאלכס מאן שטוען למגמות ו"תתי-מודע קולקטיביים" בקרב אומות וגם להסתכלות *ערכית* על ההיסטוריה, שאני שולל מכל וכל. 2. השתמשתי במונח "עם נבחר" כגנאי לנטייתם של האמריקאים לראות בעצמם עם שכזה (שוב, אליבא דאלכם מאן). זה עדיין לא פותר את השאלה המוסרית שהעלתי ואתה מתחמק ממנה עד כה (שמקורה בתגובה הזו: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=718&rep=37...). האם עלינו להפעיל "משוואת טוב ורע" ולסלוח למי שסיווגנו כ"טוב" על מעשיו ה"רעים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כפי שציינתי, אין די בכוונות מוצהרות ובכל מקרה יש לבחון מעשים ולהפעיל כושר שיפוט לשם הבדלה בין טוב ורע (יחסיים). גישתך, שאינה מבדילה בין טוב ורע משקפת אמת תאורטית, שכן באמת מדובר במושגים סובייקטיבים (בהסתייגות מסויימת שאפרט אם תחפוץ). ואולם מבחינה מעשית, יש לה פוטנציאל הרסני להתפתחות האנושות וסופה שאינה מבדילה גם בין אמת לשקר. נראה לי שמקומך בקרב "ההיסטוריונים החדשים", כפי שהם נקראים. 2. לא אמרתי שצריך לסלוח. נהפוך הוא. יש לשפוט ולהעניש את החוטאים כולם, ללא קשר לשיוכם. בפרט, פושעים מקרב חיילי צה"ל בשטחים או מקרב חיילי ארה"ב בוייטנאם (אם לא חלה התיישנות) - והיה מחננו טהור. זאת, למרות וביחוד בגלל שהם השתייכו לטוב שנלחם ברע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ראשית, קצת מפתיע לקבל תגובה על "אמת תאורטית" מול "מביחנה מעשית" ממי שטען ל"רלטוויזם זול" בתגובתי (http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=718&rep=37...) שנית, כבר התנהל באייל דיון לגבי השאלה על ההשלכות המוסריות של מחקר בצמד מאמריו של ירדן ניר "בין מוסר להשכל": דיון 216 ו- דיון 224 דעתי בקיצור: אני מתעניין באמת התיאורטית, לא באמת מגוייסת. למחקר הסטורי לא צריכה להיות שום השפעה על התפתחות האנושות. אתה רוצה לקרא לי בשמות או לקטלג אותי (ע"ע "הסטוריונים חדשים") - שיבושם לך, לא הוספת שום ערך קוגניטיבי לדיון. אבל מה שממש מטריד אותי זו האמירה "אינה מבדילה בין אמת ושקר", במיוחד כשאתה כותב שגישתי משקפת "אמת תיאורטית" מול "אמת מעשית". אני לא מבדיל? 2. יפה, אם כך הוויכוח שלך הוא עם חזי, לא איתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא בדיוק, כי לא טענתי שיש לסלוח או להתעלם מפשעי האמריקנים, כזכור לך. בסך הכל אמרתי שיש לדחות את הטיפול בהם ולהתמקד בבעיות שמאיימות על עצם קיום העולם המערבי. בהודעתי המקורית נאמר, "קודם כל תגיעו לרמתה", כלומר - כשתגיעו לרמתה בהחלט יהיה על מה לדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן ידידי, למען העמדת דברים על דיוקם - המדובר בעיקר בבמאים יהודים מהוליווד, אשר למן שנות השלושים של המאה הקודמת חברו, הגו וקדחו עבור ווספים-אמריקאים קרתניים הזייה קולנועית מטורפת ומקסימה, אשר במסגרתה אמורים אלו להלחם כנגד כוחות ה'רוע' וה'רשע' בעולם. מעניין להביט בז'אנר המרוט משהו, אשר חוזר על עצמו כתקליט שחוק למן מערבוני-השגחה שונים ועד להופעת החיזרים הפולשים; עיירה שלווה ומנומנמת מוחרדת מבואו/התקפתו/אכזריותו של דמות האחר 1, אשר מעוניין להתעמת ולהתאמת עם יושבי עיירה שלווים אלו, ללא כל סיבה נראית לעין 2. העימות אכן יוצא אל הפועל, וזאת לאחר שנציג החוק המקומי - בברכתו של נציג האמונה והטעם הטוב - מגייס קואליצייה פוריטנית נקמנית לצורך השבת הסדר על כנו וחיסולו הפיזי של דמות הרוע 3; הדרך לפעולת טיהור זו אמנם רוויית חתחתים, אך למרות כשלונות יחסיים וגמלוניים של הכוחות הצודקים - הרי שהצדק (Justice) מובא ומוכח בפני עם ועדה, בעזרתו ובהשגחתו האדיבה של מר צבאות, בבימוי נציגו האנושי הנימול. שלך אלכסנדר מאן 1 דמות זו לובשת צורות וחזיונות שונים ומשונים. התגלמותה האחרונה של דמות מיתולוגית זו דבקה בבשרו של מליונר סעודי בן טובים, אשר בחר והלך בדרך ובעצת רשעים. 2 ממש כפי שקרה ואירע עשרות פעמים לתושבי יהופיץ המפורסמת, אשר קוזקים וערלים שונים חדרו והפרו שלוותה, תוך כדי ביצוע פעולות פוגרום, זימה ואונס בתולות. 3 שמו של השריף האחרון הוא ג'ורג' בוש ג'וניור, מגייס קואליציית אלף לילה ולילה, אשר עליו הטילה לשיטתו ההשגחה להציל את העולם מהאדם הקדמון שותה התה, אשר מתגורר במערות הרי אפגניסטן. (כל הזכויות שמורות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שברוב הסרטים הללו לא מדובר בגיוס קואליציה פוריטנית נקמנית מבני המקום אלא דווקא מישהו מחוץ לחברה, זר מסתורי, הוא הגיבור שמציל את העיירה (זר אמיתי או זר מנטלי). אם הגיבור הוא איש חוק, הוא יהיה לרוב זר לסביבה בה הוא פועל (סוכן FBI שמגיע משום מקום בחליפה ונעלם בסוף הסרט, מרשל פדרלי שרודף אחרי הפושע מזה 10 שנים וכו'). אם הוא שוטר או שריף מבני המקום יהיה זה תמיד אדם שפועל בשיטות לא מקובלות, מוציא עליו את קצפם של הממונים עליו ונמצא בסכנה תמידית לאיבוד התג (זר למנטליות של הקורבנות אותם הוא מציל). הכוחות שומרי הסדר הרגילים משמשים לאתנחתא קומית במקרה הטוב אם אינם מסיימים את חייהם בתחילת הסרט (במקרים שהם באמת כוחות הטוב ואינם מושחתים השייכים לצד הלא נכון בסיפור ואז הם עתידים לסיים את חייהם רק בסופו של הסרט). כמובן קיים גם הגיבור שהוא האדם הפשוט לכאורה אבל תמיד יהיה משהו בעברו (איש הכוחות המיוחדים בדימוס) שיפריד אותו משאר בני אותה עיירה מותקפת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |