בתשובה לש''ק ריש, 06/10/01 18:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לש"ק ריש למה אתה שואל אותי את כל השאלות האלה ? וכי אינך יכול למצוא באתר משרד המשפטים את התשובות לבד ? הרי קיים חוק חופש המידע..... העובדה שאינך יכול למצוא תשובות לשאלות אלה מעידה כי טענתי הבסיסית נכונה: משרד המשפטים אינו מקיים לא את לשון החוק (כבר הסכמת) ולא את רוחו (כיוון שאילו קיים - היית מוצא התשובות לבד). לא טענתי במאמרי שמשרד המשפטים מבצע כיום עבירות פליליות. טענתי (ועודני טוען) שהוא לא מקיים את החוק, טענתי שאינו מקיים את חובת הגילוי וטענתי שבעבר התגלו בתחום זה דברים שבוודאי המשרד לא שמח שהתגלו. לכן הבאתי את טענתי וחשדותי (באופן גלוי וברור) שהסתרת האינפורמציה אינה מקרית, אינה כשל טכני, אלא היא נובעת מכך שהם אינם מעוניינים לאפשר לך ולי גילוי נאות. כאשר מישהו אינו מקיים את החוק - הרי שמותר (וחובה) להביא טענה כנגדו, ומותר לי לתת הסבר מדוע הוא מתעקש שלא לקיים את החוק. מרגע זה, משהוכחתי שהם לא מקיימים את החוק (והם עצמם מי שמופקדים על קיום חוקים במדינה זו!),ומרגע שציינתי שבעבר (וגם לאחרונה) הם כבר "נתפסו" על דברים פסולים בתחום רגיש זה של כספים וניגודי עניינים, הרי שחובת ההפרכה של טיעוני עוברת אליהם. אני סמוך ובטוח שהם לא יטרחו להשיב לטענה. יש לי הצעה אליך: שלח מכתב לעו"ד יוספה טפיירו, הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים, ובקש הסברה מדוע באתר של משרדה לא מתפרסמים נתוני ההקצבות והתמיכות של שנת 2000 . (ואם היא לא מכירה את החוק והתקנות, תוכל להפנותה עכשו לסעיפים המתאימים). כשהיא תשיב לך - ספר לי מה התירוץ שלהם. בברכה, פריצי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משרד המשפטים לא מקיים את לשון החוק – אבל בעיני זו הפרה טכנית בעיקרה, שכן הנתונים מצויים ברשומות. משרד המשפטים לא ממצה את רוח החוק – אבל ביודעי את הקושי שבתכנון ארכיטקטורת מידע, אני מבין איך זה יכול היה להישמט. מהפכת חופש המידע היא טריה, ובהחלט דורשת שינוי מחשבתי, שהתמהמהות בו איננה לעולם זדונית. צר לי שאתה בוחר שלא לענות על שאלות ששאלתי, לצערי יש לי דברים חשובים יותר לעשות מלהטריד את גב' טפיירו. אם למרות התחקיר שלך המידע אינו בידיך, בסדר. אם הוא בידיך ואתה נמנע מלענות, חבל. בכל מקרה, לדעתי הסוגיה מתמצית בכך: הימנעות מגילוי מידע איננה מחשידה כשלעצמה את הרשות במינהל לא תקין, אלא בעצלנות ובהעדפה של חסיון (פחות "כאב ראש"). זה לא טוב, אבל לא בסיס "להעריך (או לחשוד) כי הסיבה להסתרתם נעוצה בדברים שכבר נתגלו בעבר לגבי העברות כספים ממשרד המשפטים לעמותות של מקורבים", כדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לש"ק ריש. תמוה בעיני הגיונך: ביקשת ממני לענות לך אם נהלי משרד המשפטים התפרסמו כאתר שלו, כשאני כתבתי במפורש שלא. לאחר שציינתי וטענתי שחוק חופש המידע מחייב את משרד המשפטים להעמיד גלוי ובפומבי את כל האינפורמציות לרשות הציבור באמצעות האינטרנט - שאלת אותי סדרת שאלות שאת כל התשובות להן היית אמור למצוא באתר משרד המשפטים - אם היה המשרד מקיים את החוק. כשאני עונה לך שהעובדה שאינך מוצא את האינפורמציה ואת התשובות באתר משרד המשפטים היא המוכיחה את טענתי - אז אתה בא אלי בטענות ?? אין לך זמן להטריד את הגב' טפיירו - ונראה שיש לך יותר מאשר זמן בכדי להטריד אותי ?? למה אינך מוכן "להטריד" את הגב' (עו"ד) טפיירו ? היא הרי הממונה על חוק חופש המידע מטעם משרד המשפטים. היא מקבלת משכורת עבור תפקיד זה, זה תפקידה, וגם עומדים לרשותה משרד וצוות עובדים על מנת לענות לשאלותיך ולקיים את החוק. לאחר שמוכח שמשרד המשפטים אינו מקיים את החוק (וגם עם זה התפלפלת והתווכחת בתחילה) - למה אני צריך להמשיך ולהתפלפל איתך על רעיונות והסברים ערטילאיים שלך מהו התירוץ שמשרד המשפטים אינו מקיים חוק ? הרי יש להם עובדים בשכר שביכולתם (ומתפקידם) לענות לשאלות אלה. אני פניתי אליהם - ולא קבלתי תשובה ראויה. פנה אליחם גם אתה - ובקש תשובה מצידך. אתה טוען שיש תשובה ראויה ויש הסברים לאי קיום החוק? - הבא אותם לאחר שבדקת. הבא עובדות. כי הטיעון שלך שמדובר בבעיות הסתגלות, "קושי בתכנון ארכיטקטורת מידע" או הצורך ב"שינוי מחשבתי" הוא תירוץ שאינו ראוי אפילו לדפוס. משרד המשפטים היה מי שהוביל את חקיקת החוק הזה, הוא היה הכי מודע לתוכנו, היה הכי ערוך לקראתו, הוא שבדק את היכולת להפעיל אתרים כאלה ואת משמעות ההפעלה - ולראיה: בשנה שעברה הוא כן הצליח לקיים גם את החוק וגם את האתר שלו. זאת אומרת שכל הקשיים הנפשיים והטכניים שלהם כבר היו פתורים בעבר. אז מה עכשו ? יש להם פתאם "משבר נפשי" ?? כבר כתבתי: אם הם היו רוצים לפרסם רשימת ההקצבות לעמותות - מספיק שהיו מקלידים אותה על דף פשוט באתר שלהם. זה לא דורש ידע טכני. את זה אתה (ואני) עושים אפילו בתכתובת בינינו. הם לא עשו זאת והם לא עושים זאת - וזאת בשעה שהם כן מעדכנים את האתר שלהם כל חודש בהודעות שוטפות ובאינפורמציה הנוחה להם (עפ"ר - פרסום "תהילתם" ומעשיהם הטובים) אינני מוצא טעם להמשך התפלספות בענין. אתה מניח (מבלי שבדקת) שמשרד המשפטים (ובוודאי תחיל זאת כם על כל המנגנון הציבורי) אינו מקיים חוק מסיבות טובות או כאלה שניתנות להבנה ולהצדקה. יבושם לך. הודות ל"מאמינים" כמוך, שהאמינו למערכת של משרד המשפטים, יכלה המדינה להותיר בכלא את "נאשמי חבורת מע"צ" ולהרוס את חייהם, וזאת בעת שבפרקליטות המדינה ובמשרד המשפטים היו מונחים כל העת, היו קיימים כל הזמן והיו גלויים לעיני כל (בתוך המשרד) כל המסמכים והנתונים שהוכיחו שהם חפים מפשע וזכאים מכל עוון. אבל מי היה מוכן להאמין שמשרד המשפטים גונז ומסתיר (במודע, בכוונה) דו"חות חוקרים, יומני חקירה, עדויות אנשי משטרה וחוות דעת של פרקליטים, הנוגעים לצידקתם של נאשמים ? זו דוגמא אחת. היא עלתה ב"חייהם" של 4 אנשים (במובן המטפורי. כי הם עדין בחיים - אחרי שישבו שנים ארוכות בכלא ורק אחרי 20 שנה המדינה הודתה שישבו לחינם על לא עוול בכפם ונתברר שכל העת היו ברשותה ההוכחות לחפותם, והוכחות אלה הוסתרו בכוונה ובשיטתיות ). לך למד את תולדות הפרשה הזו (היא מתועדת בפסקי דין רשמיים). בדוק את שמות המעורבים בנושא מטעם פרקליטות המדינה - ושאל את עצמך אם אתה מוכן להמשיך ולהאמין שאינפורמציות במשרד המשפטים (שכולו מסמכים מסודרים ונהלים של תיוק קפדני) מוסתרות בתום לב. אח"כ עיין בסידרת הפרשיות הארוכה של מורשעים שהצליחו להוכיח חפותם - כשבכל המקרים הללו התברר שמסמכי חפותם וזכאותם היו מוסתרים בתיקי פרקליטות שמשום מה היא הטילו עליהם "חסיון". הפרשה האחרונה עדין טריה - סגנית פרקליט מחוז חיפה, שהוציאה "צו חיסיון בטחוני" על מנת להסתיר מהנאשם וסנגורו מסמך מרכזי שהיה בו לזכות על פניו (וגם זיכה לבסוף) אדם שהורשע ברצח שלא הוא ביצע. ביהמ"ש העליון נזף בה קשות על המעשה הזה - אבל במשרד המפשטים ובפרקליטות היא ממשיכה בקריירה שלה, בלא שמישהו שם יגיע למסקנה המתחייבת. אז מי שמוכנים להסתיר אינפורמציה , גם כאשר משמעות המעשה הינה הכנסת אדם לכלא למאסר עולם (ובידיעה ברורה של חפותו), אינם זכאים להנות מחזקת חפות ותמימות כאשר מתברר שהם ממשיכים (שיטתית) להסתיר מידע. תרצה - תלמד החומר. לא תרצה - השאר באמונתך. בברכה פריצי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצא טעם בהמשך הדיון הזה. זה לא חשוב לי מספיק כדי להשיג מידע נוסף, ואתה לא מספק מידע נוסף בין אם אינו בידך ובין אם אינך מעוניין לסייע לי (אתה חוזר ומפנה אותי לעשות מחדש את התחקיר שלך, אבל לא אומר לי אם המידע הזה הוא בידיך או לא-- כתבת "אני פניתי אליהם ולא קבלתי תשובה ראויה", אבל לא כתבת מהי התשובה והנימוקים שכן קיבלת, על מנת לאפשר לי לשפוט אם הם ראויים או לא בעיני. כך או כך, על סמך כל מה שכתבת ולא כתבת עד כה מיציתי את העניין שלי בנושא). רק כדי לענות להאשמתך בהטרדה: בחרת להתייחס לשאלה אחת מתוך השאלות שלי וטענת שאני מטריד אותך. השאלה היתה "האם נוהלי משרד המשפטים מתפרסמים כנדרש בחוק?", תשובתך היתה "ביקשת ממני לענות לך אם נהלי משרד המשפטים התפרסמו כאתר שלו, כשאני כתבתי במפורש שלא". להבהרה: שאלתי אם הנהלים מתפרסמים _כנדרש בחוק_. החוק והתקנות אינם מחייבים פרסום נהלים באינטרנט, אלא בכתב בלבד. לכן שאלתי לא נסובה על אינטרנט, וממילא דברים שכתבת על אתר האינטרנט לא רלוונטיים. יום נעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתכחשות הגורפת לעובדות כפי שנפרשו כאן ע"י פריצי והתחמקות המשאלות הנוקבות שהעלה זה האחרון תו"כ סיווג טענתו כקונספירציה על מנת לערער את תקפותה באמצעים לא ענייניים מעלה את השאלה: האם עבודתך כמשפטן, עליה הצהרת באתר זה היא במסגרת משרד המשפטים, ו\\או קשורה ישירות או עקיפות למשרד הנ"ל, ו\\או קשורה לעמותה הממומנת ע"י הנ"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בכלל שאפשר לומר שאני עובד כמשפטן; אין ברשותי אפילו תואר אקדמי. אבל בטוח שאינני עובד משרד המשפטים, ומעולם לא עבדתי בו או במקום אחר בשירות המדינה. מעולם אינטרסים אישיים או מקצועיים שלי לא היו תלויים במשרד המשפטים וגופיו. אם תרצה להרחיק את הבירור, מקום עבודה ציבורי גדול שעבדתי בו למשך שנה קיבל תרומות; למיטב ידיעתי לא נתקבלה תמיכה ממשרד המשפטים בזמן עבודתי שם, ולו היתה סביר שהייתי יודע. עמותה שהתנדבתי במסגרתה לא קיבלה לפי הידוע לי כל תמיכה ממשלתית, לו היתה סביר שלא הייתי יודע. לדעתי הגם שמה שחושף הכותב הוא הפרת התקנות, הנסיון לקשור אותה לשחיתות הוא קלוש. עניין של הערכה אישית. אבל אני בעיקר פורש מהדיון כי קשה לי לשוחח עם הכותב לפי שיטתו: קיים ערבוב בין סוגיות (דו"ח האפוטרופוס מול דו"ח משרד המשפטים; פרסום נהלים מול פרסום תמיכות; ועוד), המידע לא תואר כולו במאמר המקורי ובכל תגובה אני מגלה טענה חדשה, לא מובאת תגובתו של משרד המשפטים (דבר שגובל בהפרת החוק בעצמו), וכשהבנתי שיש מידע שאינו בידי ושאלתי את הכותב שאלות אינפורמטיביות, לא נעניתי (והואשמתי בהטרדה). כפי שכתבתי, עד עכשיו פשוט לא השתכנעתי בכוונות זדון: אני רואה את הפרות החוק כלא מהותיות (הפרסומים שהכותב מבקש לראות באינטרנט נמצאים מעל דפי "רשומות" במקביל) ואת הפרות "רוח החוק" אני רואה כמוסברות ביתר-קלות על ידי אי-אכפתיות ואי-סדר, מאשר על ידי שחיתות. ואני גם לא נוהג לגבש דעה נחרצת בהעדר תגובת הצד המואשם. אולי אני שמרן או הססן. אבל אינני מבקש לשכנע איש, ודאי שאין לי אינטרס חומרי או אישי לעשות זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |