בתשובה לגלעד דנבום, 08/10/01 13:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לארה''ב אינטרס ברור בהגנה על משטר פרו-אמריקאי בסעודיה. להיותו דיקטטורי אין קשר לכך. למרות זאת, מצב החופש של העמים הערביים הפרו-אמריקאים טוב בהרבה (בממוצע), מזה של האנטי-אמריקאים, בין השאר, בגלל שהם נתונים יותר לדעת הקהל האמריקאית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המשטר הוא פרו-אמריקאי משום שארה''ב משמרת את היכולת שלו לשלוט כמשטר דיקטטורי. אם אתה חולק על כך שהאינטרס של משטר דיקטטורי הוא לשמור על הכוח שלו, בעוד האינטרס של העם הוא להקים משטר דמוקרטי - אני מצר על כך, ומבקש ממך להסביר את עמדתך. בכל אופן, בסיסיה הצבאיים של ארה''ב בסעודיה הם אחד מהנושאים העיקריים עליהם נלחמים ארגוני טרור שונים (ביחד עם ההרס הרחב בעיראק, תוך חיזוק שלטונו של סדאם חוסיין, ומדיניותה בנוגע לישראל), וטענות מסוג זה זוכות להד רחב ולהסכמה רבתי (במנותק, כמובן, משיטות הטרור האלימות והפן האיסלאמי הקיצוני) הן בחוגי שמאל מערביים, והן באוכלוסייה הרחבה שנמצאת תחת המשטרים הדיקטטוריים האלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין האינטרס של העם: זה מושג קצת בעייתי להגדרה, כי העם בד"כ לא מבין היטב את האינטרס שלו. אך אם תהית מה היה קורא אם יום אחד היה המשטר בסעודיה הופך לדמוקראטי, ובכן, מנסיון רב עם חברות מוסלמיות, נראה לי שפופוליזם דתי-שבטי-לאומני אלים היה משתלט על השיח שם והיה מדרדר את מצב זכויות האדם שם לגרוע מאי פעם. האמריקאים שם כדי למנוע מסאדאם ואירן לפלוש לשם ולא כדי להגן על השליטים מן העם הסעודי רודף הדמוקרטיה והשיוויון. בעניין עירק, ההרס (בהפצצות) ורצח הילדים (ע"י מניעת מזון ותרופות) הם החלטה קרת רוח של סאדאם, כדי ללחוץ על המערב. יש לו המון כסף לזה. אם המערב היה נכנע ומרפה מעירק, הוא היה עומד תוך מספר שנים בפני איום של סאדאם על כל מדינות המפרץ ("כדי לשחרר את ההמונים באותן מדינות") + נשק השמדה המונית שהיה מופנה גם מערבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעם האמריקאי לא ממש אכפת מה הממשלה שלו עושה בחוץ לארץ. גם לא כל כך אכפת לו מה היא עושה בתוך ארה"ב. עצם העובדה שפחות מחצי מבעלי זכות הבחירה האמריקאים מוותרים על יכולתם להצביע ולהשפיע היא אינדיקציה ברורה. מעבר לכך, בערב הסעודית יש את אחד המשטרים הפנדמנטליסטים ביותר בעולם, ששואב את מורשתו מהמוסלמים הווהאבים שהשתלטו על כל חצי האי במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת. לא יהיה זה מוגזם להגיד שמצב הנשים שם, לדוגמה, רע באותה מידה כמו באפגניסטאן של מיליצית הטליבאן. יש עוד דוגמאות רבות לתמיכה של ארצות הברית במשטרים קיצוניים ואכזריים. האי בחריין, לדוגמה, שמשמש עתה כמפקדת הצי החמישי של צבא ארצות הברית, נשלט על ידי קבוצה קטנה המייצגת את המיעוט הסוני במדינה. השיעים, המהווים שם את הרוב המכריע, מדוכאים ביד ברזל. האם לזה אתה מתכוון כשאתה אומר "טוב בהרבה (בממוצע)"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לניתאי על התגובה הזו, משום שהיא הזכירה לי את העניין הוואהבי, שרציתי לדבר עליו קצת, ושכחתי. הפלג הוואהבי, אליו משתייך גם אוסאמה בין-לאדן וחבר מרעיו הסעודיים, הינו הפלג הקיצוני והפונדמנטליסטי ביותר של האיסלאם. השלכת ערכיו ועקרונותיו של פלג זה על כלל הדת המוסלמית היא מופרכת, מגוחכת ואף פושעת במידת מה, שכן היא מצדיקה קטלוג הדת כולה כאלמנט ''אנטי-מערבי'' (ול-א. סעיד יש גם מה להעיר על המונח הזה, שמראש מנכר ומייחס תכונות מסוימות לקהלים, תוך יצירת הכללות בלתי-מבוססות בעליל), אלמנט שיש להביא לאיונו המוחלט לשם שימור אותה רוח של שיוויון, אחווה וחירות, אליה אנו כה רוצים להגיע. בקיצור, הטיעון כאילו האיסלאם כולו מתנהג וחושב כפלג הוואהבי מקביל לקביעה כי היהדות כולה מתנהגת על פי הציווי ''השמד את עמלק'', ועל כן היא שואפת להשמיד את הגויים כולם, והצגת המאבק הנוכחי בטרור כמאבק בין ''ציליויזציות'', באופן מנותק מההקשרים ההיסטוריים הברורים שלו, של איפריאליזם אמריקאי משתולל, ביחד עם דיכוי רחב-היקף של העמים ערביים ואחרים בידי דיקטטורים מקומיים, הוא מוטעה מיסודו ומביא רק לכניסה לדינמיקה של אלימות מתעצמת, במנגנון היזון-עצמי שכבר תועד מספר רב של פעמים בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הפלשתינאים (רוקדי הגגות, תומכי פיגועי ההתאבדות, שורפי הדגלים וכו') וואהבים? מה בדבר המלזים, האינדונזים ודומיהם (הכוונה לאילו שהחוט המקשר היחיד בינם לבין סכסוכנו המקומי, הוא האיסלם), אשר יוצאים להפגנות שינאה כנגד ישראל וארה"ב – מהי מקבילתם היהודית-עמלקית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כן יהיה מוגזם. מצבם של הנשים בסעודיה טוב לאין שיעור מזה של נשות אפגניסטאן (זו הטליבאנית). למיטב ידיעתי (ותקן אותי אם יש לך מידע אחר) הן זכאיות למשל לחינוך, לטיפול רפואי ומותר להן לעבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן נתונות כמעט לאותם סוגים של אפליה: אין להן חופש תנועה (אסור להן לנדוד בין חלקים שונים של סעודיה ללא אישור מתאים, ונאסר עליהן לצאת מהמדינה ללא בן זוג או קרוב משפחה), אין להן חופש התארגנות (כל התכנסות של נשים אסורה על פי החוק) ואין להן חופש תעסוקה (הנשים מהוות פחות מ-5% מכוח העבודה). מעבר לכך, חלות עליהן כל ההגבלות שנגזרות מהפירוש הווהאבי של השריעה: קשה להן מאוד להתגרש, לדוגמה, או לקבל ירושה. מבחינת חינוך מצבן מעט טוב יותר, למרות שיש תחומי לימוד שאסורים עליהן (תקשורת או מחשבים, לדוגמה), ולמרות שאסור להן להיות נוכחות בהרצאות שבהן יושבים גברים. ספר טוב על המשטר הסעודי הוא "The Rise, Corruption and Coming Fall of the House of Saud", של סעיד אבו ריש. על מצב זכויות האדם במדינה קראתי לאחרונה בדו"ח של ארגון זכויות האדם הבולט כיום, Human Rights Watch: ויש גם את הדו"חות השנתיים של הסטייט דפרטמנט, שמבקרים את סעודיה באופן קבוע. ואם אפילו הסטייט דפרטמנט מודים בחומרת המצב, כנראה שהדברים שם באמת רעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההפנייה המעניינת. הן עדיין זכאיות לטיפול רפואי, הן משכילות יחסית לרוב נשות העולם הערבי. בעניין התעסוקה, הן קודם כל רשאיות לעבוד, כך שמי שגורשה, אינה צריכה לקבץ נדבות. חוץ מזה, להזכירך, אין הרבה משפחות סעודיות הרעבות ללחם, כך שאין לצפות למספר גדול של נשים העובדות במקום לגדל את ילדיהן. לסיכום: מצבן שם רע מאוד, אך עדיין טוב בהרבה משל אחיותיהן בטליבאניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, בהשוואה בין אחת המדינות העשירות באיזור (יצואנית הנפט הגדולה בעולם), ואחת המדינות העניות וההרוסות ביותר בעולם, בה נערכות מלחמות רצופות בין כוחות שונים במשך כ-50 שנה, מתברר כי המצב עבור האוכלוסייה הפשוטה אינו טוב בהרבה עבור המדינה העשירה יותר. מסקנה: בגלל שהרווחים העצומים מהממון בסעודיה הולכים לשכבה מצומצמת ביותר, אשר שולטת על מוקדי הכוח הפיננסיים והפוליטיים בעזרת סיועה (האלטרואיסטי, אלא מה) של ארה"ב, משתמר המצב המחפיר של פגיעה אקוטית ומתמשכת בזכויות האדם והאזרח של האוכלוסייה המקומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצואנית הנפט הגדולה בעולם היא נורווגיה, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראשונה, שלישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, חוסר מימוש זכות ההצבעה הוא אינדיקציה לכך שהציבור לא מאמין שאחד המועמדים יכול להביא לשינוי, או שיש בכלל הבדל בין המועמדים; עדיין אכפת לו, לדעתי. שנית, כפי שכבר אמרתי, בצורה קצת אחרת: לפני הכל חובה לטפל בבעיות הדחופות ביותר העומדות על סדר היום, וכל השאר יכול לחכות. בחריין משמשת כמפקדת הצי החמישי כדי שהאמפייר סטייט בילדינג לא יתמוטט מחר וכדי שעיראק לא תייצר פצצת אטום. נכון שאלו בעיות דחופות יותר ממצב זכויות האזרח בבחריין? האם כשייפלו הטילים על תל-אביב מילותיך האחרונות (חו"ח) יהיו, "נו, לפחות הצלחנו לשפר את מצב השיעים בבחריין"? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |