|
בדרך כלל יצא לי להיניק בכל מיני מקומות בלי בעיה מיוחדת. אבל פעם אחת הייתי במשרד הפנים בתל אביב ושם היו המון אנשים, עמך ישראל עומדים ויושבים צפוף, ממש צפוף, גברים, נשים וטף, חילונים וחרדים, ובאמת חשבתי שאולי זה יפגע ברגשותיו של מישהו. אז פניתי לפקידה, והיא אמרה בבטחון: "אין בעיה, בואי!".
אז באתי.
לא תיארתי לי שמאחרי אולם הקבלה הידוע והמוכר מסתתר לבירינת אדיר של מסדרונות אפלים ומסתוריים המזכירים את מרתפי הק.ג.ב. הלכנו והלכנו והיא פתחה דלת ועוד דלת, ובחדרונים הקטנים שמאחרי הדלתות ישבו אנשים ממין זכר, חרדים עטויי זקן. משרד הפנים נשלט אז באופן טוטאלי ע"י העובדים ממגזר זה. הצאצאית התחילה לבכות, ואמרתי לה, לפקידה, שלא חשוב, שנחזור לאולם הקבלה ואיניק אותה כבר שם (את התינוקת, לא את הפקידה), וכבר לא'כפת לי חרדים או לא חרדים.
הפקידה סירבה, היא היתה נחושה בדעתה להיות אלי נחמדה עד הסוף. אז המשכנו עם הקילומטראז' האולימפי שלנו, ואחרי שקפצנו ראש מהחומה הסינית וחצינו את מגדל גובי, היא מצאה חדרון ועזבה את שתינו, קטנה וגדולה, לבד. לפני שהיא הלכה עוד הספקתי לומר לה שאני לא יודעת אם אדע איך לחזור. היא, שלא ידעה שבענייני קואורדינציה עוד לא המציאו אפס כמוני, חשבה שזה בצחוק. זה היה ברצינות.
בסוף בכל זאת הצלחתי לחזור, אין לי מושג איך אבל עובדה שאני כאן.
חדרון זה לא תמיד כזה גליק :-] .
|
|