בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 10/04/06 23:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משום מה, הקצנת בהרבה את העמדה שלי... אני אמרתי "לאסור משהו כי הוא אסור בתרבות"? פתחתי ואמרתי שאני בעד פינות הנקה ציבוריות. מה הבעיה לשנות את התרבות שלנו? הבעיה היא שהיא תרבות, ותרבות לא משתנה רק כי לדעתו של מישהו זו לא בעיה שהיא תשתנה. מה הבעיה לשנות את התרבות שלנו לתרבות אפריקאית קדומה, כך שכל פריט לבוש שמעל לאזור חלציים ייחשב כמיותר? כמובן, חזרתי ואמרתי שזה לאו דווקא המצב ההוגן לדעתי, רק הצבעתי על עובדה בתשובה לשאלתך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ייחסתי את "לאסור משהו כי הוא אסור" לך, אלא תהיתי עליו באופן כללי. אני אנסה לנסח את עצמי מחדש: את אומרת שאת מובכת כי חשיפת שד היא חשיפה של איבר ש"בתרבות שלנו אמור להיות מוצנע". כלומר, המבוכה שלך נובעת רק מכך שאת יודעת ש"בתרבות שלנו" המעשה אינו לגיטימי. נשאלת השאלה האם המבוכה שלך היא משהו רצוני ("אני יודעת שזה לא לגיטימי בתרבות שלנו אז אני אתנהג כאילו זה מפריע לי") או משהו לא נשלט ("אני יודעת שזה בסדר אבל חינכו אותי שזה לא בסדר ואני לא יכולה להיאבק בזה"). אני מניח שאין לך בעיה עקרונית עם ראיית השד, וכל הבעיה שלך היא ששמעת ש"בתרבות שלנו זה לא בסדר". ואם זה עדיין לא ברור: אני מנסה להבין מה מפריד בין "התרבות שלנו" ובין ההעדפות האישיות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיותי יצור תרבותי, כשאישה חולצת שד אני לא אעבור תהליך מחשבתי של "היא חלצה שד - רגע, אמור להיות אכפת לי מזה - אוי, אני נבוכה", אלא פשוט אהיה נבוכה ישירות, כי התרבות היא לא איזה שריון שמולבש עליי, אלא משהו שמוטמע בי. כמובן, מכיון שאנחנו יצורים לומדים, עם הזמן אני יכולה ללמד את עצמי לא להתרגש מזה. כלומר, ההעדפה האישית שלי *מושפעת* מהתרבות, אבל לא נגזרת ממנה ישירות ובכל מצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אנחנו מתקרבים יותר לנקודה. התרבות היא בעצם איזו "שטיפת מוח" (כלשונו של ביטוי שהופיע כאן בכמה דיונים לא מזמן) שמופעלת עלינו בצורה תמידית, ולמרבה המזל אפשר להיאבק בה וללמד את עצמנו "לא להתרגש". עכשיו, בשאלה המקורית שלי ביקשתי לדעת מה מפריע *אישית* לקוראים מזה שהם רואים הנקה. אני קיוויתי לתגובה שלא עוסקת בתרבות - בדיוק מכיוון שאני רוצה להבין מאיפה ה"טאבו" הזה צץ מלכתחילה. דוגמה קיצונית: כשמישהו אומר לי "גילוי עריות זה פיכסה", אני סקרן לדעת האם הוא אומר את זה כי ככה החברה קבעה עבורו, או כי הוא באמת סולד מזה מסיבותיו הוא. במקרה הזה, "סיבותיו הוא" מעניינות מאוד, כי ייתכן שהן גם המקור לקביעה של החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי בכלל רוצה "לא להתרגש"? בני אדם הם יצורים מורכבים יותר מאותו מנגנון רציונליסטי שאפשר (לפעמים) להאשים בהחלטות שלהם. נניח שאני *יכול* (אם ארצה) שלא להתרגש, להתעצב, לשמוח, להתגרות מאותם דברים שפועלים על כולנו. למה שארצה בזה? הרעיון לערוך לעצמי לובוטומיה רגשית מעורר בי חלחלה (משהו תרבותי, כנראה). נשאר רק לבדוק אם אדם יכול לבודד הרגלים רגשיים מסויימים (כמו התגובה למראה השד החשוף) בלי להקהות את כל המערכת. אני מנחש (משהו תרבותי, כנראה) שזה בלתי אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט האחרון שלך - אולי בלתי אפשרי, אבל ההפך כנראה אפשרי. כלומר, יצירת התניה להרגל רגשי חדש. למשל, האיסור על חשיפת איברים נשיים שונים בסרטי הוליווד, על פי ''קוד הייז'' המחמיר שקבע צנזורה עצמית - איסור שגרם לבמאים למצוא אירוטיקה מסוג חדש באיבר שלא נאסר, הלא הוא הקרסוליים. השוטים הקלאסיים של רגלי אשה ארוכות בצאתה ממכונית, תולדתם בתקופה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הכותרת הפכה להיות רלוונטית גם עבורך... אני לא מציע ''לא להתרגש'' באופן כללי, אלא ''לא להתרגש'' מכך שאתה רואה מישהו שעושה משהו שנחשב רע בתרבות, רק כי ככה אומרים לך. עדיין מותר לך להתרגש מפרחים גם אם אתה לא יודע מה יפה בהם אלא רק כי התרבות שלך אומרת שפרחים הם יפים. הצרה שלי מתחילה כשאנשים ''מתרגשים'' מלראות אישה מניקה עד כדי כך שהם דורשים שלא תניק לידם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הכותרת הפכה להיות רלוונטית גם עבורך. מי מדבר על "להתרגש כי ככה אומרים"? ההתרגשות היא-היא הרגש שעליו אני מדבר, ולא תוצאה של תהליך רציונלי (אולי מלווה בעריכת סקר דעת קהל בשאלה ממה צריך להתרגש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי כלום מההודעה הזו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |